שום דבר בהתנהלות של חמאס אתמול (שבת) לפני שחרור החטופים בפעימה השנייה לא אמור היה להפתיע את מקבלי ההחלטות בישראל, לא בצבא ולא בדרג המדיני. לומר שהכתובת הייתה מרוחה על הקיר באותיות קידוש לבנה זה אנדרסטייטמנט עדין. קבינט המלחמה והדרג המקצועי שתמך בהתלהבות בעסקה נכנסו בעיניים פקוחות למארב של יחיא סינוואר, ככל הנראה בגלל שלא עמדו בלחץ הציבורי, ובדרך הם שכחו שעל כתפיהם מונחת אחריות נוספת לביטחונה ולעתידה של מדינת ישראל.
- לרשימת החטופים המעודכנת עם התמונות והסיפורים - לחצו כאן
כל האויבים מסתכלים על מה שקורה פה, וההתנהלות שמעדיפה הפסקת אש על פני המשך הלחימה תמורת השבת מספר מצומצם של חטופים וחטופות לא משפרת את ההרתעה. וזה דווקא אחרי שצה"ל התאושש מהמהלומה שספג לפני שמונה שבועות, באמצעות מתקפה ראויה שבוצעה בהצלחה אף שהמודיעין שוב פספס את היקף ועומק פרויקט "עיר התחתית" שבנה חמאס בשנים שמסרנו לו מזוודות של כסף תמורת אשליה של ביטחון.
למעשה, יש לקוות שכאשר ייצאו עוד מפקדים ולוחמים מלב אזור הקרבות, הצנזורה תאשר לשידור סרטונים שתיעדו את הלחימה ויגלו לציבור איזה דור של לוחמים עזי נפש זכינו לקבל, ועד כמה שפר עלינו מזלנו שהבכירים בהם יחליפו את צמרת הצבא כשתסתיים המלחמה. זו נקודת האור להתמקד בה בימים שבהם לא רק בחוץ החשיכה נופלת מוקדם.
הכותרת
איך מטפלים בחטופים ששוחררו?
29:04
(צילום: טל אזולאי)
בהקשר הזה צריך להעיר, שהטענות כאילו ניתן היה לכבוש את צפון הרצועה קודם הן עלבון לאינטליגנציה. רק מי שלא מכיר את הלחימה מבפנים יכול להעלות אותן. כדאי לדעת, למשל, שבכירי המטכ"ל מסרו לשרים הערכה, שלפיה לא פחות מ-5,000 מחבלים נהרגו בלחימה עד כה, אלפים נוספים נפצעו ועדיין מוקדם להבין כמה קבורים תחת ההריסות שרק עתה אנחנו נחשפים אליהן. כל זה מחזק את הביקורת שלפיה היה מקום להמשיך בלחימה בשיא העוצמה, לצבור עוד הישגים ולהוציא עסקה טובה יותר, שתמחיש לכל השכונה את מחיר האסון שיקרה למי שיעולל למדינה את מה שקרה ב-7 באוקטובר. כפי שנכתב כאן ביום שישי, ההחלטה שלא להתחיל תמרון מקביל בחאן יונס הינה שגיאה שמעוררת ביקורת בקרב קצינים בכירים, בטח ברקע אי-הפעלה של אוגדה נוספת של צה"ל. אף שכוחות מסוימים כן נכנסו לעזה, הם עשו זאת כמפקדה ובעצם כ"אגרוף מחץ" אך לא כאוגדה מלאה.
אותם קצינים שואלים אם זה לא קרה אחרי 50 יום, מתי כן. וכשלוקחים בחשבון שאוגדה נוספת לא הופעלה עד כה, אולי צריך לשאול מדוע בעצם משקיעים כל כך הרבה בכוחות הכי איכותיים והאמל"ח הכי מתקדם, אם לא מטילים אותם למערכה בשלב שבו צריך להפעיל את מקסימום הלחץ.
על הרקע הזה יש לבחון גם את השעות המשפילות שחוותה המדינה כולה אמש, כשחמאס החליט לעכב את הפעימה השנייה של שחרור החטופים והחטופות בשל טענות שקריות. יש לבחון, למשל, אם יש הקשר איראני להתעללות הפסיכולוגית הזאת לצד תיאום עם חיזבאללה, מתוך מטרה למרוט את העצבים וגם כדי לבחון את התגובה הישראלית. כפי שאמרו שורה של בכירים בישראל ובצדק, התוצאות בעזה אמורות להשפיע על המערכה בלבנון. דווקא בשל כך אסור להשלים עם ההתנהלות הזאת וכן דרושה התעוררות: הבעיות לא הולכות להיפתר מעצמן.
בינתיים, אגב, עזה לא הפכה לשווייץ: כוחות צה"ל, שנכנסו למצב סטטי ונדרשים להגן על עצמם בשטח עוין מעל ומתחת לקרקע, חוו היתקלויות עם מחבלי חמאס. ניכרת גם תנועה רבה של אזרחים והכוחות דיווחו על ביזה של חנויות. לצד זאת הזמן מנוצל לתחקירים ולמידה בכל הרמות וכן העברת נוהל קרב להמשך. אתגר ההגנה הוא משמעותי מאוד בימים הללו, אבל הפנים בשטח צריכות להיות קדימה, או ליתר דיוק דרומה.
כמו כן, בצבא גוברת ההבנה שרק תמרון לעומק רפיח וישיבה אגרסיבית על ברז החמצן של חמאס יביא לשחרור כל החטופים והחטופות בעסקה אחת או לכל הפחות להישג הרבה יותר משמעותי בהיבט הזה. הכרעה כזאת מחייבת שינוי בשפה, לרבות אמירה שאם חמאס לא משחרר כל אחד ואחת מהשבויים בחזקתו אזי עזה תהפוך למחנה פליטים אחד גדול, והמראות המטלטלים בעיר עזה יחזרו על עצמם גם בחאן יונס וברפיח. משפטים כאלה יכולים להביא ללחץ בינלאומי על חמאס וכן לגרום לתושבי עזה באזור (שכבר הוצף במאות אלפי פליטים מצפון הרצועה) ללחוץ על הארגון לחדול.
מה שלא מתקבל על הדעת הוא שנמשיך להפעיל את נשיא ארה"ב על כל הפרת עסקה: מתישהו אפילו למנהיג הכי סבלני שיכולנו לבקש בנסיבות יישבר מאיתנו, ואוי לנו אם זה יקרה לפני שנבין שהמכה שחמאס ספג היא אמנם כואבת מאוד, אבל היא יכולה להיות כואבת עוד יותר ולכן משתלם לו לשחק בנו: הוא קובע את הקצב, כמה אסירים משחררים ואם הערב מתחשק לו לשחרר חטופים וחטופות ישראלים או לא.
לכן, אגב, היה מעט תמוה לשמוע את שר הביטחון יואב גלנט, שנכנס לעזה עם שייטת 13, מתאר את המדיניות כך: "היכולת שלנו להביא את הקבוצה הראשונה של החטופים נובעת מהלחץ שמופעל צבאית. ברגע שהלחץ פועל צבאית - הם רוצים הפסקה. כשאתה מגביר את הלחץ: הם רוצים עוד הפסקה. כשאתה מגביר עוד יותר - הם מוכנים לבוא עם הצעה. וכשאתה מגביר עוד יותר - הם מוכנים לבוא עם הצעה שאפשר לקבל אותה, זאת כל השיטה". דברים כדורבנות, רק חבל מאוד שזה בדיוק מה שלא עשינו.
פורסם לראשונה: 00:13, 26.11.23
