רפ"ק משה (מושיק) רחמים כבר פגש בחדר החקירות שלו לא מעט רוע. ב־28 שנותיו כאיש משטרה, כולל בחצי השנה האחרונה ביאחב"ל - היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית בלהב 433, גוף העילית שבין השאר אחראי לפיצוח פשיעה מאורגנת – היו מולו אנשי ארגון חרירי וקוטייר, סוחרי סמים, פדופילים, רוצחים, ומוחות קרימנליים שרקמו תוכניות שטניות. אבל כזה, עוד לא היה לו.
עוד כתבות +ynet:
כבר כמה שבועות שרפ"ק רחמים, יחד עם עשרות חוקרים של להב 433, אוספים בקדחתנות ראיות לתיק הכי חשוב בתולדות המדינה, מאז שאדולף אייכמן הועמד לדין בירושלים ב־1961: מדינת ישראל נגד מחבלי 7 באוקטובר.
לפני כשבועיים וחצי הובא מולו אחד ממרצחי חמאס הללו. רפ"ק רחמים כבר ידע שהמחבל שהוא עומד לחקור רָצח חיילת. אנו מנועים לפרט, כמובן, את פרטי המקרה, אבל העדויות נגדו חד־משמעיות. רפ"ק רחמים הטיח במחבל שהוא רצח את החיילת, והמחבל אכן החל לספר איך ביצע את המעשה. "ואז אנחנו שואלים אותו: למה רצחת אותה?" מספר החוקר. "והוא עונה: 'ראיתי אותה מתבוססת בדם שלה (הכוונה שמחבל אחר ירה בה – ל"ל), רציתי לעזור לה. אז שחטתי אותה'. זה משפט שלא יוצא מהראש".
הוא "רצה לעזור לה"? מה אמרת לו אחרי?
"שאלתי אותו: אם היית בעזה והיית רואה מישהו פצוע, אז היית גורם לו למות או היית מזעיק לו עזרה? הוא ענה: הייתי מזעיק לו עזרה. פה אתה מבין שאתה מתעסק עם מחבלים שטופי שנאה בלשון המעטה. פה אתה מבין, יורד לך האסימון, שלא משנה כמה שהוא ייראה לך בן אדם וידבר איתך יפה והוא התכוון רק 'לגאול אותה' – אתה מבין שהוא בא רק לדבר אחד: לרצוח אותה".
זו החקירה הכי גדולה, הכי מורכבת, וכנראה גם הכי טעונה בתולדות משטרת ישראל. כמה מאות מחבלים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר כלואים במתקנים הפזורים ברחבי הארץ; חלקם מחבלי נוח'בה והג'יהאד האיסלאמי, אחרים שייכים לגל החמושים השני שהגיע אחריהם – וביצע זוועות לא פחותות – ולגל השלישי, "הבוזזים", שגם היה שותף מלא לפשעים נוראיים. לגבי כל אחד ואחד מהם צריך לאסוף ראיות משפטיות, כדי שבסופו של דבר יואשמו ויורשעו במעשים שביצעו. סעיפי רצח, אונס ועבירות מין אחרות, עבירות גוף, חטיפות, פגיעה בחסרי ישע, עבירות רכוש, עבירות ביטחוניות, ומה לא. נדמה שסעיפי האישום הפליליים מחווירים לעומת מה שקרה שם, וייתכן שלצורך המשפט יחוקקו סעיפים נוספים, כמו השמדת עם. בצמרת המערכת המשפטית נערכים בימים אלו דיונים קדחתניים על איך ייראו המשפטים הללו – פומביים? כל הנאשמים יחד? בבית דין מיוחד שיוקם לצורך זה? אבל הדרך לשם עוד ארוכה. אפילו מספר הנאשמים לא ידוע כרגע – רק השבוע הועברו מתוככי עזה עוד מחבלים שהשתתפו בטבח – וגם מספר הקורבנות עדיין לא סופי.
אלא שבינתיים חייבים להתחיל לאסוף ראיות. ומהר. החקירה הפלילית המורכבת הזו הוטלה על אנשי להב 433, על כל שלוחותיה, שכמעט וחדלו לעסוק בכל תיק אחר. מסייעים להם גם חוקרי שב"כ ואנשי יחידה 504 של אמ"ן. הם חוקרים את המחבלים עצמם, הספיקו לתשאל מאות עדי ראייה, לאסוף ממצאים פתולוגיים מהגופות ומניצולים, ממצאי מז"פ מהזירות השונות, ממצאי סייבר ואיכונים, וגם כ־50 אלף סרטונים ממקורות שונים, חלקם של המחבלים עצמם, חלקם של הקורבנות, אחרים ממצלמות תנועה ואבטחה.
רק כדי להבין את ההיקפים: השבוע אנחנו מפרסמים כי מהעיר שדרות לבדה יש למשטרה 1,425 סרטוני וידיאו מהשבת השחורה; מאופקים 2,383 סרטונים; מניר עוז 1,683 סרטונים; מהמסיבה ברעים 3,274; והשיא, מבארי, 3,446 סרטונים. וזו רק רשימה חלקית. מדובר בכמויות אדירות, בלתי נתפסות, של חומרים, שרק ילכו ויתפחו. כל ארמדת החוקרים שמרכזים, מנתחים ומצליבים את כל זה, מבינה שהתיק המשפטי הוא רק חלק מהסיפור. הם אוספים ראיות גם לפסק הדין של ההיסטוריה: שבעוד עשר, 20, 50 שנה לא יקומו "מכחישי 7 באוקטובר", שכבר צצים. הצדק של היום חייב להתקבע כאמת של מחר.
בראיון בלעדי, שלושה מחוקרי להב 433 שמצויים עמוק בתוך התיק, מדברים לראשונה. רפ"ק רחמים מגיע כאמור מהיאחב"ל, ועסק עד 7 באוקטובר בעיקר בארגוני פשיעה ערביים. בעברו היה גם ביחידה 105, כך שגם חקירות של עבירות מין לא זרות לו. רס"מ נדין חנחן היא חוקרת בשלוחה הצפונית של להב 433, ועסקה גם היא במלחמה בארגוני הפשיעה. רפ"ק רימון והבי הוא חוקר ביחידה לחקירות הונאה (יאח"ה), עוסק בעבירות צווארון לבן ובחקירות נגד ראשי רשויות, ובעבר עסק רבות בעבירות אלימות במגזר הערבי.
קחו אותנו רגע לחדר החקירות. איך בעצם כזו חקירה נראית?
רס"מ חנחן: "המחבל יושב בחדר חקירות קטן. מולו יש שולחן וכיסא, שם יושבים חוקר ומתורגמן לשפה הערבית. המחבלים יושבים מולנו כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם, אין פשרות בדבר הזה. אין איתם שום שיח של סמול־טוק או משהו בשביל לשבור את הקרח. הכל מאוד ענייני. כמשטרה, אין לנו סמכות להפעיל כוח בחקירה. אנחנו כן נוקטים שיטות שונות שאנחנו משתמשים בהן בחקירות פליליות, כמו עימותים בין חשודים ותרגילי חקירה, שהמטרה שלהם זה להביא את המחבל להודות בכל מה שהוא עשה. התפקיד שלנו זה לבסס תשתית ראייתית פלילית, שתביא ראיות נגד כל אחד מהם לפי מעשיו".
רפ"ק והבי: "החקירה הזו לא דומה לאף חקירה שעשיתי בעבר. המחבלים האלה כבר עברו חקירות שב"כ, אז קודם כל אני קורא את החקירות שכבר עשו להם, כדי להכין את עצמי טוב יותר לחקירה שלי איתם. בנוסף, אני קורא עדויות שנלקחו מניצולים וקורבנות. ואז אני מתיישב מולם. עכשיו, אתה יודע שזה לשבת מול חיות אדם שביצעו את הזוועות. אבל כשאתה מתשאל אותם, אתה מבין עוד יותר את גודל הזוועה".
יש מאות מחבלים, אלפי פשעים. איך אתה יודע לשייך את המחבל הספציפי שמולך בדיוק למעשי הרצח והזוועה שהוא ביצע?
"באמצעות כל מיני ראיות. אנחנו, למשל, צופים בהרבה מאוד סרטונים שיש מאותה שבת שחורה, שמסייעים לנו לשייך את המחבלים לזירה. ולפעמים יש עדים וקורבנות שמזהים".
עדים שממש יודעים להצביע: זה המחבל שעשה לי כך וכך?
"כן. יש מקרה של ניצולת המסיבה ברעים שחקוק לי בזיכרון. חוקרים שלנו גבו ממנה עדות. ישבתי וקראתי את העדות המפורטת שלה, והיינו צריכים להבין מי מהמחבלים שבידינו ניסה לפגוע בה ולחטוף אותה. היא סיפרה בעדות שמחבל אחד החזיק בה וניסה לחטוף אותה לכיוון רצועת עזה, תוך כדי שהמחבל השני שאחז בה הכה אותה במקל. היא גם סיפרה על האופן הזוועתי שבו אותם מחבלים רצחו צעיר אחר לנגד עיניה.
"הצגנו לאותה ניצולה תמונות של המחבלים שעצורים אצלנו, וערכנו למעשה מסדר זיהוי באמצעות התמונות שלהם. למרות הטראומה והדברים הקשים שאותה הצעירה עברה, היא הצליחה לזהות את אחד המחבלים שניסו לחטוף אותה לעזה בתמונות שהצגנו לה. אחר כך הצגנו לה בכל פעם שמונה תמונות של מחבלים, והיא הצביעה על מי שהיא ראתה שהיה בשטח וביצע זוועות באותה שבת. היא זיהתה אותם אחד־אחד, ובסך הכול הצליחה לזהות ארבעה מחבלים לפי מסדר הזיהוי בתמונות. חלק מאותם מחבלים עצורים אצלנו, וכך ידענו לקשר את המחבל הספציפי הזה לניסיון החטיפה שלה ולרצח צעיר אחר, שהמחבל ביצע לנגד עיניה".
אחרי אינספור שעות בחדרי החקירות, שלושת חוקרי להב 433 מספרים שהם פגשו שני סוגים עיקריים של מחבלים במהלך החקירות: מיעוטם מתוודים מיד על מה שעשו, גם על הזוועות הגדולות ביותר. אבל רבים מהם מנסים לשייך את עצמם "רק" לגל הבוזזים - ולא לרוצחים, לאנסים ולחוטפים. "הייתי בחקירה שבה אחד המחבלים סיפר בקור רוח איך הוא רצח מישהי תוך שניות, בלי שום נקיפות מצפון מבחינתו", מספר רפ"ק והבי. "אבל רובם מנסים למזער את החלק שלהם, ולהציג את עצמם כאילו נכנסו 'רק' לבזוז. הם מדברים בחקירה בצורה קרה, אבל מנסים להגיד שרק באו לגנוב".
אז מה אתם עושים איתם?
רס"מ חנחן: "אלה שטוענים שבאו לבזוז, בחקירה אני אומרת להם שהם חשודים גם, למשל, באונס, וגם בגניבות. גם אם בסוף כל אחד, סתם לדוגמה, אומר שהוא נכנס רק לבזוז, אני מבחינתי עדיין מחשידה אותו בכל העבירות. מה שקורה בהמשך, זה כבר תלוי בחומר הראיות שנגבש. מבחינתי, אני לא רואה הבדל, כולם אותו דבר. כי גם אם מישהו טען שהוא נכנס רק לבזוז, עדיין - על הדרך ראית אנשים שחוטפים אנשים אחרים ולא ניסית לעזור להם. ראית אנשים שהם - סליחה שזה יישמע בוטה - היו זרוקים על הרצפה וחיכו רק שמישהו יבוא לעזור להם. היה לי נחקר כזה".
שמה?
"שטען שנכנס 'רק' לבזוז. ואז הוא סיפר: כן, נכנסתי, ראיתי מישהו על הרצפה פצוע, שמעתי אותו קצת מוציא קולות והמשכתי. ואז השאלה הבאה שלי הייתה: אם אתה טוען שנכנסת רק בשביל לגנוב, ולא שום דבר אחר, אז למה לא עזרת לו?".
ואם הם עדיין לא מדברים או קושרים את עצמם לאירועים?
רפ"ק רחמים: "אז מפעילים מניפולציות בחקירה. אנחנו בהתחלה מבקשים לשמוע מנחקר את הגרסה שלו. אחר כך מנסים לבדוק מה הוא 'שכח' ולא סיפר לנו, ומעמתים אותו עם חומרים שאנחנו יודעים. ברגע שהוא מבין שאנחנו יודעים קצת יותר ממה שהוא סיפר, אז הוא מתחיל לספר עוד. כל אחד שומר לעצמו את הקלפים שלו".
מה התגובה שלהם כשאתם מטיחים בחלקם גם עבירות מין?
רפ"ק והבי: "אחד מהם אמר שבמסגדים התירו לו להרוג ולרצוח יהודים, ושהמפקדים בשטח אמרו להם שמותר גם לאנוס נשים. זה כן עלה בחקירה. אנחנו כן מטיחים בהם את העבירות האלה. אין לי ספק שהמחבלים לא משתפים פעולה עד הסוף ושומרים לעצמם דברים".
בכירי המשטרה המעורבים בתיק משוכנעים כי ב־7 באוקטובר בוצעו עבירות מין, ויש לכך ראיות שלא זה המקום לפרטן. עם זאת, בכוונתם לבסס אישומים באונס גם ללא הודאה של המחבלים, על בסיס ראיות אחרות, כמו עדויות ניצולים. לפני כמה שבועות הותר לפרסום, למשל, כי ניצולה מהטבח העידה במשטרה על מקרה אונס שראתה במו עיניה, ועדותה אומתה על ידי ניצול נוסף שהיה גם הוא עד שמיעה לכך. "אני מבינה שהוא אונס אותה (צעירה אחרת – ל"ל)", סיפרה הניצולה. "ואז העבירו אותה לעוד מישהו. היא הייתה בחיים, ולבסוף הוא ירה בה".
גורמים בכירים במשטרה אמרו: "קיבלנו עדות זוועה מניצולת הטבח שראתה במו עיניה מעשי אונס מחרידים. גם הממצאים בשטח מלמדים על מספר מעשי אונס קשים ואינם מותירים מקום לספק. אחד המחבלים הודה בחקירה שלו כי באו גם לאנוס". במשטרה מעריכים כי יגיעו בהמשך עדויות נוספות מניצולים שחזו במעשי אונס.
אתם יודעים לאפיין את המחבלים שאתם חוקרים? מה משותף להם?
רפ"ק רחמים: "אצלנו במתקן יש מגיל 16 ועד גיל 30. חלקם רווקים, חלקם נשואים, חלקם כבר עם ארבעה־חמישה־שישה ילדים. אנשים דתיים, שהיו שומעים את הדרשות ואת הקריאות במסגדים".
כל פשע צריך מניע. מה המניע שלהם, לפי החקירה שלכם?
רפ"ק והבי: "המניע שלהם ברור מאוד. יש הסתה עמוקה ורבת־שנים שעומדת מאחורי השנאה הזו. בחקירות אתה שומע שמדובר במכונה משומנת של הסתה נגד מדינת ישראל והעם היהודי. אתה מבין שכל מסגד בעזה הפך להיות בסיס גיוס צעירים לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי. זה קורה בעיקר בתפילות יום השישי. מעט מאוד אנשים מגיעים למסגדים בעזה בשביל להתפלל באמת לאללה, המטרה שם זו הכוונת טרור. בדרשות של השייח'ים הם מכניסים כל מיני פסוקי קוראן ומסיתים אותם. ישבתי כחוקר משטרה מול רוצחים ופדופילים, ובכל זאת יש כאן שונות גדולה. כמות השנאה שלהם היא עצומה, מגדלים אותם לשנאת ישראל. המניע העיקרי שלהם זו שנאה.
"הם גם סיפרו בחקירות על האימונים שעברו בעזה לקראת המתקפה שלהם. זה היה מתוכנן היטב. יש לנו, למשל, מספר עדויות של מחבלים שסיפרו איך הכווינו אותם לברוח לבתי חולים ולבתי ספר. הם ידעו שצה"ל צבא מוסרי, שלא יפציץ מקומות כאלה".
מישהו מהם מביע חרטה על מעשיו?
"יש מחבלים שאומרים בפה מלא בחקירה שהם מתחרטים על מה שעשו. אני לא יודע עד כמה להאמין בזה".
רפ"ק רחמים: "חלקם באים ואומרים: אנחנו מבינים שחמאס שיחק בנו, אנחנו מבינים שחמאס עבד עלינו והכניס לנו לראש שצריך לרצוח את היהודים. זה לפחות מה שהם אומרים. אבל אני לא קונה את זה".
רס"מ חנחן: "אחרי שאתה כבר חוקר אותם, הם מתחילים להבין איפה הם נמצאים, שהמצב שלהם לא כל כך פשוט, ואיפה הם ואיפה חמאס. אז כן, אני זוכרת אחד שקילל את חמאס. אני זוכרת שהוא התחיל להגיד, 'אני לא מאמין בכלל, למה הקשבנו לחמאס'. האמת, הופתעתי מאוד כשאמר לי, 'היום, כשאני חושב על זה, אני מעדיף להיות תחת שלטון יהודי'".
אגב, עוד משהו שצץ בחקירות האלו: השמועה על עסקת חילופים הגיעה גם לחלק מהמחבלים. חלקם, מספר רפ"ק רחמים, אפילו משוכנע שהם עתידים לחזור לעזה ממש בקרוב, במסגרת חילופים כאלה ואחרים. "הם שואלים, מתי העסקה?" הוא מספר.
ומה אתם עונים?
"אנחנו אומרים: אתה תשלם על הדברים שאתה עשית. אנחנו פה מבהירים: אצלנו אתה תישפט על מה שעשית, אתה תשב על מה שעשית. אנחנו לא נוותר לך על מה שעשית. אבל הם, מבחינתם, חושבים על עסקה".
ימי החקירות אינטנסיביים. גם בגלל ההיקפים המטורפים של התיק, וגם בגלל שמדובר במרוץ נגד הזמן. זירות הפשע מיטשטשות, הזיכרון של העדים – חלקם ניצולים שעברו טראומה קשה – עלול להתערפל. רפ"ק רחמים: "אנחנו מתייצבים תמיד לקראת שבע וחצי בבוקר, קוראים עדויות, ואז מתחילות החקירות. יש חקירות שהן מאוד ארוכות, לפעמים יום שלם. בדרך כלל מדובר ב־12 שעות של חקירה ביום. זה לא פשוט, ובעיקר מתיש נפשית. קורה לי שאני מגיע בבוקר, פותח בקריאת עדויות של ניצולים כדי להכין את עצמי טוב יותר לחקירה מול המחבלים, ואז פתאום אני רואה את אותה הבחורה שקראתי הרגע את העדות שלה מתראיינת בטלוויזיה. פתאום אתה מקשר את העדות שקראת לפרצוף שראית על המסך. זה מעצים את הכאב והתדהמה, ואתה מבין את גודל האכזריות של המחבלים".
ואתה מבין כמה התיק הזה שונה מכל רצח אחר שחקרתם.
"זה שונה מכל תיק חקירה על רצח, כי ברגע שיש לך רצח יש לך גופה, יש לך שתיים, יש לך שלוש, זה נדקר, זה נורה, כולן מולך - עכשיו תחקור. הגעתי גם לאירועים של פיגועים, ועדיין, זה לא דומה לשום דבר. כאן אתה יודע שיש לך למעלה מ־1,300־1,400 גופות, שחלקן נשרפו, חלקן נערפו, מחלקן נכרתו איברים. זה לא מצב רגיל. אין פה אחד במדינה שלא מכיר מישהו שנפגע באירוע הזה. אין. זה הגיע אלינו לכל היישובים. זה הגיע לכל הבנים והבנות שלנו. אין מישהו שלא מכיר מישהו שנרצח או נפצע ב־7 באוקטובר".
רס"מ חנחן: "זה ממש לא כמו תיק רצח רגיל. טיפלתי בתיקי רצח. פה יש המון תיקים של קורבנות, חלקם גם של אנשים שעדיין לא יודעים מי הם, כי עדיין לא זיהו את כל הגופות. וכן, זה גם פוגש אותך, כי גם הבן של חברה טובה שלי נרצח באותה מסיבה".
לא פשוט להישאר ככה, מקצועיים, ולא להישבר ולהתפרץ עליהם.
רפ"ק רחמים: "אתן לך דוגמה: אני נכנס לחדר חקירות, ואני יודע שנמצא שם מחבל שנכנס לנתיב העשרה. עכשיו, בנתיב העשרה גרה משפחתה של החברה של הבן שלי, שאח שלה, בן 16, נרצח בחוף זיקים. הוא בסך הכל יצא לגלוש או לדוג. ואתה יודע שאתה נכנס לחדר החקירות, ומתיישב לפני מישהו שהיה שם, בנתיב העשרה. אז שנייה לפני אתה נושם נשימות עמוקות, מנסה להתנתק מזה רגשית ולשמור על מקצוענות. ההתפרקויות הן אחר כך".
רס"מ חנחן: "אני לא נשברת מולם וזה גם לא יקרה, בטח לא מול מחבל. האמת שהשבירות מגיעות בסוף היום, כשאתה רוצה כבר לחזור הביתה. ואני לא חוזרת הביתה, אני חוזרת למלון (רפ"ק חנחן מתגוררת בצפון, רחוק ממתקן החקירות שבו היא פועלת כרגע – ל"ל). ואני לבד. אני אישה חוקרת לבד שם. אין לי עוד בחורה איתי. אז אתה מגיע לאותו מקום, שבאמת בא לך כבר להגיע הביתה, לחיבוק של אמא, אבא, בעל, לא משנה מי, וזה לא קורה. כל היום שלך מתחיל ונגמר עם המחשבות: היום זה מה שחקרנו, זה מה שהיה. זה מאוד קשה".
ובנוסף, את גם חוקרת ערבייה במשטרת ישראל, מול המחבלים.
"אני דוברת השפה הערבית, אני ערבייה. לחקור גבר גם כאישה וגם ערבייה, גורם להם לפעמים להרגיש לא בנוח. יש כאלה שזרקו לי, 'את לא ערבייה, את בטח יהודייה ואת מנסה עלינו את השפה שלך'".
הרגשת שהם מנסים לחפש אצלך איזו הזדהות, בגלל מוצאך הערבי?
"הרגשתי שהם מנסים לחפש אצלי הבנה או צידוק. יש כאלה שאמרתי להם: תראו לי איפה זה רשום בקוראן? שום דת לא קוראת ואומרת שצריך לרצוח יהודים או ישראלים".
רס"מ חנחן ראתה את האכזריות של חלק מנחקריה גם במו עיניה. מיד אחרי האירוע היא הוקפצה למחנה שורה, המתקן של הרבנות הצבאית שבו מתרחשת מרבית עבודת זיהוי הגופות. "קיבלנו גופות והיינו צריכים לזהות סימנים מסוימים בשביל לנסות לאמת או לאתר את זהותם", היא נזכרת. "היו גם מקרים שבהם הייתי צריכה להסיר טבעות ותכשיטים מגופות ולבצע רישום של הרכוש שנמצא, בשביל שנוכל להחזיר למשפחות אחר כך. אלו היו ימים קשים במיוחד".
גם רפ"ק והבי החל להבין את גודל האירוע, כשב־7 באוקטובר הוקפץ למוקד הנעדרים של המשטרה בלוד. "התחלנו לקבל משפחות שהגיעו לחפש את יקיריהם. יש אנשים שבאו לדווח על משפחות שלמות שנעלמו. אני מעל 20 שנה במשטרה, התמודדתי עם המון אסונות ומקרי מוות טרגיים, כולל הצורך להודיע למשפחות חללים - אבל בדבר כזה לא נתקלתי. לא נחשפתי לממדי זוועה כאלה. אף אחד לא הכין אותך ואתה לא יודע איך להתמודד עם כזה דבר. במרכז המשפחות היינו צריכים לפתוח בהתחלה תיק לכל נעדר שמתקבל לגביו דיווח. תוך כדי שאתה עושה את זה, אתה מחזיק את הראש ואומר לעצמך: ריבונו של עולם, איך זה יכול להיות שבמדינת ישראל, 2023, משפחה שלמה נעלמת?
"הגיע אלינו אזרח מאחד הקיבוצים בדרום לדווח על אחותו, בעלה ושלושת הילדים. הוא סיפר שבהתחלה הצליח להתכתב עם בני המשפחה שלו, אבל מהר מאוד הקשר הזה ניתק, ולמעשה הוא בא לדווח על משפחה שלמה שנעלמה. ואתה יושב מולו כקצין משטרה, ובאותו הרגע אין לך הרבה מה להגיד. אתה מנסה לנחם ולעשות את המקסימום, אבל נקרע מבפנים".
אתם כל היום מול מחבלים, קוראים עדויות של ניצולים, סורקים סרטונים. זוועות. אחר כך אפשר ללכת הביתה, להתנתק וללכת לישון בשקט?
רס"מ חנחן: "אני יכולה להגיד לך שאני כבר תקופה לא מצליחה לישון טוב. את חוזרת הביתה, את לא אותו אדם. את רוצה לחזור ובאמת להתנתק, לשכוח, לשים הכל בצד, להגיע הביתה ולהתנהג כרגיל בבית. אבל את לא יכולה. אי־אפשר. זו תקופה שהיא מאוד־מאוד־מאוד קשה. מאוד. אני לפחות יכולה להגיד, להעיד על עצמי, בעלי סובל בשקט".
רפ"ק והבי: "הבן שלי מתחילת המלחמה בעזה, ואני מבין עם מה הוא מתמודד שם. להגיד לך שאני ישן טוב? אני אשקר לך. זה כבר מחלחל לחלומות שלי. אין ספק שזה משפיע".
רפ"ק רחמים: "לא פשוט לחזור אחרי ימים כאלה הביתה. במיוחד כשאנחנו כל יום מתכננים את היום שאחרי. יש משפחות ברקע, לי יש שני בנים שמגויסים למילואים, אחד בגבול הצפון והשני בגבול עזה. אני חשבתי על זה: אני אחרי 28 שנה במערכת. נכנסתי לשנה ה־29. לא ככה רציתי לסיים את השירות שלי. האם זו תהיה החקירה האחרונה? נראה שלשם זה הולך".
רס"מ חנחן: "אצלי זו ממש לא תהיה החקירה האחרונה. אני כבר אומרת לך שבכל פעם משהו מחזק אותי בחקירה הזו, ואני אומרת לעצמי שאני ממשיכה הלאה, שלפחות אנחנו עושים מצווה. מה שכן, לא ציפיתי בשום מצב שזה מה שאני הולכת לעשות בעבודה במשטרה".
מבחינת מה? החשיבות ההיסטורית?
רפ"ק רחמים: "ברור לנו שזו חקירה היסטורית. יש לכולנו כאן את ההבנה שזה התיק הכי גדול ומשמעותי שחקרנו אי פעם. כל להב 433, עם כל המחלקות והחוקרים, התגייסו לחקירת התיק הזה. זה תיק עצום מבחינת היקפים וראיות, ואנחנו עושים עבודה יסודית כדי לבסס ראיות נגד המחבלים. זה ייקח זמן, אבל זה מתבצע באופן יסודי. יש כמות אדירה של חומרים, אם זה כתובים ואם זה מוסרטים. אתה מבין שבסופו של דבר יש משמעות היסטורית לאירוע הזה, כי זה האירוע הכי גדול שקרה פה, במדינה. אתה מבין שמה שאתה עושה יישאר לדורות. אני לא משווה חס וחלילה לשואה, למרות שחלק מהאירועים דומים למה שהיה שם, אבל אתה מבין שכל מה שיעלה בחקירה הזו, כל מה שיונצח בסופו של דבר מהחקירה הזו - ילווה אותנו דורות קדימה. ופה כולם מבינים את גודל האירוע, וגם מתייחסים בהתאם".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.11.23
