מעבר לכל, ישראל מתמודדת בזמן המלחמה עם אימפריה של שקר. השקר שחמאס פועל כדי להשתחרר מ"כיבוש". השקר שיש בכלל כיבוש על רצועת עזה. השקר שהיא "הכלא הפתוח" הגדול בעולם (תוחלת החיים בעזה גבוהה מזו שבאלבמה, מערב וירג'יניה ומיסיסיפי. תבדקו). השקר של ארגוני סיוע, של האו"ם שלקח צד מובהק בסכסוך וכמובן של הצלב האדום, שנמנע מלהפוך את מאות החטופים לעניין הומניטרי מהמעלה הראשונה. השקרים שמשתרשרים בטיקטוק, אלה שמכחישים את מעשי הטבח ב-7 באוקטובר, ועכשיו, לחלופין, מאשימים את ישראל. השקר של "הפסקת אש", שמי שקוראים לה יודעים היטב שמשמעה ניצחון גמור של חמאס, אחרי ניסיון רצחני בטיהור אתני.
ומכל אלה, מלבלבים להם הרבה שקרים אחרים. בית החולים שיפא, לדוגמה. כל כך הרבה פעמים ציטטו ודיברו עליו בתקשורת העולמית; אבל בשום שלב, יותר מחודש, לא עלו עדויות על כך שחטופים הוכנסו דרך הדלת הראשית שלו. ומדוע? כי שיפא היה שטח בטוח, מאובטח, ביתי של חמאס. זו המחשה כה יוצאת דופן לדרגת שיתוף הפעולה ו/או הפחד מחמאס ברצועת עזה; וזה כמובן ממחיש עד כמה אי אפשר להאמין למידע שיוצא ממוסדות פלסטיניים בשליטת חמאס.
ובכלל, איך חגגו בחלק מכלי התקשורת בעולם כאשר צה"ל הראה רק כמה רובי קלצ'ניקוב; כאילו שרובים כאלה הם חלק אינהרנטי מבית חולים. כמה לעגו לשאר הציוד הצבאי שנמצא. אולי זה בכלל של מחלקת הביטחון, היתמם פרשן בכיר בבי-בי-סי אתמול. ואז הוציא דובר צה"ל את התמונות: את כלי הרכב הצה"ליים שמובאים לבית החולים. את החטופים שנלקחו לשם בכוח. את המנהרה הזו, שבקצה שלה דלת הדף וחרך ירי.
לכאורה, די והותר אינפורמציה כדי להדוף את השקרנים ולחנך את הטיפשים. אבל שלא יהיה לכם ספק, אימפריה של שקר יכולה להתמודד עם הכל: החטופים, הם יגידו, הובאו למען טיפול רפואי. המנהרה היא בכלל מחוץ לתחומי בית החולים ואיננה חדר הפיקוד שהובטח. את מסקנות הנתיחה של נועה מרציאנו ז"ל, שנרצחה בבית החולים וגופתה הוצבה בבית שסמוך לו - הם יגידו שצה"ל מזייף.
אל מול שקרים רבים כל כך, אל מול נחישות לשקר למען הרשע, יש רבים שירימו ידיים. שיגידו: ממילא לא יאמינו לנו. זו טעות, כמובן. הרעש של רשתות חברתיות והפגנות פרו-חמאסיות ברחבי העולם מסתירים מציאות חשובה: השקרים חווים ימים קשים. בקהלים רחבים מתקבלת ההנחה שחמאס הוא דאעש. שיש להשמידו. עכשיו, הוויכוח הוא על איך נמנעים מפגיעה בחפים מפשע. על השיטה, על אורך הזמן. אורך חבל התלייה. ועל זה אפשר וצריך להתווכח.
הוויכוח יתלהט אם עסקת השבת החטופים תצא לדרך. עסקה כזו תוביל להתחזקות מסוימת של חמאס; לאו דווקא תכלול רגיעה בגזרות אחרות; תיצור לחץ מדיני על ישראל להמשיך את ההפוגות, אולי באמצעות תרגילי סחיטה אחרים של יחיא סינוואר. והקצב מחאן יונס יודע לסחוט. ביום שישי התקבלו איתותים ראשוניים שאחרי היעלמות של כמה ימים, סינוואר נמצא בחזרה בתמונה. בישראל נשמו לרווחה. ההתנהלות של ממשלת ישראל במו"מ הייתה איטית והססנית; היא הובילה לשיחה קשה בין בני גנץ לראש הממשלה בנימין נתניהו, עם טונים גבוהים. כאשר סינוואר נעלם, לגנץ ולאיזנקוט היה חשש שזה שחזור של החמצות קודמות, ובראשן רון ארד. שר הביטחון יואב גלנט, במידה רבה בגיבוי שב"כ וצה"ל, לא רצה לחתום על התנאים כפי שהוצגו וביקש לשפר; אל מול עימות עקרוני, קריטי, נתניהו, כרגיל, בחר בדחיינות.
הביטוי "העסקה קרובה מתמיד" היה נכון אמש (ראשון), אבל הנוסחה הקובעת אכזרית הרבה יותר: שום דבר לא מוסכם, עד שהכל לא מוסכם. וגם אחרי שהכל מוסכם, מדובר בחמאס. השחרור הצפוי, לפי הפרטים שפורסמו, צפוי להיות הדרגתי. הוא ימתח את העצבים של משפחות החטופים והציבור הישראלי עד כלות.
בכירים בישראל אומרים כי אין ולא הייתה נכונות אמיתית של חמאס להשבת החטופים במסגרת עסקה של "כולם תמורת כולם". סינוואר, אומרים במערכת הביטחון, לא מוכן לוותר על המגינים האנושיים והקלפים החשובים ביותר שלו; כך הוא רואה את הישראלים שנמצאים בשבי.
נדב אילאביגיל עוזיהנכונות שנוצרה - לעסקה חלקית - קשורה באופן עמוק לצורך של חמאס בהפסקת אש. המבצע הקרקעי תרם לצורך הזה. לוחמי צה"ל שנפלו בשבועיים האחרונים בקרבות לא רק היו חלק מהמערכה לחיסול חמאס; בזכות ההקרבה העילאית שלהם, השבתם של ילדים ונשים מהרצועה קרובה כל כך.
הקונצנזוס במערכת הישראלית הוא שאם יש צ'אנס לעסקה, אסור להחמיץ אותו. זו איננה רק חובה מוסרית, אלא מרכיב בחוסן הלאומי; "אנחנו הפקרנו אותם, וזו אחריות שלנו להשיב אותם. בוודאי כאשר מדובר בילדים", אמר לי בכיר במערכת הביטחון, "יהיה לזה מחיר צבאי. נכון. אבל עבור זה יש לנו צבא: כדי להגן על האזרחים כאן".
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 20.11.23
