בתחילת השבוע היה נדמה שאנחנו על סף הסלמה רבתי בצפון, אולי אפילו מלחמה של ממש. בשבת הגביר חסן נסראללה מאוד את היקף הירי, השתמש באמצעי לחימה חדשים ואף הצליח להסב נפגעים לישראל בתקיפות שנמשכו ביום ראשון וביום שני. צה"ל הגיב בתקיפה מדודה של חוליות נ"ט וצוותי מרגמות ובסיכול ניסיונות החדירה, וגם הפגיז בארטילריה והפציץ מהאוויר מתקנים ותשתיות של חיזבאללה בדרום לבנון.
בציבור הישראלי, ובעיקר בקרב תושבי הצפון, ניכרה אכזבה ממה שנראה לרבים כתגובה רפה של ישראל, ובעיקר מהעובדה שצה"ל לא קיבל עדיין את הפקודה לתקוף בלבנון ולהסיר את האיום של כוח רדואן ושל טילי חיזבאללה מיישובי הגליל. בשלב זה מעוניין הדרג המדיני להתמקד בלחימה בעזה ולטפל באיום הצפוני במועד מאוחר יותר, אם יידרש לכך. אבל זה רק חלק מהתמונה. מאחורי הקלעים מפעילים האמריקנים לחץ כבד על ישראל שלא תפתח חזית נוספת. המסר שמגיע מוושינגטון חד וברור: אל תיכנסו למלחמה עם חיזבאללה.
השבת הנוראה של 7 באוקטובר הציפה אצל תושבי הצפון, והגליל העליון בפרט, את החשש שמה שקרה בעוטף עזה יקרה במוקדם או במאוחר גם להם, רק בדרגת חומרה גדולה הרבה יותר. השאלה היא רק מתי. החששות קיבלו משנה תוקף ב־8 באוקטובר, כאשר אנשי חיזבאללה פתחו באש וניסו לחדור לישראל. במערכת הביטחון הבינו כי הערכת המודיעין שהוצגה לממשלה – ולפיה המלחמה בעזה תהיה רב־זירתית וכי החזית המסוכנת ביותר תהיה מול חיזבאללה – הולכת ומתממשת.
בעקבות זאת יזמו כמה ראשי מועצות בגליל העליון פינוי מרצון של התושבים, ובהמשך התבצע פינוי גדול יותר של יישובים בהוראת צה"ל ומשרד הביטחון. התוצאה היא שעשרות אלפים מקרב תושבי הצפון, כאלה שהצטוו להתפנות וכאלה שעשו זאת מיוזמתם, נמצאים הרחק מבתיהם, וצריך לומר בגלוי – טוב שכך. בשבוע האחרון הראה חיזבאללה שהוא תוקף לא רק מוצבים וחיילים על הגבול ובהר דב, אלא גם אזרחים. יותר מ־40 יום אחרי תחילת המלחמה המצב בגבול לבנון נפיץ כשהיה.
הבורקאן כבר מוכן
ממשלת ישראל ומערכת הביטחון נאלצות כעת להתמודד עם שתי סוגיות: האחת, מה יקרה אם מסיבה כלשהי תתתחש אותה הסלמה משמעותית בצפון וטילים יתחילו ליפול על העורף הישראלי – עד חיפה והרבה מעבר לה. הסוגיה השנייה קשה וקיומית אף יותר: כיצד מדינת ישראל יוצרת מציאות ביטחונית חדשה בגבול הצפון, כזו שתאפשר לתושבי היישובים הסמוכים לגבול כמו מטולה, קריית־שמונה ונהריה, שלא לדבר על זרעית, דוב"ב ויראון, לקיים שגרת חיים נורמלית בלי חשש יומיומי לחייהם ולרכושם.
לתרחיש הראשון יש לצה"ל מענה טוב. אם חיזבאללה יפתח במלחמה כוללת או שקבינט המלחמה יחליט על כך, ישראל מסוגלת להשמיד תשתיות, מפקדות ואת ארסנל הטילים והכטב"מים העצום של חיזבאללה עד לדרגה שתהיה נסבלת מבחינתנו. הוא גם מסוגל, באמצעות תמרון קרקעי, לסלק את כוח רדואן, את הטילים ופצצות המרגמה קצרי הטווח ואת הכטב"מים שמאיימים ישירות על יישובי הגבול, כולל רקטות הבורקאן האימתניות שראש הנפץ שלהן מכיל בין 500 ל־1,000 ק"ג חומר נפץ (אבל הן מאוד לא מדויקות). יש תוכניות ולצה"ל יש אמצעים ומוכנות לעשות זאת, אמר שר הביטחון יואב גלנט במסיבת העיתונאים שלו. ההתנסחות של גלנט הייתה מעט בומבסטית וקלישאתית, אולי לכן לא עשתה את הרושם הדרוש, אבל ממקורות טובים וממראה עיניים אני יכול להעיד שמדובר ביכולות ממשיות ובתוכניות בנות ביצוע, שלוטשו ועודכנו לאחרונה ושחיל האוויר וגם רבות מיחידות השדה כבר התאמנו על ביצוען.
למעשה, תוכניות המתקפה האלה כבר היו קרובות ימים ואפילו שעות לכדי ביצוע. ב־11 באוקטובר, כך פורסם ב"הניו יורק טיימס" ולא הוכחש בישראל, דרשו שר הביטחון גלנט ובכירי צה"ל, ובראשם הרמטכ"ל הרצי הלוי, להנחית מכת פתע מקדימה, הרסנית ועוצמתית על חיזבאללה בלבנון. ההצעה הזאת, שהועלתה לקבינט הרגיל (זה היה לפני הקמת קבינט המלחמה המצומצם), התבססה על הערכה שחיזבאללה, בהוראת איראן, ימשיך להטריד את ישראל ולנהל נגדה מלחמת התשה כדי לעזור לחמאס בעזה.
זו עילה לגיטימית לעשות את מה שצה"ל תיכנן כבר זמן רב, והוא למנוע מחיזבאללה להפעיל את יותר מ־150 אלף הטילים, הרקטות והכטב"מים שלו על העורף הישראלי ולפשוט על יישובי הצפון. בצה"ל טוענים כבר תקופה ארוכה שאסור לאפשר לחיזבאללה להיות היוזם, ולו רק מפני שכוח רדואן נמצא במרחק של מאות מטרים ספורים מיישובי גבול הצפון ויכול לפשוט עליהם בלי שום התרעה ולהרוג ביושביהם. ולא פחות גרוע – בימי לחימה ספורים מסוגל חיזבאללה להמטיר על העורף הישראלי כמות בלתי נתפסת של טילים ורקטות, שאלפים מהם מדויקים, ומערכת ההגנה האווירית של ישראל לא תוכל להתמודד עם כולם. התוצאה תהיה הרס בממדים שמדינת ישראל לא חוותה כמותם.
בכיר במטכ"ל אמר לפני זמן לא רב כי "עדיף שביירות ובעלבק יחזרו לתקופת האבן מאשר חיפה וחדרה". בעיקר מדאיגים את ישראל הטילים המדויקים שחיזבאללה הצליח לקבל מאיראן או לייצר בעצמו, למרות המלחמה שצה"ל ניהל במסגרת המב"ם (המערכה שבין המלחמות) ועודנו מנהל כדי לבלום את ההתעצמות הזו, בעיקר בשטח סוריה. לפי ההערכות, אנשיו של נסראללה יכולים לשגר בתחילת הלחימה מאות טילים כאלה ביום, והם עלולים להסב נזק חמור לבסיסי חיל האוויר והמודיעין, למתקני חברת החשמל, למכוני התפלת מים ולנכסים חיוניים אחרים. במצב כזה, מדינת ישראל תצטרך להשקיע את כל מערכות ההגנה האווירית שלה כדי להגן על הנכסים הללו ולהמשיך לספק שירותים חיוניים לאזרחיה, אבל תתקשה להגן על האזרחים בבתיהם.
לפי פרסומים זרים, כדי למנוע את תסריט האימים הזה דרש גלנט – בתמיכת ראשי הצבא – להנחית מכה מקדימה על לבנון, במקביל להיערכות להתקפה הקרקעית בעזה. על פי אותם דיווחים, גלנט והלוי טענו כי צה"ל נבנה ונערך בעשור האחרון למלחמה פעילה בשתי זירות ואף יותר. אבל נתניהו, כראש ממשלה, דחה את הדרישה, ובדיון בקבינט הוא הוריד אותה מסדר היום. הסיבה העיקרית לדחיית ההצעה הייתה דרישה תקיפה של ארצות־הברית. ממשל ביידן חשש שמתקפה ישראלית על לבנון תצית מלחמה אזורית כוללת שבה ישתתפו גם איראן, סוריה והשלוחים של איראן בתימן ובעיראק. בוושינגטון חששו כי מלחמה אזורית כוללת תחייב את ארה"ב להתייצב בצורה פעילה לצד ישראל, דבר שיגזול תשומת לב ומשאבים שדרושים לה כדי לנהל את המלחמה באוקראינה ואת התחרות הגלובלית עם סין. מלחמה אזורית במזרח התיכון, כך נאמר לנתניהו ולגלנט, היא הדבר האחרון שארה"ב רוצה בו, וזרם של פקידים אמריקנים בכירים נשלח לישראל כדי להבטיח שלא תנחית על חיזבאללה את אותה מכה מקדימה. נראה שישראל הודיעה לאמריקנים על כוונתה והממשל בוושינגטון זינק כנשוך נחש כדי למנוע זאת.
בתמורה להימנעות ממכה מקדימה על חיזבאללה הציעו האמריקנים את הסיוע המגוון שישראל מקבלת כעת ביד נדיבה מממשל ביידן. זה כולל, בין השאר, התחייבות לסייע לישראל ביירוט מטחי טילים מלבנון, אם חיזבאללה הוא שיפתח במלחמה. ההתחייבות ליירט תקפה גם לגבי הטילים והכטב"מים שהמודיעין האמריקני והישראלי חזו, ובצדק, שיגיעו מתימן, מסוריה ואולי גם מעיראק. לעת עתה, ישראל הוכיחה שהיא מסתדרת מצוין לבד עם אתגר היירוט. אך זה עלול להשתנות דרמטית אם חיזבאללה אכן יפעיל את כל הארסנל שברשותו.
חזית התמיכה
אפשר להניח, על פי סימנים שונים, כי גלנט והרמטכ"ל מצטערים גם עכשיו שלא אישרו להם להנחית את מכת הפתע, שהייתה אמנם מעלה מאוד את המחיר שישראל משלמת במלחמה, אבל עשויה הייתה להניח את היסוד למצב ביטחוני חדש, אפילו טוב יותר, בגבול לבנון, ולהסיר אחת ולתמיד את איום הטילים והכטב"מים של חיזבאללה, שמכסה כמעט את כל שטח מדינת ישראל. ההחלטה שהתקבלה אז בקבינט הייתה להתמקד בלחימה בעזה ולקיים מערך הגנה חזק בצפון, תוך כדי מוכנות לעבור למתקפה אם חיזבאללה יסלים.
גלנט וקבינט המלחמה המצומצם קבעו מאוחר יותר את המדיניות שעליה הכריז שר הביטחון במסיבת עיתונאים: "כל מתקפה על ישראל תיענה בגביית מחיר כבד. המחויבות של מדינת ישראל לתושבי הצפון זהה למחויבות לתושבי הדרום".
את השטר הזה מדינת ישראל צריכה כעת לפרוע, אך למיטב ידיעתי אין לה עדיין תוכנית מגובשת, אלא רשימת רעיונות ומתווה כללי, שכוללים פעולות צבאיות ומדיניות להרחקת כוח רדואן בפרט וחיזבאללה בכלל מדרום לבנון. זאת לצד פעולות להקמת מכשול יעיל ולמיגון של קו הגבול והיישובים הצמודים לו. חשוב להבין כי מדינת ישראל אינה מעוניינת להציג לאזרחיה וגם לא לאמריקנים כיצד תפעל למימוש יעדי הביטחון בצפון – אחרי או במקביל לשלבי הסיום של הלחימה בעזה.
כבר היום טוענים גורמים מדיניים כי ההרס הנורא וההצלחות של צה"ל בעזה גורמים לנסראללה להימנע מהסלמה חמורה יותר של העימות בגבול עם ישראל. אבל חיזבאללה רחוק מלהניח את נשקו. נסראללה נחוש למלא את התפקיד שהטילו עליו האיראנים במלחמת ההתשה הכוללת שהציר הרדיקלי מנהל כדי לנצל את החולשה הפנימית שלנו ולמוטט את מדינת ישראל באמצעות מכות חוזרות ונשנות. גם אם החזון של איראן לא התגבש לכדי תוכנית סדורה ומתואמת, שבמסגרתה מנחית חמאס את המכה הראשונה, נראה שנסראללה ויתר שלוחיה של איראן נרתמו כדי לסייע לחמאס לספוג את מתקפת הנגד הישראלית שבאה בעקבות אותה שבת נוראה.
תיעוד תקיפת מטרות חיזבאללה בשטח לבנון
(צילום: דובר צה"ל)
איראן אינה רוצה במלחמה אזורית, שבה היא מסתכנת במתקפה ישירה של ישראל וארה"ב עליה, אלא מעוניינת להתיש את ישראל, וזה מה שנסראללה עושה. על פי תוכן נאומיו, נסראללה סבור שהוא נוחל הצלחות בשדה הקרב. לטענתו, ישראל מתקשה לשאת בנטל המלחמה בגלל דעת הקהל העולמית שנוטה ברורות נגדה, הלחץ האמריקני לקצר את משך הלחימה והעוצמה הגוברת של מה שהוא מכנה "חזית התמיכה" בחמאס מצד שלוחיה של איראן. הוא מתפאר בכך שחיזבאללה לא רק מתעמת עם ישראל בגבול הצפון, אלא גם מפעיל בקבלנות משנה גורמים אחרים. הטילים והכטב"מים שהחות'ים מתימן משגרים לישראל יוצרו ושוגרו בהדרכה ובהשתתפות פעילה של אנשי חיזבאללה מלבנון.
וזה עוד לא הכל. חיזבאללה, כך עולה מהתקשורת הערבית, מפעיל מיליציות שיעיות מסוריה, שאחת מהן שיגרה את הכטב"ם שתיעתע במערכות ההגנה הישראליות, טס מעל ירדן ופגע בבית ספר באילת. המיליציה הזאת, "דיביזיית האימאם חוסיין" שמה, מורכבת ממתנדבים שיעים בני לאומים שונים, שבאו להשתתף במלחמת האזרחים וחיזבאללה לקח עליהם חסות ומפעיל אותם משטח סוריה. לכן, כתגמול על הפגיעה באילת, תקף צה"ל בסוריה והרג שבעה מפעילי חיזבאללה שהיו אחראים להפעלת הכטב"ם. זה רק חלק מהפעילות של ישראל נגד חיזבאללה בשטח סוריה, שמתמקדת ב"דיביזיית האימאם חוסיין". מפקדה של אותה מיליציה שיעית נקראת על שם חרבו של הנביא מוחמד, ד'ו אל־פִקאר, והיא נחושה למלא את הוראות אנשיו של נסראללה, שמצידם נחושים למלא את ההוראות שהם מקבלים מטהרן. מין חד גדיא שכזה.
השיעים נמלטים צפונה
במלחמת ההתשה שהוא מנהל עכשיו, נסראללה בונה גם על לחץ פנימי בתוך ישראל שיכריח אותה להפסיק את הלחימה בחמאס לפני שתמוטט את הארגון. לטענתו, ישראל מתקשה לעמוד בנזק הכלכלי שגורמת לה המלחמה, בלחצם של האזרחים שנעקרו מבתיהם והפכו לפליטים בארצם וכמובן – בלחץ של משפחות החטופים. נסראללה, שצופה בטלוויזיה הישראלית וקורא באדיקות עיתונים ואתרי חדשות ישראליים, מאמין שהלחצים האלו ישלימו את אפקט הלחימה שמנהלים אנשיו על הגבול באמצעות טילי נ"ט, פצצות מרגמה ואותן רקטות הבורקאן עזות הנפץ. כנראה הוא מאמין באמת ובתמים כי ביכולתו לעצור את ישראל, ואולי הוא משכנע את עצמו בכך כדי שלא יצטרך להסלים את הלחימה ולהסתכן בתגובה שישראל מכינה לו, מתוך הבנה שהיא תהיה הרסנית ללבנון.
זו אחת הסיבות העיקריות לכך שנסראללה נזהר שלא לעבור את הסף המוליך למלחמה כוללת בצפון. נסראללה, שרואה את עצמו בראש ובראשונה כלבנוני, מציג את עצמו כמגן והמושיע של לבנון, ויתקשה מאוד להסביר לבני העדות האחרות – הנוצרים, הדרוזים והסונים, אבל גם לרבים מבני העדה השיעית – מדוע ארצם צריכה להיחרב רק כדי לסייע לעזתים במלחמתם. לכן מאחורי רוב שיגורי הרקטות מלבנון לישראל עומדות מיליציות הקשורות לחמאס, ואילו חיזבאללה יורה רק כדי לנקום על מה שנתפס בעיניו כפגיעה באזרחים לבנונים. לטענתו, הוא מקפיד לתקוף רק מטרות צבאיות כדי לא לסכן את תושבי לבנון בפעולת תגמול ישראלית קשה. הבעיה שלו היא שהלבנונים, בעיקר תושבי הדרום השיעים, לא כל כך מאמינים לו, ורבים מהם כבר נמלטו צפונה ומערבה, ליישובים המרוחקים מהגבול עם ישראל. על פי נתוני האו"ם, כ־30 אלף שיעים כבר נמלטו מבתיהם בדרום לבנון, והנהירה נמשכת.
הסיבה העיקרית לבריחה היא "ההגנה האקטיבית" שמפעילה ישראל כדי להשיג שני יעדים. הראשון – לסכל את פעילות חיזבאללה או להרוג את הפעילים ולפגוע במקומות המסתור שלהם אחרי ששיגרו טילי נ"ט, ירו פצמ"רים או שילחו כטב"מים ורקטות לשמי ישראל. והשני – להרוס את תשתיות הלחימה שבנה חיזבאללה בדרום לבנון, בעיקר סמוך לגבול עם ישראל. צה"ל כבר ניתץ באמצעות כלי טיס וירי טנקים את כל התצפיות שבנה חיזבאללה בצמוד לגבול, ועכשיו כותשים מטוסי חיל האוויר בשיטתיות את המוצבים הקדמיים של כוח רדואן, שמוסתרים בצמחייה הסבוכה. באחד המקרים גרם צה"ל במכוון לשריפה של הסבך, וכך התגלה מוצב של כוח רדואן. חיל האוויר השלים את המלאכה והשמיד אותו.
אחרי 40 ימי לחימה סופר נסראללה כ־100 הרוגים בקרב אנשיו שלו ואנשי חמאס שהוא מפעיל בשירותו, ואילו ישראל ספגה בגבול הצפון שמונה הרוגים, ששניים מהם אזרחים. יחס האבידות הזה וההצלחות המועטות של חיזבאללה נכון לכתיבת שורות אלה גרמו לפיקוד השדה של הארגון לשנות טקטיקה. ואמנם, מתחילת השבוע הוא פועל בריכוז מאמץ ומתמקד בירי טילי נ"ט מכיוונים שונים בעת ובעונה אחת כדי שלפחות אחד מהם יפגע. התוצאה הייתה אזרח ישראלי אחד הרוג, עובד של חברת החשמל, ויותר מעשרה פצועים – חיילים ואזרחים כאחד. צריך לציין, עם זאת, כי צה"ל הצליח למנוע אבידות כבדות יותר בזכות פעילות הסיכול היעילה מאוד, שמשלבת מודיעין, כטמ"מים ומטוסי קרב של חיל האוויר. הנפגעים הישראלים הם בעיקר כאלה שלא הקפידו על זהירות ונחשפו לחוליות קטנות ורבות של טילי נ"ט שארבו להם בסבך.
איום לא מרומז
מה שנראה בתחילת השבוע כהסלמה מצד נסראללה גרם לרמטכ"ל ולפיקוד הצפון לרענן את התוכניות למערכה מוגבלת או אפילו למלחמה בצפון. "אנחנו מוכנים ויודעים מה נעשה מול כל הסלמה מצידו של חיזבאללה", אומר גורם ביטחוני ל"ידיעות אחרונות". נראה שנסראללה לוקח ברצינות את ההצהרות שמשמיעה ישראל, אבל יש גורם נוסף שכנראה מרתיע אותו מאוד, וזהו האיום הלא כל כך מרומז של האמריקנים שאם יגרום להרחבת המלחמה, ארה"ב תתערב בצורה פעילה. כך שבמצב הנוכחי, מה שכנראה מרסן את חיזבאללה הוא האיום הישראלי שנתפס על ידו כאמין, האיום האמריקני, מדיניות האיפוק האיראנית והחשש מתגובת העדות האחרות בלבנון אם ימיט על המדינה חורבן רק כדי לעזור לעזתים.
קבינט המלחמה המצומצם בראשות נתניהו לא לוקח סיכונים. אף שהערכות המודיעין, שאת חלקן פירטתי, מצביעות על כך שפניו של נסראללה אינם למלחמה כוללת, צה"ל מחזיק כוח גדול, הן בהגנה קרקעית והן במוכנות של חיל האוויר לתקיפה אווירית בלבנון. "הצלחתו הגדולה של חיזבאללה היא שבמקום ש־70 אחוז מחיל האוויר יתקוף בעזה ו־30 אחוז יהיה בכוננות בצפון, המצב הוא הפוך", אומר גורם ביטחוני. "כך גם ביחס לאוגדות שיושבות על גבול הצפון. יכולנו להשתמש בהן כדי לקצר את הפעולה בעזה". האמירה הזאת מסכמת את ההישג העיקרי של חיזבאללה במלחמה הזו.
ועדיין, ישראל אינה יכולה להציג לתושבי הצפון שהתפנו מבתיהם, וגם לאלה שנשארו, מתווה פעולה ברור ויעיל שישנה את מצב הביטחון בצפון מן היסוד, שיאפשר להם לחזור ולחיות ממש על הגבול ושבעקבותיו לא יהיו אנשי חיזבאללה חמושים מדרום לנהר הליטני, ממש כפי שקובעת החלטה 1701 של מועצת הביטחון. ישראל הצליחה למנוע מלחמה כוללת בצפון באמצעות פעילות צבאית יעילה, אבל החזרת התושבים לבתיהם תהיה משימה הרבה יותר קשה. ניצחון ברור בעזה, כולל החזרת החטופים, עשוי לסייע מאוד לתחושת הביטחון של תושבי הצפון.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.11.23
