חמישה ימים לפני שנפל בקרב ברצועת עזה, בפנקס כיס קטן, כתב יוסי הרשקוביץ ז"ל את המכתב - שהפך לאחרון.
את המכתב כתב רס"מ במיל' הרשקוביץ כשהוא יושב באחד המבנים ההרוסים בבית חאנון ופונה להוריו המודאגים.
"אבא ואמא, מה שלומכם? ב"ה אני בסדר גמור, ובחסדי ה' זוכה לקחת חלק לשמור על עם ה' המושפל שכעת יכול להתחיל להרים ראש אל מול כמות ההרס והחורבן שהמנוולים הנאצים חווים כעת", כך פתח את המכתב, ואז ציטט מתוך השיר "אמא, אבא וכל השאר" שכתב ראובן פוליטי ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים: "'מהלך על הריסות אני, אמא'. שיר שנכתב ביום כיפור וכעת כל כך נכון. מהלכים על הריסות, אנחנו מאתרים ומשמידים. לא פשוט להיות שם בעורף, אני מרגיש שהתפילות שלכם עליי מסייעות המון והזכויות הרבות שלכם מגינות עליי. המשיכו להתפלל בכל הכח, כי ניסים גדולים קורים כאן".
"חינכתם אותי לתת מבלי לקחת ולא מתוך הרגל, וב"ה אני זוכה להיות חלק מעם מדהים ומאנשים מדהימים שנותנים את כל הנשמה למען העם", המשיך. "כמה לשון הרע נאמר על העם הזה בשנה האחרונה, וכמה הכול שקר וכזב. כולנו כאן נלחמים כתף אל כתף וכולם כאיש אחד בלב אחד, והתחושה היא כמו במעמד הר סיני. אני שמח שחינכתם אותי כך, שהתוויתם לי דרך שבה השאלה היא לא מה מגיע לי, אלא איך אני בכל רגע ורגע יכול לתת יותר למען העם והמדינה. אוהב ומתגעגע, יוסי".
את המכתב העביר יוסי לגיסו, אורי יחזקאלי, שלחם לצידו בפלוגה. "המ"פ לייטר (רס"ן במיל' משה ידידיה לייטר שנהרג גם הוא בתקרית) הודיע לי שאני יוצא הביתה לברית של הבן שלי שנולד כמה שבועות קודם", מספר אורי ל"ידיעות אחרונות". "לא רציתי, אבל אחרי שיחה עם יוסי, שהיה המנטור שלי, יצאתי. רגע לפני כן הוא כתב מכתב להוריו וביקש ממני להעביר להם אותו. הגעתי הביתה ונתתי להם את המכתב".
כשחזר לעזה, יחזקאלי ראה את יוסי ברגעיו האחרונים. "קיבלנו משימה לסרוק מסגד שהיה חשד שנמצא בו פיר. אני הייתי עם כוח אחר, מחפה מרחוק, ויוסי נכנס פנימה עם לוחמים נוספים. ואז שמענו פיצוץ אדיר. מיד הבנו שהם נפצעו ושעטנו פנימה כדי להתחיל לטפל בהם, יוסי היה פצוע אנוש ואחרי כמה דקות נפטר מפצעיו".
"הכאב הוא בלתי נתפס", אומר יחזקאלי. "יוסי היה איש של אנשים. מיוחד במינו, אחד שיודע לגעת בכולם. תמיד היה מסתובב עם הכינור שלו ומשמח אנשים". יעקב, אביו של יוסי, מבקש להעביר מסר למקבלי ההחלטות: "יוסי הרגיש שנחצו כאן כל הקווים, שלא ייתכן שנשים וטף מובלים כך כצאן לטבח, כך הוא ראה את מה שקרה באותה השבת השחורה. המסר שלי כעת הוא שיבינו, כל אלה שמקבלים החלטות, שאסור לעצור את לוחמינו לפני שיסיימו את המלאכה".
יוסי הרשקוביץ ז"ל, בן 44 בנופלו, התגורר ביישוב גבעות שבגוש עציון והיה מנהל בית הספר אורט פלך לבנים בירושלים. הוא הותיר אחריו אישה, הדס, וחמישה ילדים.
יוסי נהרג ביום שישי עם עוד שלושה מחבריו הלוחמים מגדוד 697 בחטיבה 551 (עוצבת חצי האש) מפיצוץ מטען חבלה בפיר ממולכד ליד מסגד במהלך הקרבות בעזה.
בקרב האחרון של יוסי, ביום שישי בערב, כוח המילואים בפיקוד מפקד פלוגה בדק פיר של מנהרה ליד מסגד בבית חאנון בצפון הרצועה. הפיר היה כאמור ממולכד, ומפיצוץ מטען החבלה נהרגו הרשקוביץ, רס”ן (מיל’) משה ידידיה לייטר (39) מעין צורים, רס”ר (מיל’) מתן מאיר (38) מאודם, ורס”ר (מיל’) סרגיי שמרקין (32) מקריית־שמונה. קצין ושלושה לוחמים נוספים מגדוד 697 נפצעו, מצבם של שניים אנוש.
הרשקוביץ ז"ל הובא למנוחות ביום ראשון, בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, כשאלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. סא”ל אוהד איילון, שהספיד אותו בשם צה”ל, אמר: ”תודה על הזכות לפקד עליך. יוסי, הלב שלי, של המשפחה ושל חבריך, נשבר. קשה לדבר עליך בלשון עבר. הגנת ושמרת עלינו ועל כך אנו מצדיעים לך. אני מבטיח לך שנמשיך לעשות כל שביכולתנו כדי להחדיר את השקט והביטחון למדינת ישראל. אבקש בשם חיילי ומפקדי הגדוד שלוחמים כעת בעזה להשתתף באבלכם הכבד”.
