הלקח שצריך לעמוד לפני משפחות החטופים לאחר אישור העסקה בקבינט חד-משמעי: ללחוץ, ללחוץ וללחוץ. חשובות הפגישות עם נציגי ממשלות זרות, אבל חשובות מהן הפגישות כאן, עם שרי הקבינט, חשובות ההפגנות, הצעדות, המאמץ הבלתי פוסק להציב את שחרור החטופים בראש סדר היום. בנחמדות הן לא ישיגו את מבוקשן. בצה"ל משוכנעים שהלחץ הצבאי דחף את יחיא סינוואר לגלות גמישות מסוימת בתנאי העסקה ובעיתוי שלה. זה נכון, כנראה. תהליך לא פחות משמעותי עבר גם על הצד הישראלי. הממשל האמריקני, בני גנץ, גדי איזנקוט ואריה דרעי תמכו בעסקה; יואב גלנט רצה לתת לכוחות הלוחמים עוד זמן. הוא הלך עם צמרת הצבא. מה שהכריע בסופו של דבר היה קמפיין המשפחות.
שלא תהיה אי-הבנה: האופציות גרועות; ההחלטות קשות. המתווה שבנוי על פעימות, הפסקת אש ואחריה עוד הפסקת אש ועוד הפסקת אש, מקשה על פעולה קרקעית רצופה, אפקטיבית, ומשבש תוכניות. הוא יוצר תסכול בקרב הכוחות בגלל הדשדוש במקום ויוצר לחץ בשטח ובעורף לשחרור מילואים. זאת לא עסקה - עסקה היא מילה מגונה כשמדובר בארגון טרור. זאת סחיטה, זה אילוץ. אבל במצב שנוצר לא היה מנוס מלשלם את המחיר הזה. החלופה, להפקיר את החטופים בשנית לאחר שהופקרו ב-7 באוקטובר, הייתה חמורה ומסוכנת יותר. מעבר למחיר שהייתה עלולה לגבות בדם, בנפש, היא הייתה מותירה כתם מוסרי בל יימחה על ממשלת ישראל וצה"ל.
לכן לא הבנתי מדוע גורמים אנונימיים בתוך צה"ל הזינו בימים האחרונים את הכתבים הצבאיים בטענות נגד העסקה. חלק מהטענות הדיפו ריח ילדותי - מישהו בצבא חשש שיקלקלו לו את התוכנית שעמל עליה, את תחושת הכוח, את חדוות הירי. חלק מהטענות לא עלו בקנה אחד עם העובדות. כל מי שמכיר תהליכים מהסוג הזה ידע שיגיע הרגע שבו כולם יישרו קו - כל שרי הקבינט, כל ראשי הצבא וזרועות הביטחון, כל הכתבים הצבאיים. הטענות בצבא ייעלמו באחת. זה מה שקרה אמש.
שאלתי השבוע את אחד המפקדים במלחמה אם הוא מתנגד לעסקה שתהיה כרוכה בהפסקת אש. אם יגידו לנו לעצור למספר ימים נעצור, אמר. העיקר שהמטרות לא ישתנו: מיטוט חמאס כארגון שלטוני, חיסול מפקדיו והשבת החטופים. את שתי המטרות הראשונות ניתן יהיה להשיג גם אם סדרת העסקות תשבש את תנופת צה"ל. זה רק יהיה עוד יותר מאתגר וידרוש יותר זמן.
ייתכן שהמתווה יביא בונוס נוסף: חסן נסראללה ישתחרר מהצורך להוכיח שהוא תורם באש למלחמה בעזה. רגיעה בצפון תאפשר אולי להחזיר את התושבים לחלק מהיישובים ולהחזיר הביתה חלק מחיילי המילואים. השהות הממושכת בבתי מלון הרסנית.
הפסקות האש יאפשרו לסינוואר לארגן טוב יותר את המערך שלו בדרום ובמרכז הרצועה. אבל הן יאפשרו גם לצה"ל להתארגן טוב יותר. כל יום מוציאים בפיקוד הדרום דף למידה עם המשגים והליקויים שהתגלו והדרך לתקן אותם. יש מה לעשות בשטח גם במהלך הפסקת אש.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיחמאס הוא ארגון טרור. מילה שלו איננה בהכרח מילה. גם לאחר האישור בממשלה לא תהיה ברירה אלא לעקוב במתח אחר המימוש שלה, אם כל מה שסוכם מתבצע, בעיתוי שסוכם. התקווה היא שנפתחה הדרך שאולי תוביל אותנו לשחרור רוב החטופים בתוך זמן לא ארוך. זה מה שאפשר להשיג.
אין מקום לתרועת ניצחון - אפילו לא שמץ. הטענה שעלתה מדבריו של בנימין נתניהו, כאילו ישראל השיגה הישג גדול במשא ומתן, רחוקה מהאמת. זאת אותה עסקה שהציע ראש ממשלת קטאר בשבוע הראשון למלחמה, בשינויים קלים. ישראל התגמשה קצת; חמאס התגמש קצת. בסך הכל, סינוואר קיבל את מה שרצה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 22.11.23
