לפי מסמך המופץ ברשת, הופיע ב־30 באוקטובר 2023 רס"ב שלומי שלומוביץ' במעמד צד אחד, בחשאי, בפני השופט התורן בבית המשפט השלום בראשון־לציון וביקש צו איסור פרסום גורף הנוגע "לכל פרט מפרטי החקירה". הבקשה ניתנה לו לשבעה ימים. "נעצר איש בכיר מאוד במערכת הביטחון", נאמר בכיתוב המצורף לצו המופץ, "לא לפרסם שמות ולא לשאול מי, בחשד לריגול... מפץ רציני בדרך".
אלא שצו איסור הפרסום, כפי שחשף "פייקריפורטר", הוצא בכלל על פרשת רצח שהתרחש בלילה הקודם ברמלה. אבל את השמועות שהפייק הזה החל להדהד כבר קשה מאוד היה לעצור. זה טוב למפיצים, גם לטובת העבר וגם לטובת העתיד. מעכשיו כל מי שייחקר או ייעצר בקשר לכמות המידע האדירה שהתגלתה בידי חמאס, יהווה הוכחה לצדקת הקונספירציה.
ההפצה הזו בשבועיים האחרונים, שהגיעה ודאי לעשרות אלפים אם לא הרבה למעלה מכך, נופלת אצל חלק מהמשתמשים בווטסאפ על קרקע שמישהו החל לזרוע קודם לכן. בתזמון מכושף ממש, בחודש האחרון מופעלת מכונה משומנת של דוברים ומנחים בכלי תקשורת, לצד רשתות חברתיות ואין ספור מוקדים נוספים, במטרה להגיד שצה"ל וקהילת המודיעין אשמים בכל.
הכותרת
המתווכת שהעבירה מזוודות כסף לחמאס: הסיפור של קטאר
27:44
בגרסה המרוככת הם, ראשי צה"ל וקהילת המודיעין, "רק" אשמים ברשלנות, יהירות, טמטום, עצלנות, סמולנות, ראש קטן, ראש גדול, יציאה לנופשים דווקא כשחמאס מחליט לפעול (זאת כמובן בלי להזכיר את הנופש שבו נתניהו עצמו היה באותו זמן). בגרסה האגרסיבית יותר, ראשי קהילת המודיעין שיתפו פעולה ביודעין ובזדון עם חמאס, סייעו לו במידע סודי, הכל כדי לבשל לנתניהו מלחמה כדי להכשיל אותו. כי הם, ראשי המודיעין, קשורים למחאה ופועלים בשמה.
והכל הכל, בניסיון לקבוע את הנרטיב ולהכין הרבה מאוד מסמכים שיוסרו מלשכות אחרות לטובת הדיונים בוועדה. מי ששולט בהווה שולט בעתיד, כמאמר השנינה. בישראל 2023 זה נכון במיוחד. וכך, למשל, מי שיודע על חקירות נגד בכירים, יכול היום לקחת צווי איסור פרסום שאינם קשורים, ולחבר דבר לדבר לדבר. בסוף הרי יידבק משהו.
שני יעדים מועדפים היו להשמצות: ראש השב"כ רונן בר וראש אמ"ן אהרן חליוה. איכשהו נראה למשמיצים, שהרעיפו על הרשת מכל טוב הדיבה, החרפה, הביזוי וההשמצה, שיהיה יותר קל להאשים אותם. בר וחליוה החליטו, כמו הרמטכ"ל הלוי, לקבל אחריות על שאירע, להבטיח להסיק מסקנות כשהכל יסתיים, לחקור את הטראומה והמחדלים, אבל בינתיים, להישאר בבור או במרכז המבצעים של השב"כ, ולהילחם.
זו הייתה החלטה אצילית, שאיפשרה גם לראשי הקהילה והצבא להתמקד במה שחשוב כרגע ולא לפזול אחד מעבר לכתפו של האחר, וגם לפקודים שלהם לשאוב השראה ולהתמקד אף הם. ספק אם לנוכח הגילויים המתפרסמים בכלי התקשורת בשבועיים האחרונים על מה לא ידע אמ"ן, ובעיקר על מה כן ידע על אודות מתווה ההתקפה המתוכננת של חמאס, יוכל הצבא להתמיד בגישה הזו, המשיבה "אין תגובה" על כל טענה או תחקיר, מקבלת את אמירת הבסיס שהיו מחדלים ותקלות אבל מתעקשת להשאיר את הכל לשש אחרי המלחמה.
הסיפור המכונה ב־8200 "שרשור המיילים לגורם בכיר בפד"מ" אינו פייק בכלל. נהפוך הוא: יוצרת המיילים הראשונים, נגדת הקבע ו' הממונה על תחום מחקר תו"ל (תורת לחימה) בחמאס, בוודאי תקבע את מקומה ביחד עם עוד מספר לא גדול של גיבורי העולם החשאי, שמתוך הדרגים המבצעיים ראו את מה שלא ראו אחרים. שהלכו נגד הזרם, היו מוכנים להסתכן בביקורת של חבריהם, ולעיתים (לא במקרה הזה) - אף יותר מכך, לעמוד מול מפקדים דעתנים, ולהישאר עומדים קוממיות על עמדתם, המתריעה כי משהו נורא עומד לקרות או כי יש לאויב נשק חדש ומאיים במיוחד. בסוף הסרט הזה, הגיבורים האלמונים האלה הופכים לגיבורי השעה ולפעמים לגיבורי הנצח.
ועדת החקירה שתקום תקדיש בוודאי פרק מיוחד לנגדת ו' ולשרשור המיילים ההיסטורי הזה. מספר חודשים לפני 7 באוקטובר החלה ו' את השרשור, המבוסס על ידיעות שהושגו בשנתיים האחרונות לצד ניתוח והתאמה לנתונים בשטח, והזהירה כי חמאס ערוך להתקפה בכלל המוקדים, בתוכנית רחבה הרבה יותר מזו שצה"ל תירגל והיה מודע לה. בהמשך כתבה בהודעות כי אינה סבורה ש־8200, הממונה גם על ההתרעה הלאומית, תוכל לספק התרעה נוספת ממוקדת יותר, בגלל רמת המוכנות.
קצין בכיר במודיעין אמר כי מדובר על "תסריט דמיוני" וגורמים אחרים לא התייחסו כלל לשרשור, שהופץ לדרגים מרכזיים בפיקוד וב־8200. בין אותו קצין ובין הנגדת ו' התפתח דין ודברים שהפך אחרי פרוץ המלחמה למרכז העניין של אלפי החיילים והקצינים בקבע, בסדיר ובמילואים, הממלאים כיום את השורות ב־8200 ונוטלים חלק עצום בלחימה בחמאס. כשהם בשעות מנוחה, הם העבירו את השרשור הזה ביניהם, ודנו ודשו וניתחו. בשורה התחתונה, ו' צדקה, ניצחה בנוק־אאוט. הקצין הבכיר טעה, ואיתו כל הקונספציה של ישראל ביחס לחמאס.
אין להמעיט בגודל המעשה של ו'. גם הגדילה ראש, גם התעקשה, גם התמידה למרות שאמרו לה שהיא מדברת על דברים דמיוניים, אולי האמירה הכי קשה מאיש מודיעין אחד לאחר, ובסוף, קלעה בול בפוני של היום השחור בתולדות המדינה. כולנו, גם היא בוודאי, היינו מעדיפים שתטעה.
ועדיין, את ההישג הזה צריך לראות בקונטקסט של מה בדיוק נאמר שם בשרשור, שמעטים ראו את העותקים המלאים עם הנספחים שלו, וממה בדיוק רצתה להזהיר. יש לבדוק האם הוא עולה עד כדי התרעה, מילה שיש לה משמעויות מיוחדות בעולם המודיעין, או שמדובר על זרקור (מסוונר וחד) על נושא קריטי, הקורא להתייחס אליו בכובד ראש רב מאוד, אך עדיין לא אומר כי החמאס החליט לתקוף, כיצד ומתי.
זאת ועוד, אנחנו רואים את אלה שהזהירו ובדרך כלל התעלמו מהם - וצדקו. אנחנו לא רואים את אלה שהתריעו, ולפעמים פעלו לפי מה שאמרו, וגייסו או הזיזו או נקטו צעדים, ובסוף, התרעת שווא, כלום לא קרה או לא היה. אנחנו לא מכירים את כל אלה לא מפני שהם לא קרו, נהפוך הוא - הם רוב המקרים, אלא פשוט כי לא כתבו עליהם בספרי ההיסטוריה. וגם בכיוון ההפוך, כמעט אחרי כל אירוע של כישלון מודיעיני גדול יימצא מי שהתריע עליו או ביקש להסב את תשומת הלב למודיעין זה או אחר. לא נמצא את אלה שהתריעו המון פעמים על מה שלא קרה.
עולה גם שאלה הנוגעת לחובת ההתרעה האישית, מושג שנטבע ב־8200 אחרי מלחמת יום הכיפורים, לפיה לכל חייל ולו הזוטר ביותר יש זכות להגיע עד ראש הממשלה תוך עקיפת כל מפקדיו אם הוא חושב שהם טועים. ו' עמדה בחובת ההתרעה האישית, ועוד איך עמדה. אבל אם שרשרת הפיקוד שמעליה קיבלה את מה שהיא חושבת, מדוע לא עקפו את כל מי שלא הסכימו איתם, ומעלה־מעלה, עד ראש הממשלה, הביעו את הדברים?
אבל הדברים מסתבכים באמת כשבחלק מהשמועות שנפוצו לאורך ולרוחב 8200, וממנה לשאר הקהילה, נאמר כי שרשור המיילים הגיע לא רק לפיקוד הדרום, אלא גם ללשכתו של האלוף אהרון חליוה, ראש אמ"ן, אותו אחד מההשמצות קודם.
יש לא מעט גירסאות. שו' בעצמה פגשה את ראש אמ"ן; שהמפקד שלה צ' פגש את ראש אמ"ן; שהעמית שלה, נגד ותיק אחר, נסע לתל־אביב לפגוש את ראש אמ"ן; שאותו עמית קם בשלב השאלות בביקור של חליוה בבסיס 8200, בו משרתים כולם, וניצל את הבמה כדי להזהיר מפני תרחיש התקיפה המשולבת המשוכללת של חמאס. המכנה המשותף לכל הסיפורים: חליוה ביטל את הדברים ולא התייחס אליהם.
אמ"ן מכחיש את החלק הזה הכחשה בכ' רבתי. לא פגישה, לא התרעה, לא נגד ולא נגדת, לא אזהרה אישית, ולא אזהרה קבוצתית. קשה להאמין שראש אמ"ן, שבכל פגישה שלו נוכחים לא מעט אנשים, יכחיש דבר שיהיה כל כך קל להזים. קשה לא פחות להניח, כך אומרים ותיקי היחידה, שהתקיימה פגישת התרעה אישית בין חליוה ובין נגד או נגדת, הם הזהירו, והוא רק הגיב במשיכת כתף מזלזלת ושיגור הנ"ל מעל פניו. לפגישה כזו יש תכתובת, יש פרוטוקול, יש משלוח סיכומים לגופים הרלוונטיים.
יש סיפורים שהם "Too bad to be true", ולכן יש לנקוט זהירות גדולה מאוד והבדלה בין מטרות קלות לתקיפה, זמינות ונוחות לגורמים מחוץ לצבא ובתוכו, וחיבור שלהן לנרטיב שמשמעו לא פחות מבגידה - לבין הצורך בחקירה אמיתית, ללא מורא וללא משוא פנים, בלי רחמים ובלי לקחת שבויים, של השבת השחורה המקוללת הזו.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.11.23
