חמישה ימים, 63 קילומטרים: הבוקר (שלישי) תצא לדרך צעדת משפחות החטופים מכיכר החטופים בתל אביב ללשכת ראש הממשלה בירושלים, במטרה להציג לו את דרישתם לשחרור מיידי של כל החטופים. הצעדה מתקיימת ביוזמה של יובל הרן, שאביו אבשלום נרצח ואמו שושן נחטפה לעזה - יחד עם שישה בני משפחה נוספים.
במהלך היום אמורות להגיע המשפחות לבאר יעקב, ומחר התכנון הוא להגיע לקיבוץ גזר. היעד ליום חמישי הוא לטרון, ובשישי יאכלו המשפחות ארוחת שישי משותפת במעלה החמישה. בשבת בערב משתתפי הצעדה צפויים להגיע לירושלים, שם תתקיים עצרת משפחות בגן הוורדים, והמשפחות מבקשות מאזרחי ישראל להצטרף אליהן לצעדה או לחלק ממנה.
"להביא את כולם הביתה זו אחריותו המוסרית של ראש הממשלה כלפי אזרחי המדינה", אמר הרן. "אני חושב שמקבלי ההחלטות צריכים להסתכל על זה כאילו הילד שלהם שם, אמא שלהם או אחותם. תראו לנו שאתם מנהלים את האירוע, תראו לנו שיש לכם אחריות על אותם אנשים שפשוט ישבו בבית שלהם וחגגו את החג, תראו לנו שהם חשובים לכם. תביאו אותם הביתה, הם כבר 38 ימים שם ואנחנו לא יודעים מה המצב שלהם. אנחנו רוצים שישמעו את זעקתנו, אנחנו רוצים שהציבור הישראלי יצטרף אלינו וישמיע את הקול שלו יחד איתנו".
הרן, איש המחשוב של קיבוץ בארי, לא היה באותה שבת ארורה בקיבוץ. "אמרו לי שיש בלגן בעוטף, אבל אנחנו רגילים לבלגן", הוא שחזר. "התקשרתי לאמא שלי, והיא ענתה לי בלחש שהם בממ"ד והכול בסדר. חצי שעה לאחר מכן פתחתי את האפליקציה של הקיבוץ וראיתי שלא הכול בסדר. מחבלים בבתים, משפחות שיורים להן על הממ"ד, שורפים בתים, רוצחים, חוטפים אנשים.
הכותרת
בין הפוגה להפסקת אש: המטרה של חמאס והתנאים של ישראל / רון בן ישי
23:57
"מתישהו היה כתוב 'כובשים את שכונת הזיתים', שזו השכונה של ההורים שלי. התפרקתי. בשלב הזה עוד הצלחתי לדבר איתם. בסביבות 10:30 קיבלתי הודעה מאבא, 'יובי אנחנו בצרות גדולות, אני מקווה שנצא מזה, אנחנו אוהבים אותך' - מאז נותק הקשר".
באותה שבת נחטפו שושן הרן, אמו של יובל, אחותו עדי יחד עם בעלה טל, שני האחיינים הקטנים שלו נווה בן ה-8 ויהל בת ה-3, ודודתו שרון אביגדורי יחד עם בתה נעם בת ה-12. אביו אבשלום נרצח בטבח, יחד עם עוד שני דודיו - לילך ואביתר קיפניס.
"כל רגע שאני ער זה דאגה, כל רגע שאני ער זה כאב", הוא משתף. "אני עוד לא מרגיש שהתאבלתי על אבא שלי, אני לא באמת מבין שאני לא אראה אותו אף פעם, כי אנחנו כל יום עסוקים בעבודת חיינו. כל יום קמים בבוקר וחושבים מה אפשר לעשות היום כדי להחזיר אותם, ומזה נולדה הצעדה. אני לא יכול לשבת בבית. אין לנו זמן, זה ילדה בת 3 וילד בן 8, סבים וסבתות, נשים וגברים, ואין להם זמן. הם בשבי כבר 38 יום. אנחנו לא יודעים כלום, אם יש להם אוכל, אם יש להם מים, אם הם יחד. כל יום שעובר זו סכנת חיים עבורם".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.11.23
