השתיקה של ארגוני הנשים בעולם בכל הקשור ל-7 באוקטובר היא פוליטית, וזו הסיבה שהיא כל כך מקוממת ומכאיבה. יותר מכך - היא מביכה. היא מביישת את הפמיניזם, את האקדמיה ואת המערב כולו. כי כשנשים בוחרות להתעלם משחיטה של נשים, מאונס, מהתעללות בזקנות, צעירות ופעוטות, כשארגונים נאורים בוחרים להפוך מחיקה של נשים לאקט שצריך לבחון בהקשר רחב יותר, פוליטי - המסר הוא שבכל זאת, ולמרות הכל, יש נשים ויש נשים. שאולי אפילו יש נשים שזה מגיע להן. הכל תלוי, כמובן, "בקונטקסט הרחב יותר".
ואותו "קונטסט רחב יותר", כך אומרות הפמיניסטיות מעבר לים, בהן גם ג'ודית באטלר, הוגה פמיניסטית רבת חשיבות, הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המורכב וארוך השנים. קולוניאליזם, בשפת האקדמיה. את מעשי חמאס ב-7 באוקטובר - שחיטת משפחות, אונס ילדות במיטותיהן, השחתת איברי מין של נשים, שליפת תינוק מבטן אמו המבותרת ודקירתו, חטיפת ילדות וילדים למנהרות חשוכות - מבקשות נשים שחרטו על דגלן מלחמה עבור נשים אחרות, שגדלו על סימון דה-בובואר, קתרין מקינון ובל הוקס - להכניס לקונטקסט. להעניק מילים גבוהות, מילים שנתפרו אות לאות על ידי נשים שבזכותן יושבות בכלל נשים באקדמיה, בפרלמנטים, באו"ם - לפשעי מלחמה מהחמורים שידע הכדור הזה. הגדילה לעשות באטלר, יהודייה אמריקנית שנלמדת גם בחוגים למגדר בישראל, שטענה כי חמאס אינו ארגון טרור. בעבר כבר טענה כי היא רואה בו חלק מהשמאל הגלובלי.
זו לא פחות מקריאת השכמה לפמיניסטיות ברחבי העולם. לפמיניזם אמנם זרמים רבים, והתנועה מורכבת מאוסף דעות ואידיאולוגיות שלא תמיד מתנקזות להסכמות, אך המשותף הוא השאיפה לייצר עבור נשים מרחבים בטוחים שבהם קולן נשמע, גופן ברשותן וזכותן לחיים. כשארגון זכויות הנשים של האו"ם שותק, כשדמויות משמעותיות במאבק הפמיניסטי מסרבות לגנות את הפשעים הנתעבים שנעשו בנשים, בנערות ובילדות (או בכלל להגדיר את המעשים האלה כפשעים נתעבים) בטענה שיש פה קונטקסט - אפשר לקפל את הבסטה. להחזיר את המפתחות. לשרוף את הספרים ולחזור למערות. לא פמיניזם ולא נעליים, סתם חבורת נשים בעמדת כוח שהפנו גב להיסטוריה, לתנועה ולנשים ברחבי העולם.
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןכי אם יש משהו שארגון זכויות הנשים של האו"ם יודעים ויודעות - זה שנשים משלמות מחיר נוסף במלחמות. יתרה מכך, אותו ארגון ממש חתום על מסמך המתייחס לפשעים מגדריים בקונפליקטים ומלחמות. "אלימות מינית בזמן מלחמה היא אחת השתיקות הגדולות בהיסטוריה ואחת הזוועות הקיצוניות ביותר של ימינו", הוא קובע. "אלימות מינית היא טקטיקה מכוונת של לוחמה. היא מטילה אימה ומשמידה בודדות, משפחות וקהילות שלמות, ומגיעה לרמות בלתי נתפסות של אכזריות כלפי נשים בכל הגילים, מתינוקות ועד סבתות. ההשלכות שלה נמשכות לדורות". מה לא נמצא בטקסט הזה? הצורך לבדוק את הקונטקסט הרחב יותר.
בשתיקתם הפכו עצמם הארגונים האלה ללא רלוונטיים. לא כי הם זעקו את זעקת הנשים העזתיות, שמשלמות בגופן ובחייהן על מעשי חמאס. זו עובדה, ועובדה כואבת. אך ההתעלמות מפשעי 7 באוקטובר שגרמו למלחמה האיומה הזו היא אלימות נוספת. כזו שמעודדת פגיעה בנשים בעתיד, תוך הכנסת הפשעים "לקונטקסט הנכון". אחרי הכל, גברים מנומסים לא עושים היסטוריה.
- רתם איזק היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 16.11.23
