בשבוע שעבר החליטה תושבת מודיעין עדי מן לקעקע את ידה במשפט שממחיש באופן הכואב ביותר את המציאות בעיר מאז החלה המלחמה. "אין מישהו שלא מכיר מישהו", נרשם שם, עדות למכות שספגה העיר בקרבות: 14 מבניה ובנותיה נפלו במלחמה, ועוד שניים נרצחו במסיבה ברעים.
החלל האחרון שנקבר במודיעין, אתמול, הוא סמ"ר גל מישאלוף, לוחם גבעתי שנפל בעזה. לבקשת המשפחה, מאות מאוהדי הפועל תל אביב, קבוצתו האהובה, הגיעו להיפרד ממנו. זו הייתה הלוויה אדומה. כולם יחד שרו "לעולם לא תצעדי לבד, הפועל תל אביב".
5 צפייה בגלריה
שיירת דגלים לפני הלווייתה של נועה מרציאנו במודיעין. "בכל פעם זה כל כך כואב"
(צילום: דנה קופל)
בימים רגילים, שלפני 7 באוקטובר, שדרות החשמונאים במודיעין היו עמוסות כמעט בכל שעות היממה. מאז הפך רחוב אחר, בלי שם, למרכזי: פנייה ימינה מרחוב הרכס, כביש מתפתל בתוך יער בן שמן שמגיע בסופו לבית העלמין המקומי. 16 פעמים בחודש וחצי האחרונים נעמדו משני צידיו תושבי העיר כשדגלי המדינה בידיהם, מעניקים כבוד אחרון ל-14 לוחמים תושבי העיר שנפלו בקרבות ולשני נרצחים במסיבה ברעים, שגב שושן ורומי אליהו ברנט. בחודש שעבר נאלצו בבית העלמין לפתוח חלקה צבאית חדשה, כי הבשורות הקשות הגיעו שוב ושוב.
"ביום השני של המלחמה קניתי דגל לתלות בבית", מספר דוד, תושב העיר, "ביום השלישי קניתי עוד אחד עם מוט ושמתי במכונית. מאז בכל הלוויה אני עומד בצד הדרך, נותן כבוד אחרון לבנים שלנו שנהרגו".
ארבעה מהנופלים והנרצחים, שושן, שלמה בן נון, שלמה גורטובניק וים גלס, למדו בבית הספר עירוני ב' שמנהלת השנה שרית סינאוני. "היום כל טלפון מראש מינהל החינוך מקפיץ אותי", היא מספרת, "צריך המון רגישות, לבשר תחילה לצוות ואז לתלמידים. בכל פעם זה כל כך כואב".
סינאוני אומרת שבכל יום היא נמצאת או בבית עלמין או בבית משפחה שיושבת שבעה. "אנחנו מקפידים על שגרה, על חיים נורמליים ככל הניתן", היא מספרת, "מדברים עם התלמידים שאת כל אחד מהם המלחמה פוגשת במקום אחר. חלקם אחים של נופלים, יש לנו תלמידים שהאחים שלהם מגויסים. בכל יום אני חוזה בבכי בבית הספר. של תלמידים, של מורים שחלקם הכירו נופלים. גם אני בוכה".
מן, פעילה מוכרת בעיר, אומרת ש"התחושות פה קשות. לפני שבוע וחצי, אחרי שהגיעה בשורה על עוד לוחם שנפל בעזה, החלטתי לקעקע על היד את המשפט שמספר את הסיפור שלנו. אין מישהו פה שלא מכיר מישהו שנפל בקרב או נרצח. אתמול ליווינו את גל, שלשום זה היה שלמה, יום לפני עוד שלמה, ולפני נועה. כל הלוויה היא פצע בלב שלנו. תושבי העיר יוצאים החוצה להצדיע לנופלים בדרכם האחרונה. כל נופל ונופלת נצרבים בליבנו. הם עולם ומלואו למשפחה שלהם, וגם לנו. רואים את הכאב של התושבים. איך שאומרים שלום בסופר, זה כבר לא שלום מתלהב, זה שלום קטן ומופנם. הכול יותר רגיש ומתוח. לרבים מההורים בעיר יש בנים בעזה, בסדיר או במילואים. יש סטרס בכל מקום".
5 צפייה בגלריה
בבית העלמין הצבאי נאלצו לפתוח חלקה חדשה, בגלל הבשורות הקשות ששוב ושוב התקבלו
(צילום: שאול גולן)
רבים במודיעין עוטפים את העצב בגאווה: העיר מחזיקה בשיעור הגיוס הגבוה בארץ: 90.9% בקרב הבנים ו-84.3% אצל הבנות. על פי נתוני צה"ל, 58.8% מבוגרי העיר מתגייסים לתפקידים קרביים. שיעור היוצאים לקצונה גם הוא גבוה – 13.4% מהבנים ו-14.5% מהבנות.
ראש העיר חיים ביבס אומר שהיום כ-6,000 תושבי העיר בשירות סדיר ועוד 5,000 במילואים. "אנחנו מובילים יותר מעשור בגיוס", הוא אומר, "העיר הזו התברכה בתושבים מתנדבים. זה למעשה יישוב קהילתי שהוא עיר, עם סל ערכים גדול ואהבת חינם. בכל הלוויה אלפים עומדים בצידי הדרך לכבד את הנופלים".
חללי העיר מודיעין במלחמה הם סמ"ר גל מישאלוף (21), לוחם גבעתי; סמ״ר שלמה גורטובניק (21), חובש קרבי בחטיבה 401; סרן שלמה בן נון (23), קצין צנחנים בגדוד 202; רב"ט נועה מרציאנו (19), בקרית איסוף יבשתי בגדוד 414; רס"ר (במיל') אליהו בנימין אלמקייס (29), לוחם הנדסה; סמ"ר ים גלס (20), תצפיתנית בגדוד 414; סמ"ר לביא ליפשיץ (20), לוחם בסיירת גבעתי; רס"ן אדיר עבודי (23), מ"פ בבא"ח פיקוד העורף; סמל שירה שוחט (19), תצפיתנית בגדוד 414; סגן יונתן גוטין (20), קצין תקשוב ביחידת הרמב"ד; סרן עדן נימרי (22), מפקדת צוות ברוכב שמיים בחיל התותחנים; רס"ל יונתן סביצקי (21), לוחם ביחידת אגוז; סמ"ר עמית מוסט (20), לוחם בסיירת נח"ל; וסא"ל סהר מחלוף (36), מג"ד תקשוב 481.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.23
