בליל 12 בנובמבר, כאשר כיבוש בית החולים שיפא עוד נראה כחיזיון רחוק, קיבלו כוחות צה"ל ששהו עמוק בתוך רצועת עזה פקודה יוצאת דופן: הלוחמים התבקשו לקחת עשרות ג'ריקנים שבתוכם 300 ליטר סולר, ולהציב אותם במרחק של כמאתיים מטר בלבד מפתח בית החולים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
באותו לילה יצאה שיירה של נגמ"שים, מלווה בכוח שריון, אל עבר היעד. תחת אבטחה כבדה וחיפוי אווירי, לוחמי צה"ל הניחו את הג'ריקנים בדיוק במקום שנדקר עבורם במפה – עמוק בשטח עוין ורווי מחבלים – ושבו חזרה. במקביל, התקשר קצין מטעם מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) לגורם בהנהלת שיפא. "נניח את הדלק בצומת הרחובות עומאר אל־מוכתר ונאסר", הודיע הקצין. "אחרי זה הכוחות שלנו ייסוגו לאחור והדלק יישאר שם. אתה, תשלח אמבולנס שייקח משם את הדלק".
לפעולה המוזרה ליד שיפא באותו לילה הייתה משמעות רבה מבחינתו של צה"ל והקרב שהוא מנהל על התודעה. "הפלסטינים כל הזמן טענו שיש מחסור בדלק בשיפא", מסביר גורם שהיה מעורב בתכנון הפעולה. "בתגובה, מדינת ישראל אמרה, 'אין בעיה. אני אקח בלילה את החיילים שלי, והם ישימו לכם דלק ליד בית החולים'. זה אקט שמייצר לך ווין־ווין סיטואיישן: אם הפלסטינים לוקחים את הדלק, אתה יכול להציג את זה מול הזירה הבינלאומית: 'הנה,ישראל מסייעת להם'; ואם הם לא לוקחים את הדלק, אתה מוכיח עד כמה חמאס אדיש לגורלם של המטופלים בבית החולים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כמעט מיותר לציין שהדלק לא נלקח בסופו של דבר. דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, גם הדגיש זאת למחרת בתדרוך היומי שהעניק לאמצעי התקשורת. "אנחנו ממתינים שהם (הנהלת שיפא – א"א) יאספו את הדלק, אך הנהגת חמאס מונעת מהם", דיווח. לדברי אותו גורם שהיה מעורב בתכנון הפעולה, גם בחמאס הבינו בעקבותיה שבקרב התדמיתי האינסופי בינם לבין צה"ל, הפעם הייתה ידו של צה"ל על העליונה.
"מבצע הג'ריקנים" היה רק פעולה אחת בתוך מאמץ תודעתי ארוך ומורכב שניהל צה"ל במשך כמה ימים סביב שיפא. בית החולים שהפך לסמל ונתפס כ"מקלט בטוח" לעזתים, היה כבר מההתחלה יעד ראשון במעלה לכיבוש, אבל במקביל גם פוטנציאל ל"מארב הומניטרי" שיציג בעולם את צה"ל כמי שפוגע באזרחים, בחולים ובצוותים רפואיים. לכן צה"ל ביקש להרחיק מהמתחם כמה שיותר בלתי מעורבים לפני הכניסה לשם. זו, כך נראה למשל, הסיבה שכשבוע לפני "מבצע הג'ריקנים", כשכוחות הקרקע של צה"ל עוד היו רחוקים מבית החולים, הופיעו לפתע בשמיים מעל שיפא פצצות תאורה. בדיעבד נראה כי הפצצות הללו נועדו פחות בשביל להאיר - ויותר בכדי להעביר מסר: הצבא הישראלי מתקרב. ארבעה ימים אחר כך החלו לשמוע בשיפא את הדי הפיצוצים והיריות ממש על סף דלתם. על פי אחד הדיווחים בתקשורת, צה"ל אף הפיל בניין גבוה הסמוך לבית החולים. דובר צה"ל דאג גם לדווח לאמצעי התקשורת הישראליים ש"טנקים וכוחות חי"ר על נגמ"שים מסוג נמ"ר מתקרבים לשיפא ולבתי חולים נוספים, כחלק מהתקדמות הלחימה בלב העיר". ניתן לשער כי המסר הזה, יותר משכוון לאוזניים ישראליות כוון לאוזניים פלסטיניות.
כעבור שלושה ימים נוספים כבר החלו מי שעדיין נותרו בשיפא לראות את הצבא הישראלי במו עיניהם. "טנק ישראלי עומד בשער מרפאת החוץ של שיפא", מסר בבהלה דובר משרד הבריאות של חמאס, ורופאים בבית החולים טענו כי "טנקים ישראליים נמצאים בתוך המתחם ויש צלפים בכל הבניינים בסביבה".
אם התאורות, הפיצוצים והטנקים היו המקל, הרי שבמקביל סיפק צה"ל לשוהים בשיפא גם גזר. בעוד העדויות לכניסת צה"ל למתחם מצטברות נפתח גם ציר הומניטרי, שאיפשר יציאה משיפא לכיוון דרום. בצבא העבירו מסרים ישירים לנוכחים במתחם והמליצו להם להתפנות בהקדם. גם אנשי סגל בית החולים קיבלו שיחות טלפון מאנשי צה"ל, בהן הובהר להם בדיוק היכן עובר הציר שימלט אותם מבית החולים.
זה עבד. לאט־לאט החלו אלפי העזתים שהתגודדו במתחם שיפא וסביבותיו לנוע בציר שנקבע דרומה. לדברי גורם בצבא גם חמאס, שאנשיו שבו והזהירו כי צה"ל עומד להסתער על שיפא ולטבוח בשוהים במתחם, תרם למנוסה. "כשחמאס אומר בעצמו 'צה"ל עוד שנייה פה', הוא מפחיד את הפלסטיני שמסתתר בתוך בית החולים", מסביר אותו גורם. "הפלסטיני הממוצע אומר לעצמו, 'אני אקח סיכון ואצא דרומה, לא אשאר פה'. הרי גם הוא לא רוצה למות או להיות מגן אנושי. ובאמת, אם בתחילת הדרך היו בשיפא בערך 40 אלף איש, בסופו של דבר נותרו בבית החולים רק כמה מאות עזתים".
8 צפייה בגלריה
אזרחים עזתיים יורדים דרומה דרך המסדרונות ההומניטריים. ''לא כוח הרג, כוח השכנוע''
(צילום: רויטרס)
המטרה הושגה. בקרב הזה נורתה יחסית מעט תחמושת נפיצה, אבל הרבה תחמושת מסוג אחר לגמרי: כזו שמכוונת למחשבות ולתודעה של הפלסטינים. הרחקת האזרחים משיפא היא דוגמה מובהקת למה שמכונה "לוחמה פסיכולוגית" (ל"פ בקיצור הצה"לי), מושג שבמערכה הזו נזרק המון לאוויר, אבל לרוב נותר אניגמטי ומסתורי.
לוחמה פסיכולוגית היא מלאכה מתוחכמת, עדינה ועתיקת יומין, שנשענת בין היתר על שיטות מעולם השיווק והפסיכולוגיה וכוללת אינספור דרכים, גלויות וסמויות. בצורתה הגולמית ביותר, משמשת הלוחמה הפסיכולוגית ככלי עזר לטובת הכוחות הלוחמים בשטח. כך למשל, המהלכים של צה"ל לפני כיבוש שיפא, מעבר לחלקם בעיצוב דעת הקהל העולמית, נועדו גם לשרת את אחד היעדים המרכזיים של שלב התמרון הקרקעי בצפון הרצועה: כיבושו הפיזי של בית החולים. "בסוף, המטרה של לוחמה פסיכולוגית היא להקטין כמה שיותר את ההתנגדות לכוחותינו בזמן שהם מתמרנים", מנסח זאת סא"ל (מיל') ד"ר סער רווה, לשעבר אחד הבכירים בצה"ל בתחום הל"פ ומי שחקר את התחום לעומק. "רק שהכוח של הלוחמה הפסיכולוגית זה לא כוח ההרג, אלא כוח השכנוע. הסיפור זה איך אתה מעביר מידע לצד השני, שבסופו של דבר ישפיע עליו. לכן, מבצעים פסיכולוגיים צריכים להיות הרבה פעמים עם תכונה מרכזית אחת".
שהיא?
"יצירתיות".
מי שאחראי בצה"ל על היצירתיות שמאחורי הלוחמה הפסיכולוגית הוא גוף שנקרא "מחלקת השפעה". זוהי מחלקה צעירה יחסית, שהוקמה לפני כחמש שנים בתקופת הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט, ונועדה לרכז את כל נושא הלוחמה הפסיכולוגית ומערך התודעה בצה"ל, שעד אז היו מפוזרים בין אגפים שונים. המחלקה, בפיקודו של קצין בדרגת אלוף משנה, אמנם מורכבת ברובה מאנשי מודיעין, אך משויכת לחטיבת המבצעים באגף המבצעים, מה שיכול להעיד על החשיבות שמקנים לה בצה"ל בכל הנוגע למעמדה כחלק מתהליך הלחימה.
במחלקת ההשפעה פועלים לצד אנשי המודיעין גם אנשי מבצעים, טכנולוגיה, חוקרי התרבות הערבית ודת האיסלאם וגם לא מעט קופירייטרים ואנשי קריאייטיב, שביום־יום רובם עובדים במשרדים תל־אביביים מעוצבים, הכי רחוק מהסמטאות של עזה. "מחלקת השפעה זה סוג של משרד פרסום", אומר גורם שמכיר את היטב את עבודת המחלקה. "יש שם חבר'ה שעובדים ביום־יום במשרדי פרסום, והם מגויסים על בסיס זה למילואים ביחידה, גם אם אין להם רקע צבאי בנושא של לוחמה פסיכולוגית. הבעיה של אנשי הפרסום היא שהם מנותקים מההוויה של התרבות הערבית. לפעמים הם מביאים לך אחלה רעיון, אבל כזה שבחיים לא יעבוד בצד השני".
המחלקה גם כוללת נציגים מהמוסד ומהשב"כ, מהמל"ל ומשרד החוץ, וכן מִדּוֹבר צה"ל והמתפ"ש. המטרה היא לשלב כוחות על מנת לגבש מה שמכונה שם "קמפיין" – כאמור, זה סוג של משרד פרסום – שיהיה כמה שיותר יעיל בשכנוע קהל היעד, ולא משנה אם מדובר בחוסים בשיפא, במפגינים בלונדון או בנשיא ארה"ב. "זה תמהיל מאוד מגוון של מקצועות, שיחד יצרו דיסציפלינה שעד לא מזמן לא הייתה קיימת בצה"ל", ממשיך אותו גורם. "בתוך המחלקה יושב הגוף המתכנן, שבונה את האסטרטגיה, ואחריו נכנס לפעולה הגוף המבצע, שפורט את האסטרטגיה הזו – למעשה את המסר המרכזי שאתה רוצה להעביר – לפעולות".
בצה"ל סירבו לשתף פעולה עם כתבה זו. "לוחמה פסיכולוגית זה תחום אפור, בעייתי", כפי שהוסבר לנו. ואולם משיחות עם גורמי ל"פ לשעבר בצה"ל ניתן להבין כיצד עובדת השיטה. "בצה"ל פועלים על פי הדוקטרינה האמריקנית", אומר ד"ר רווה סער, כאמור לשעבר אחד הבכירים בצה"ל בתחום הל"פ. "השלב הראשון בכל מבצע הוא איסוף מודיעין. אבל בניגוד למודיעין שמתבסס בעיקר על ויזינט (מודיעין מתצפיות) וסיגינט (מודיעין מהאזנות), מבצעים פסיכולוגיים מבוססים על אוסינט, כלומר מידע גלוי שמתפרסם ברשת. באמצעותו אתה מבין את הלכי הרוח של הצד השני, מה משפיע עליו, איך הוא חושב וכו', ואתה פועל לפי זה. אתה בעצם חוקר את הצד היריב בצורה מדויקת ומבין איך הוא תופס את המציאות, ואז מנסה להשפיע עליו".
לדברי רווה, העברת המסרים לצד שמנגד יכולה להיעשות "באמצעות שלושה סוגי חומרים: לבנים, אפורים ושחורים".
למה הכוונה?
"חומר לבן הוא חומר גלוי, שהצד השני יודע שיוצא מדוברים רשמיים, גם של מערכת הביטחון. חומר אפור הוא חומר שאתה מפרסם תוך כדי שאתה מתחפש, אבל מצד שני לא אכפת לך שיידעו שזה אתה, למשל הפצת מידע על ידי ישראל באמצעות חשבון של משפיענים ברשתות. במקרה הזה, לא אכפת לישראל שיידעו שהיא עומדת מאחורי המידע, אבל היא לא רוצה להיות זו שאחראית לו באופן גלוי".
וחומר שחור?
"כאן הכוונה שתהליך ההפצה נעשה באופן כזה, שמוסר המידע לא גלוי למקבל המידע. כלומר עבודה בתווך החשאי".
אתה יכול לתת דוגמה לשימוש ב"חומר שחור" כזה?
"ממש לא".
רווה כן מוכן לספר שמבצע פסיכולוגי – סליחה, "קמפיין" – יכול להיות מכוון נגד ציבור שלם או קבוצה ממוקדת בתוכו. "הכול נגזר מקהל היעד ומהמטרה שאתה רוצה להשיג", הוא אומר.
איך עושים מבצע פסיכולוגי כזה?
"אתה מייצר להם מציאות שהם מאמינים בה, ודרך המציאות הזו הם מקבלים החלטה שמשרתת אותך".
ואיך זה מרגיש כשאתה משחק ככה ברגשות של אנשים?
"אצלנו יש יותר גבולות, אנחנו מגבילים את עצמנו לעומת הרוסים או חמאס. יש אצלנו המון דיונים ערכיים, האם מה שאנחנו עושים ראוי או לא ראוי. יש גם אתיקה בתחום הזה".
מה למשל לא תעשה?
"למשל, אתה לא תוביל בני משפחה למקום שבו הם ייהרגו, או להפך – לא תשכנע אותם להישאר בבית אם זה עלול לגרום למותם. זה משהו שהאויבים שלנו יעשו, לא אנחנו. בגדול, אתה לא תעשה מעשה שבגללו בסופו של דבר מישהו ייהרג".
גם אם המישהו הזה זה יחיא סינוואר?
"יש יוצאים מהכלל".
לישראל, כמובן, אין בעלות על הלוחמה הפסיכולוגית, וגם הצד השני – במקרה הנוכחי, מחבלי חמאס – משתמש בטקטיקות כאלו. הדוגמה הקלאסית הייתה שיגור הרקטה הכושל של הג'יהאד הפלסטיני, שפגעה בבית החולים אל־אהלי ב־17 באוקטובר. לדברי גורמים בצבא, בצה"ל אפילו לא ידעו על הפיצוץ באל־אהלי עד ששמעו על כך בדיווח באל־ג'זירה, שהתבסס על מקורות בחמאס. בתוך זמן קצר גם הודיעו בחמאס כי במקום ישנם 500 הרוגים.
"זה היה מהלך מבריק של חמאס, שלקח בדיוק עשירית שנייה לעשות אותו – יש לך קטסטרופה, ומיד אתה משייך אותה לאויב", אומר ד"ר רון שלייפר, חוקר של לוחמה פסיכולוגית מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. "בלוחמה פסיכולוגית קוראים לזה 'ניצול הזדמנות'. הקרב פה הוא סביב השאלה 'מי אשם', ומי שמנצח זה מי שמצליח לקבע ראשון את האשמה. אז קודם כל בחמאס אומרים 'זה ישראל עשתה', ומיד אחר כך אומרים '500 הרוגים'. למה 500? כי אלף זה יותר מדי הרוגים בשביל פצצה אחת, ומאתיים זה לא מספיק דרמטי. אז מקבעים את המספר 500, שהוא גם מספר עגול, ומפיצים לכל העולם. עכשיו ישראל צריכה לא רק להוכיח שהפיצוץ לא קרה באשמתה, אלא גם שאין 500 הרוגים.
"חמאס מגזים בכמות ההרוגים בבתי החולים, מראה שאין חשמל שם למרות שיש, משקר לגבי כמות הפגיעות בכלים המשוריינים ובחיילים שלנו. אין להם הצלחות, אז רוב הזמן הם עסוקים בלשקר, וברגע שהשקר יוצא הוא מהדהד"
"עוד יתרון שיש לחמאס, זה שהוא ארגון עם שרשרת פיקוד הרבה יותר קצרה. אין בעיה למישהו לקחת קטשופ, למרוח על ילדים, לצלם ולהפיץ. מבצע דומה לא היה מאושר בצה"ל אף פעם, וגם אם כן, היה לוקח חודשים לקבל את האישורים לזה".
ואכן, רק למחרת האירוע ובעקבות בדיקה מעמיקה, פירסם דובר צה"ל הודעה רשמית על פיה הפיצוץ בבית החולים אל־אהלי נבע משיגור כושל. באותה הזדמנות גם חשף דובר צה"ל הקלטה של שיחה מפלילה בין שני פעילי ארגון הג'יהאד הפלסטיני, שמחזקת את טענות צה"ל. ההקלטה אמנם שרפה מקור מודיעיני של צה"ל, אבל הצליחה במידה רבה לקבע את הנרטיב הישראלי, לפחות בקרב מי שנחשב לאיש החזק ביותר בעולם: "לפי מה שראיתי ואני מבין, זה (הפיצוץ בבית החולים) נעשה על ידי אחרים ולא על ידכם", אמר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שביקר באותו זמן בישראל.
"במבצעים שנוהלו בשנים האחרונות נגד הג'יהאד הפלסטיני, כאשר היו רקטות שהרגו אזרחים עזתים, הצלחנו להוכיח במהירות שיא שהפיצוץ נבע כתוצאה משיגור כושל", אומר סא"ל במיל' רווה. "במקרה של בית החולים אל־אהלי, לקח לנו יותר זמן. לדוברי חמאס לא הייתה בעיה לשקר ולטעון שישראל גרמה לנפגעים, ומנגד אנחנו היינו צריכים להוכיח שהם משקרים. אבל בסוף, אחרי שהראינו שהסיפור של חמאס היה פייק, הם די אכלו אותה".
ברור שלחמאס אין שום בעיה לשקר. למעשה, אנחנו נלחמים נגדם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.
"נכון. אנחנו בנחיתות מול חמאס כי הם עוסקים כל הזמן בהפצת שקרים, שמתקבלים כנכונים, בעיקר בעולם המוסלמי. חמאס מגזים בכמות ההרוגים בבתי החולים, מראה שאין חשמל שם למרות שיש, משקר לגבי כמות הפגיעות בכלים המשוריינים ובחיילים שלנו. אין להם הצלחות, אז רוב הזמן הם עסוקים בלשקר, וברגע שהשקר יוצא הוא מהדהד, כי באל־ג'זירה לא בודקים את האמינות של הדיווח או את הסרטונים שלהם. לנו מאוד קשה להוכיח שהשקר הוא שקר, זה כמו להוכיח שאין לך אחות. לנו יש כללים מסוימים, לצד השני אין".
לוחמה פסיכולוגית תמיד הייתה חלק מהמלחמה. "זה משהו שקיים עוד מהתקופה העתיקה", אומר גורם שעוסק בתחום במסגרת המלחמה בעזה. "אם תיקח למשל את שער טיטוס (שער מפואר שנבנה ברומא במאה הראשונה לספירה, כאות לניצחון הרומאי על היהודים במרד הגדול – א"א), זו לוחמה פסיכולוגית. לשים באמצע העיר שער ענק שיש עליו תבליט של יהודים מובלים לגלות, זה לא נועד רק כדי לפאר את בונה השער, אלא גם כדי להראות לכל השאר, 'תראו מה קורה למי שמתנגד לנו'. היום היינו קוראים לזה 'מאמצי דמורליזציה'".
גם מדינת ישראל ידעה להשתמש בלוחמה פסיכולוגית ובתודעה כבר משנותיה הראשונות ולמתג את העימותים הצבאיים שלה כ"מלחמת אין ברירה" ו"מעטים מול רבים", כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומית. אבל מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה הראשונה שינו את המומנטום. במהלך המלחמה בלבנון, למרות ההצלחה של צה"ל להכריע צבאית את אש"ף, עוצמת האש שהופעלה על האוכלוסייה הלבנונית, כיתור ביירות וטבח סברה ושתילה, הובילו לבקיעים עמוקים בלגיטימציה הבינלאומית והפנימית למלחמה. גם בגדה המערבית וברצועת עזה הצליחו הפלסטינים להציג את ישראל בקהילה הבינלאומית ככוח כובש ואכזר.
"מה שראינו באינתיפאדה הראשונה היה למעשה קמפיין פלסטיני ענק ומתוזמר של לוחמה פסיכולוגית", אומר ד"ר פליישר. "בדיעבד, התגלה שהדוקטרינה שהובילה את הפלסטינים הייתה צפון־וייטנאמית, שאפשר לסכם אותה במשפט אחד: הלחימה, יותר מאשר היא מתנהלת בג'ונגלים של וייטנאם, מתנהלת ברחובות וושינגטון. לישראל לקח זמן להבין את זה".
רק בראשית שנות האלפיים, לאחר הנסיגה מלבנון והאינתיפאדה השנייה, הגיעו בצה"ל למסקנה שגם הם צריכים לפתח ברצינות את תחום הל"פ, כמשקל נגד לאש"ף, חמאס וחיזבאללה. בתקופת הרמטכ"ל יעלון הוקם צוות שנועד לחקור את תחום הל"פ ולפתח אותו בצה"ל. המלצות הצוות היו להקים מערך רחב, שיעסוק לא רק בלוחמה פסיכולוגית קלאסית, אלא גם ירכז את כל נושא התודעה ולוחמת המידע בצה"ל, כפי שקורה בצבא האמריקני. בסופו של דבר מסקנות הצוות לא יושמו במלואן. רק אחת ההמלצות, הקמת גוף מבצעי שיהיה אחראי על מבצעי ל"פ, התקבלה. כתוצאה מכך הוקם ב־2005 המרכז למבצעי תודעה (מל"ת), שהיה משויך לאגף המודיעין (אמ"ן) והיה ממוקד סביב מבצעים נגד היריב מבלי שעסק כלל בהסברה, או, כפי שקראו לזה באותם ימים בצבא, לגיטימציה.
המל"ת עשה את צעדיו הראשונים במהלך מלחמת לבנון השנייה והתגלה כגורם פעלתני ויצירתי. תוך זמן קצר מפתיחת המערכה הוכנו במל"ת כרוזים שהוטלו כמעט כל לילה על שטחי לבנון, ובסך הכול הוטלו במהלך המלחמה 47 כרוזים שונים, בהיקף של כ־17 מיליון יחידות. הכרוזים הללו נועדו בעיקר להעביר לאוכלוסייה בלבנון את המסר שנסראללה מנצל אותם ומוביל את המדינה לאבדון. "אחד הרעיונות שעלו אצלנו היה להשתמש במשל של העקרב שעוקץ את הצפרדע שעוזרת לו לחצות את הנהר", מספר גורם שהיה במל"ת באותם ימים. "זה משל שאנחנו הישראלים מכירים, אבל לא בטוח שהוא מוכר בלבנון. כחלק מהעבודה על הנושא התייעצנו עם המומחה שלנו לתרבות הלבנונית באותה תקופה, מי שהיה אחד היהודים האחרונים שיצאו מלבנון, והבנו ממנו שהמשל הזה מוכר גם שם. החלטנו שאנחנו עושים 'מיני קמפיין' גלוי: הטלנו כרוז עם קריקטורה שמראה את נסראללה כעקרב ואת הצפרדע כלבנון. במקביל הכנו גם תסכית רדיו באותו נושא ושידרנו אותו, ושידרנו גם סרטון אנימציה של המשל".
רעיון יצירתי אחר שנהגה במל"ת היה לפזר בלבנון "עצי ריח", כמו אלה שתלויים על המראה הקדמית ברכב. על עצי הריח הוטבעה תמונתו של נסראללה עם המשפט "תעזוב אותנו בריח טוב". במקרה הזה, הקמפיין התבסס על פתגם שמוכר היטב בלבנון, אך לא בישראל. "'תעזוב אותנו בריח טוב' זה בעצם אומר 'לך לעזאזל, תתנדף'", מסביר אותו גורם לשעבר במל"ת. "אגב, הייתה לנו דילמה איזה ריח יהיה לעץ ריח. חשבנו שיפיץ ריח רע, אבל בסוף הלכנו על הריח של עץ ארז, שמזוהה עם לבנון".
בעוד שצה"ל מתעסק בהטלת כרוזים ועצי ריח, השתמש נסראללה במדיום אחר בכדי להעביר את מסריו – טלוויזיה. המסרים הללו נקלטו היטב לא רק בלבנון. "במלחמת לבנון התקשורת הישראלית הייתה משדרת את נאומי נסראללה בשידור חי בפריים־טיים", טוען אותו גורם מהמל"ת. "אני, בתור איש ל"פ, השתגעתי מזה. כי אם אני רוצה להגיע לפריים־טיים של התקשורת הלבנונית, הייתי צריך לעשות סלטות באוויר, ופה אנחנו נתנו לו במה חופשית וגם האדרנו אותו. בשלב מסוים פנינו לאמצעי התקשורת ואמרנו, 'אין בעיה שתביאו את עיקרי הדברים של נסראללה, זה חשוב. אבל אל תשדרו את כל ה־20 דקות בלייב'. באמצעי התקשורת התחילו להקשיב רק אחרי פגיעת הטיל באח"י חנית, אירוע שנסראללה דיווח עליו בשידור חי, מה שמאוד העלה את המניות שלו".
גם הפעם עשו בילד־אפ מאוד גדול בישראל לקראת נאום נסראללה בראשית נובמבר.
"אבל זה לא הגיע מישראל, אלא מלבנון. הם הכינו פרומואים לנאום הזה, קליפים. אני בחיים לא ראיתי כזה בילד־אפ לבנוני לנאום של נסראללה, ולשמחתי גם הפעם התקשורת בישראל לא שידרה אותו בשידור חי. בלבנון רצו לייצר הייפ סביב נסראללה, אבל הפעם לדעתי הם עשו טעות, כי אחרי כל הבילד־אפ הוא בעצם לא אמר כלום ויצא די לוזר. בכלל, נסראללה בזמן האחרון מאבד מהמעמד שלו בתוך לבנון".
גם לאחר מלחמת לבנון השנייה המשיכו במל"ת. במהלך עופרת יצוקה, למשל, הוטלו מהאוויר כרוזים ששימשו בעיקר כדי להנחות את האוכלוסייה העזתית כיצד לנהוג וכללו מידע בנושאים הומניטריים, כמו מתי יחולק מזון והיכן. במהלך המבצע גם השתלט צה"ל על ערוצי הרדיו והטלוויזיה של חמאס, והעביר לאוכלוסייה המקומית מסרים באמצעות מבזקי חדשות, שכללו אפילו אות פתיחה.
במל"ת היו מאוד מרוצים מפעילותם בלבנון ובעזה, אבל בצה"ל חשבו אחרת. עם כל הכבוד לכרוזים ולהשתלטות על שידורים, ראשי הצבא הגיעו למסקנה כי הלחימה הפסיכולוגית חייבת להיות משולבת במערך הרחב יותר על התודעה, ולא להישאר כתחום מקצועי נפרד. ב־2018 פורק המל"ת ויכולותיו פוזרו בין כמה יחידות, שהמרכזית שבהן היא כאמור מחלקת השפעה, שמסנכרנת בין כל מבצעי הל"פ, התודעה וההסברה בצה"ל. לדברי ד"ר רווה, ששימש כבכיר במל"ת והיה מעורב בצוות ההקמה שלו, "לא הייתה חוכמה גדולה מדי מאחורי פירוק המל"ת. הל"פ זה מקצוע, ומה שאפיין את המל"ת זה שהיה לו בסיס ידע ואנשים שעסקו במקצוע הזה באופן קבוע. בצבא הצטערו על פירוק היחידה".
לעומת זאת תמיר הימן, ששימש כראש אמ"ן בתקופת פירוק המל"ת, אומר כי "היחידה אכן פורקה, אך זה לא אומר שנושא הלוחמה הפסיכולוגית בוטל. נהפוך הוא: חיזקנו את התחום על ידי חיזוק יכולת מימוש, שדורשת יכולת מבצעית. אחרת אלה סתם רעיונות. בשורה תחתונה, במקום יחידה קטנה עם הרבה מחשבות טובות אך ללא שום יכולת מימוש, יצרנו כמה יחידות שלכל אחת מהן גוף מבצעי־טכנולוגי המחויב לתחום. אגב, ההישגים לא איחרו להגיע והשתמשנו ביחידות אלו במב"ם (המערכה שבין המלחמות)".
גם במלחמה הנוכחית פועלת כאמור מחלקת השפעה, תוך תיאום עם גורמים אחרים בצה"ל. גורם המעורב בפעילות מחלקת השפעה במלחמה הנוכחית אומר, "אנחנו עושים גם התקפה וגם הגנה".
כך למשל, אחד ממבצעי המחלקה האחרונים התמקד בדובר חמאס, המכונה אבו־עוביידה, מי שנוהג להופיע באופן קבוע מול המצלמות כשפניו מכוסות בכאפייה. בסרטון שפירסם דובר צה"ל בערבית לפני כחודש, "הוסרה" הכאפייה מפרצופו של דובר חמאס ונחשפו פניו. באותה הזדמנות נחשף גם שמו האמיתי, ח'דיפה כחלות. "חשיפת פניו של דובר חמאס זה לא חדש. אם תלך לצוק איתן תראה שזה בוצע כבר אז", אומר אותו גורם.
אז למה לעשות את זה שוב עכשיו?
"כי ההופעה של דובר חמאס מאחורי המסכה מייצרת סוג של פחד קמאי. אפשר להקביל את זה לזורו, 'האיש במסכה', או לבאטמן. ההסתתרות שלו מאחורי המסכה זה חלק משיטה של חמאס, שהפך אותו לאייקון. כאן אני אומר להם, 'תראו, הוא לא כזה מאיים מאחורי המסכה'. ברגע שאתה חושף את הפנים שלו, גם לישראלים, גם לפלסטינים וגם לאחרים, אתה אומר, 'תסתכלו על המכוער הזה, הוא לא כזה מפחיד'".
מבצע נרחב אחר שנוהל באמצעות מחלקת השפעה כוון כנגד האוכלוסייה בצפון רצועת עזה, במסגרת השאיפה של צה"ל לפנות אותה מאזרחים ולהקל על התמרון הקרקעי. כבר ב־13.10 הוטלו מהאוויר כרוזים של צה"ל, שבהם נכתב בערבית "מחבלי חמאס מסתתרים בעיר עזה במנהרות מתחת לבתים, ובתוך בניינים מרובים אזרחים חפים מפשע. תושבי עזה - נועו דרומה למען ביטחונכם האישי וביטחון משפחותיכם, הרחיקו עצמכם ממחבלי חמאס שמשתמשים בכם כמגן אנושי".
במקביל בשידורי אל־ג'זירה בעזה הועלה סרטון מתקיפות צה"ל ברצועה, כשמתחתיו אזהרה לאזרחי הרצועה לברוח מאזורים בהם שוהים ארגוני הטרור. "כל יעד וכל טרוריסט הוא בן מוות, ברחו כל עוד אתם יכולים", נכתב שם. למחרת פנה מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן, דרך חשבון הפייסבוק שלו בשפה הערבית לציבור ברצועת עזה, וכתב: "צה"ל נלחם בחמאס וצה"ל ימוטט את חמאס. חמאס הביא עליכם מלחמה - וההנהגה שלו מבלה בספא במלונות, או מתחבאת מתחת לאדמה במנהרות". בראשית נובמבר הטיל צה"ל כרוזים ברצועה, שקראו לאזרחים לספק כל מידע שיש בידם בנוגע לחטופים, בתמורה לפרס כספי ו"עתיד טוב יותר".
במחלקת השפעה יודעים שהכרוזים והמסרים הללו אינם יעילים, אלא אם הם מלווים במעשים. "אם תבקש מהם יפה לעבור דרומה, זה לאו דווקא יקרה", אומר ד"ר רווה. "אבל אם תיצור אצלם סכנה ופחד ואז תבקש מהם להתפנות, תהיה לזה השפעה אחרת. אתה מנסה לשכנע את האזרחים פעם אחת באמצעות כרוזים, ואחרי זה אתה מגביר את הלחץ, למשל באמצעות אש. לפעמים מבצעים ירי לאו דווקא במטרה להרוג, אלא רק בכדי לשכנע את התושבים שכדאי להם לעזוב את הבית. בנוסף אפשר להשתמש בכריזה, ויש אמצעים נוספים לגרום להם בסופו של דבר לעזוב. כל הכלים האלה נמצאים בארסנל. בהתחלה כמובן הם לא נענו לסיפורים שלנו, בין היתר כי חמאס עצר אותם. בסופו של דבר הם הבינו שהלחץ הצבאי הולך וגובר, ושאם הם לא יעזבו הם ימותו. אז הם נענו הרבה יותר. זה משחק בין הקינטיקה (שימוש בטילים, פגזים ופצצות) לבין המילים".
"ההסתתרות שלהדובר מאחורי המסכה זה חלק משיטה של חמאס, שהפך אותו לאייקון. כאן אני אומר: תראו, הוא לא כזה מאיים מאחורי המסכה. תסתכלו על המכוער הזה, הוא לא כזה מפחיד"
ואחרי כל זה, צריך לדבר על היום שאחרי. הלוחמה פסיכולוגית אינה מסתיימת עם שוך הקרבות בשטח, אלא מוסיפה לפעול גם בכדי לקבע את הנרטיב הסופי של המלחמה. "הניצחון הוא לא רק הכרעת כל המחבלים של חמאס, או חיסול של יחיא סינוואר או מוחמד דף", מסביר ד"ר רווה. "השאלה היא איך האוכלוסייה בעזה תופסת את הניצחון הישראלי בראייתה, ולהפך".
כמי שמכיר את הצד השני, מה יגרום להם להכיר בניצחון ישראלי?
"קודם כל הם צריכים להבין בצורה חד־משמעית שחמאס לא ישלוט יותר ברצועת עזה. אבל הממד השני הוא לגרום להם להאמין שיש להם אלטרנטיבה, שמשהו טוב יותר יכול לצאת להם מהמלחמה".
כרגע נראה שעוד לא עברנו לשלב הזה.
"מדינת ישראל כרגע במצב רוח של נקמה, ובצדק. להגיד לעזתים עכשיו שבעתיד יקרה משהו טוב, זה לא רלוונטי. מה שהם רואים עכשיו זה את האסון שקרה להם, של עזיבת הבית ונדידה. השלב הבא עוד לא התחיל, והוא ייקח זמן רב".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.11.23
