הצפייה שלשום (שני) בישיבת הוועדה לביטחון לאומי בנושא עונש המוות למחבלים לא הייתה קלה. לא בכל יום אדם זוכה להיחשף לסיטואציה שבה שרים וחברי ממשלה אשר אחראית לחטיפה של מאות אזרחיה עולבים וצועקים בבני משפחותיהם של אותם חטופים: מצידו האחד של המתרס בני משפחות החטופים המתחננות שהדיון בעונש המוות למחבלים יידחה, ומסבירות כי עצם קיומו כעת מסכן את חיי יקיריהן, ומצידו האחר חברי ממשלה הנוזפים במשפחות המיוסרות ומבהירים להן בהתאדנות ש"אין להן מנדט על הכאב".
במבט ראשון זה עלול להראות כסתם עוד מפגן אלים של חוסר אמפתיה שבו הצד המושל מתעלם לחלוטין מכאב אזרחיו, אבל כל מי שבקיא בדפוס הפעולה המתנחלי חייב יהיה לסנגר על חברי הוועדה. בחשיבה המתנחלית, חלל או חטוף הם גם אובדן אך גם הצדקה לבניית התנחלות נוספת, וכאשר מישהו ייחטף ויירצח גם בה, זו תהיה סיבה לבניית התנחלות שלישית, כשבהונאת הפירמידה המשיחית הזאת כל קורבן הוא רק קדימון לקורבן הבא. כפי שהיטיב לנסח זאת רב בא"ח הנח"ל עמיחי פרידמן בשיחה עם חיילים: "אני יושב ומדמיין לי שבימים האלה אין את ההרוגים, אין את השבויים, אין את הפצועים. וברגע שאני מזיז אותם מהמסך, אני נשאר עם אולי החודש הכי משמח בחיים".
ובאמת ברגע שאתה מסוגל "להזיז" את השבויים והנרצחים מהמסך אנחנו רק מנצחים ויכולים לחלום שוב על שיבה לגוש קטיף. אבל אז מגיעה חבורת משפחות החטופים הקפלניסטית החמוצה, ובמקום למצוא נחמה בדברי הנקם והשנאה של חברי הממשלה ניסים ואטורי, עמיחי אליהו ואחרים, היא ממשיכה להתעקש ולדרוש, רחמנא ליצלן, את שחרור יקיריה.
בסיום הדיון, כשחיבק איתמר בן גביר את גיל דיקמן, אחד מבני משפחות החטופים, סינן לעברו דיקמן העדין "אל תיגע בי. אל תחבק אותי". יכולת לחוש בחוסר האונים של דיקמן מול חיבוק הדוב של בן גביר, שנועד בעיקר לצלמים. דיקמן ישב במקומו מיוסר. הוא לא הצליח למנוע את חטיפת בת דודתו ואשת בן דודו, לא הצליח למנוע את הדיון האווילי וחסר המשמעות בעונש המוות למחבלים, ואפילו מחיבוק של גזען משיחי שלא רואה את כאבו ממטר הוא לא הצליח להתחמק.
אתמול הוא כבר יכול היה לשמוע את סמוטריץ' ואת בן גביר מדברים נגד מתווה עסקת החטופים, אך מבלי להציע כל מתווה אחר. "יש גם מחירים במלחמה", הסביר השר אליהו למראיין ששאל אותו אם השלכת פצצה אטומית לא תהרוג את החטופים. אכן, יש מחירים במלחמה, וכשזה מגיע לגורל החטופים נראה שהציונות הדתית ועוצמה יהודית מוכנים לשלם את המחירים האלה מבלי למצמץ.
שלשום, כשהתבוננתי בדיקמן המכווץ מחובק בניגוד לרצונו על ידי בן גביר, לא יכולתי שלא להרגיש שכולנו, כל אזרחי ישראל, חטופים, ספק חבוקים וספק לפותים בידיה של ממשלה אטומה וכושלת שלקחה אותנו בשבי, ואם זה יהיה תלוי בעומד בראשה ובחבריו המשיחיים, כנראה לא תשחרר אותנו לעולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.11.23
