שורת האירועים של הימים האחרונים – הפריצה לשיפא, העדויות על החזקת חטופים בבית החולים רנתיסי, טענות חמאס לגבי חטופה שנהרגה מאש צה"ל, העסקה שמתמהמהת ושרב הנסתר בה על הגלוי, ההישגים הקרקעיים המשמעותיים של צה"ל, הלחץ האמריקני, ודרישת שלום מאוד לא נעימה מבגדד – כולם הוכיחו שלא ניתן לנתק בין שתי מטרות המלחמה: שחרור החטופים והכחדת החמאס כיישות צבאית ופוליטית ברצועה. וכן ששתי המטרות הללו, חשובות ככל שיהיו, הן מנוגדות לעיתים, וגם קשות מאוד להשגה. אפילו אחת מהן.
בישראל חששו מהפריצה לתוך בית החולים שיפא. האמינו כי ייתכן שרוב אנשי החמאס, שמעל ומתחת לקרקע, כבר נסוגו מהמקום כשהבינו שישראל באמת מתכוונת להיכנס לשם, ושאין להם סיכוי לשרוד קרב ישיר מול חיילי צה"ל. מאידך, היה ברור שחמאס ינסה למלכד את בית החולים, לאורך ולרוחב, ואולי לפוצץ בניין שלם במתחם, על החולים, אנשי הצוות והחיילים הישראלים שיהיו בו. אולי יפוצצו את כל המתחם העצום שבצה"ל ובשב"כ בטוחים שנמצא מתחת לקרקע, ואז ימוטטו את המתחם כולו לתוך הבור העצום.
פעילות צה"ל במרחב בית החולים שיפא
(צילום: דובר צה"ל )
הכותרת
הטרור הפסיכולוגי של חמאס
24:04
בישראל חששו גם מסיקור תקשורתי רחב מאוד – מארב תקשורתי אם תרצו – לרבות מצלמות שהוצבו בבית החולים, כדי לתעד את כניסת החיילים לתוכו. תחת החשש הזה פעלו בימים האחרונים אנשי המתפ"ש, לטובת האוכלוסייה בעזה ובגדה, למצוא באופן דחוף אינקובטורים ניידים מיוחדים, שיאפשרו ניוד של 37 הפגים בפגייה של בית החולים, כדי לשמור עליהם מכל רע.
ויכוחים ודיונים רבים התרחשו בימים האחרונים, ככל שחיילי צה"ל התקרבו ויצרו מצור על בית החולים. בישראל חששו גם מתגובת הבית הלבן, אחרי אמירות חריפות של ג'ו ביידן נגד הכניסה. בתזמון מכושף, כמה שעות לפני הפריצה, הוציא הבית הלבן הודעה רשמית שחזרה מניה וביה על מה שהתפרסם יום קודם בכותרת הראשית של ה"ניו יורק טיימס" – בכתבה שגם הח"מ היה שותף בה – כי למודיעין האמריקני ידוע, ממקורותיו, שחמאס משתמש בבתי חולים ומוסדות רפואיים, ושיפא בראשם, כמגן אנושי מעל מכלולים תת-קרקעיים ענקיים.
ביום שלישי בצהריים ביקר הרמטכ"ל הרצי הלוי בפיקוד דרום ואישר את תוכניות הפריצה לבית החולים, אבל ההערכה היא שההחלטה נפלה בסופו של דבר אחרי קבלת מידע מודיעיני דרמטי, שהיטה את הכף להיכנס למרות החששות. לפני מקורות שונים, המידע נגע לשני נושאים - חשש שחמאס ינסה לפגוע במי מהחולים או אנשי הצוות כדי להאשים אחר כך את ישראל, ואפשרות שבקומפלקס התת-קרקעי שישראל טוענת שנמצא מתחת לבית החולים יש, או לפחות היו, חטופים.
צה"ל שיחרר שורה של צילומים וצילומי וידאו מבית החולים רנתיסי, שבעיני ישראלים רבים מהווים הוכחה חותכת למה שהמודיעין הישראלי טוען כבר 15 שנה – והאמריקנים אישרו כעת – חמאס משתמש במוסדות רפואה בציניות חסרת גבולות. התקשורת הבינלאומית השתכנעה פחות וממתינה להוכחה חד-משמעית יותר – למשל אם ייחשף אותו מכלול מתחת לבית החולים שיפא.
צה"ל טוען שמצא ראיות לכך שכמה חטופים היו כלואים במרתף של בית החולים רנתיסי, ואף הציג לעיתונאים חפצים, שלטענתו היו שייכים להם. בישראל מנסים לבדוק האם דגימות מהחפצים הללו יביאו DNA שיהווה הוכחה לטענה הזו. באשר לשיפא – צה"ל יצטרך להשלים קודם את כיבוש בית החולים, ואז את ניקיונו ממטענים ואז את הכניסה האיטית, קודם עם רובוטים, לאותו מתחם תת-קרקע, בהנחה שגורמי המודיעין צודקים. ורק אז, יוכלו לבדוק אם היו שם בני ערובה.
בישראל סבורים שהמבצע הקרקעי והכיבוש המתמשך של עוד ועוד חלקים מעזה, מהווים הפעלת לחץ גדול על חמאס להסכים לעסקת חטופים. הפשיטה על שיפא ונטרול מוקד המבצעים התת-קרקעי – גם אחרי שחמאס העביר את המפקדה הראשית מחוץ לעיר – הם עדיין חשובים מאוד מבצעית (ולא פחות מכך, כסמל) והם, לתפיסת ישראל, עוד מנוף לחץ, שאחריו יבוא עוד אחד ועוד אחד.
השאלה אם הכיבוש מסייע או מעכב את נכונות חמאס לעסקה עדיין טעונת הוכחה. כך גם הטענה שהשמיעו גורמים אמריקנים שלפיה התמשכות המבצע והלחץ של משפחות החטופים, עשויים דווקא לרכך את העמדה הישראלית. כרגע העמדה הישראלית היא שאין הפוגה משמעותית, כלומר מעבר להפוגות הקצרות שעליהן ישראל כבר הסכימה, בניגוד לאמירות הקשוחות הקודמות שזה לא יקרה.
גם חמאס החל להפעיל לחצים משלו. ביום שני צצו בערוצי טלגרם שמזוהים עם ציר ההתנגדות שני קטעי וידאו, שבישראל פירשו כניסיון של חמאס ושל איראן להפעיל עליה לחץ להתפשר. באחד מהם נראתה אחת החטופות הישראליות, ולאחר מכן צילום של מה שנטען כגופתה של אותה חטופה, לצד טענה של חמאס שהיא נהרגה בהפצצה ישראלית.
במקביל עלה בחלק מאותם ערוצים סרט וידאו שבו נראתה לראשונה אזרחית ישראלית-רוסית שנחטפה בעיראק. אליזבט צורקוב נראתה לאחרונה בבגדד במארס, ובישראל ובארה"ב מאמינים שנחטפה בידי ארגון כתאאיב חזבאללה, ארגון שיעי שפועל בעיראק וזוכה לסיוע מאיראן. העובדה ששני הסרטים פורסמו באותו זמן, ובערוצים איראניים, עשויה להצביע על שיתוף פעולה ותיאום דרך איראן, בין חברות שונות בחזית ההתנגדות כדי לסייע לחמאס.
אתמול (רביעי) בערב אמור היה הקבינט להתכנס כדי להמשיך בהליך האישורים לעסקה. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הישיבה טרם נפתחה. בוודאי יהיו שרים שלא יירוו נחת ממה שאילו היה קורה תחת ממשלה אחרת, היה זוכה מהם לקללות, לנאצות ולדיבורים על חולשה ובגידה.
העסקה הנרקמת כפופה לאמירת חמאס שמוכן לשחרר לפחות 50 חטופים, ילדים ונשים, אך אינה כוללת שמות. חמאס לא הודיע מי הנשים והילדים שבידיו וישראל לא עדכנה את חמאס את מי היא מתכוונת לשחרר. עם זאת, הוסכם על עיקרון אחד- ככל שמשוחררים בני אותה משפחה, נניח אם וילדיה, הם ישוחררו יחד, ולא יופרדו.
לפי טיוטת העסקה, השחרורים יהיו במנות קצובות, תוך כדי חמישה ימים שישראל מתעקשת לכנות "הפוגה הומניטרית", כדי שלא לתת רושם שהיא מסכימה להפסקת אש. הכוונה של ישראל היא להבהיר שהיא ממשיכה בפעולה בעזה. ישראל דחתה את התפיסה ואת גל הפרסומים שחמאס עודד, שלפיהם לא כל החטופים בשליטתו ושגם קבוצות אחרות מחזיקות בחטופים. בישראל מתעקשים שלחמאס יש שליטה על כל החטופים, או לפחות על רובם המכריע, באמצעות הקבוצות האחרות.
לפי המידע שקיים בישראל, חמאס מחזיק ברוב החטופים. בנוסף, יש עוד שלוש קבוצות שמחזיקות חטופים: הג'יהאד האסלאמי-הפלסטיני; החזית העממית; וקבוצה שמכונה "מסתננים" שהם אנשים שניצלו את הפריצה בגדר החל מ-11:00 או 12:00 בבוקר, נכנסו לישראל, וביצעו, לפחות חלקם, מעשי חבלה, רצח, אונס וחטיפות. חמאס גם דיווח למודיעין הקטארי שאין ברשותו את כל השבויים.
בישראל טוענים שחמאס משקר ומנסה להתחמק מאחריות. גורם בכיר אומר שהג'יהאד, לפחות בהקשר זה, נתון להחלטות חמאס. לגבי שתי הקבוצות האחרות אומר הגורם שבשבועות שבין התקפת חמאס לבין התמרון הקרקעי, עשה חמאס מאמץ לאסוף חלק גדול מהחטופים שלא היו בשליטתו. לדברי המקור: "כמעט כל החטופים נמצאים בשליטת חמאס".
חמאס דרש, בסיבוב הראשון, לשחרר יותר אסירים פלסטינים מאשר חטופים. ישראל לא מוכנה לכך, מחשש להפרת ההסכם וגם ממריחת זמן של סינוואר. הוא התחייב לשחרורם של 50, אבל יגיד שיש עוד שניים שהוא צריך עוד יומיים כדי לשחרר, ואחר כך עוד שניים, כדי להשיג עוד ימי הפוגה, וכך זו תהפוך להפוגה ארוכה. בצה"ל, שם מאוד רוצים להשלים את המלאכה, מבינים שזה עשוי להוביל למצב שבו יהיה קשה מאוד לחזור ללחימה. וכאן אולי טמונה הבעיה כולה. ישראל קבעה בתחילה מטרה אחת ללחימה - להשמיד את חמאס או "לפרק את כל המערכת שתחת סינוואר", כדברי הרמטכ"ל. בהמשך נוספה לה מטרה נוספת: שחרור החטופים.
צה"ל, בסיוע שב"כ וגורמים נוספים, מצליח להגשים את רוב היעדים הטקטיים שלו, ועושה זאת באופן שעולה על הציפיות ובאבדות נמוכות מהצפוי. צה"ל החזיר את ביטחונו העצמי אחרי שורת הכשלים של 7 באוקטובר, והעדיפות העצומה שלו, באש, בכוח אדם מיומן, במודיעין ובתחכום, סוף סוף באה לידי ביטוי.
אבל אף אחת מהמטרות האסטרטגיות של המבצע לא הושגה בינתיים, זאת לצד הנזק העצום, שספק כמה אנשים בישראל מבינים את היקפו, לתדמיתה הבינלאומית, וליחס לעם היהודי בכלל, והס מלהזכיר את הקורבן העצום של תושבי עזה.
באשר למטרה הראשונה, בכל הכבוד לעצם ההגעה לשיפא, לצד כל הכיבושים האחרים, רוב המערך התת-קרקעי של חמאס עדיין קיים. הארגון הקים את המערכת כדי להתמודד עם האתגר של מלחמה עם ישראל מתוך רצועה צרה וצפופה מאוד. חלק גדול מאוד, אם לא החלק הארי, של המנהרות הללו עדיין קיים.
כדי להכריע את חמאס צבאית ופוליטית-ארגונית, אין שום דרך אחרת מלבד כיבוש של כל רצועת עזה, וקשה לראות לוח זמנים שבו ארה"ב תמשיך לגבות את ישראל עד שזו תכבוש את הרצועה ותשמיד את תת-הקרקע.
כל זה בלי להזכיר את המטרה השנייה ואיך אפשר להשיג אותה במקביל לכיבוש. ואיך בדיוק הורגים את סינוואר ומוחמד דף, כשהם יודעים כמה ישראל תהסס אם יקיפו עצמם בחטופים. זו האמת, וחבל שראשי המדינה חוסכים אותה מהציבור. החיסכון הזה יוצר ציפיות שיהיה קשה מאוד להגשים.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.11.23
