על אף שלא ברור מתי תסתיים המלחמה, כבר עתה נשמעים קולות השואלים איך תיראה רצועת עזה ביום שאחרי, מי ישלוט בה ואם תבוצר העליונות הביטחונית של ישראל. במקום להמתין לסוף המלחמה בעזה, ניתן וצריך לגבש תשובות לשאלות הללו כבר עכשיו - ביהודה ושומרון.
דבריו של נשיא ארצות־הברית ביידן על כך שמי שישלוט בעזה תהיה רשות פלסטינית "מחודשת", לצד דבריו של ראש הממשלה נתניהו על כך שהרשות "במתכונתה הנוכחית" אינה יכולה לשלוט ברצועה, צריכים להקרין ישירות על הנעשה מעבר לקו הירוק. ביהודה ושומרון היום שאחרי כבר כאן: צה"ל הגביר את פעילותו ההתקפית בגזרות השונות, ונלחם הן נגד מחבלים והן נגד מסיתים ברשתות ופעילים בולטים. גם כניסה למחנה הפליטים ג'נין, שבקיץ עוד נראתה כאירוע אפשרי אך דרמטי, מתרחשת כעת חדשות לבקרים, ולעיתים - כמו בתחילת השבוע - גם סימולטנית בכמה מחנות פליטים. ביהודה ושומרון לא קרה שום דבר ששינה את מפת הביטחון - בפועל, המספרים דווקא מראים על ירידה בכמות הפיגועים - אבל בגלל מה שקורה בעזה החליטו בצה"ל להעלות הילוך. במקביל, צה"ל מחזק את ההגנה על היישובים ועל הצירים המרכזיים.
יהודה ושומרון זה מקרה הבוחן עבורנו. תפיסת הביטחון של ישראל עסקה במשך שנים בבחירה בין הרע לגרוע, וכך חיזקנו את הרשות הפלסטינית, לא דרשנו מאבו־מאזן להפסיק תשלומים למחבלים ולא הטלנו עליו סנקציות כשפנה לבתי הדין הבינלאומיים כדי להצר את צעדינו. לא כי חשבנו שהוא פרטנר, אלא שידענו כי יש גרוע ממנו בדרום. המדיניות הייתה להכות בחמאס ולאפשר לרשות לפעול בצורה יחסית חופשית, כי היא לא חמאס. אז נכון, חיזוק הרשות הוא אינטרס ביטחוני ישראלי - אבל האם זה אומר שבחסות השקט המשקר עלינו להעלים עין מפעולותיה נגדנו?
אלישע בן קימון צילום: אבי מועלםעלינו לעצב מציאות חדשה ביהודה ושומרון בימים אלה. אל לנו לשמר בכל מחיר את השקט, עם עין אחת סגורה. זה לא עובד. אם נמשיך להתבונן בעין אחת על המתרחש ונעצום את השנייה, השקט שנקנה יהיה לא מבוסס, לא מנוהל, לא מפוקח ובעיקר לא בטוח. כולם מתעלמים מכך שאם יהיו בחירות ברשות - חמאס ינצח, או מהסקרים שמגלים תמיכה בחמאס ובאירועי 7 באוקטובר. לא כל הפלסטינים עוסקים בטרור, זה ברור, ואין להכליל, אבל השינוי בגישה הוא הכרחי.
הניצחון של צה"ל בעזה מייצר שעת כושר, ומקרין עוצמה לא רק מול נסראללה אלא גם מול אבו־מאזן, מה שיכול להוביל - בסיוע לחץ אמריקאי - לקידום מהלך מדיני לשינוי מהותי ברשות ובדרך הפעלתה. גנץ, שחלק תמרים בביתו בראש העין עם אבו־מאזן בדצמבר 2021, צריך לשאול את עצמו אם הוא באמת מאמין לו, ואם כמדינה עלינו להמשיך להעלים עין ממהלכי סיוע לטרור. כולנו צריכים להבין שנורמליות ושקט קונים רק בפעולות חדות וברורות. אם אבו־מאזן רוצה לשלוט ברצועה ביום שאחרי, הוא חייב להבין ולהפנים שהיא תהיה שונה ממה שהכיר.
אלישע בן קימון הוא כתב ynet ו"ידיעות אחרונות" ביהודה ושומרון
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.23
