"הפרק ההומניטרי" בעסקת שחרור החטופים כנראה מיצה את עצמו ואתמול (שישי) חידשה ישראל את הלחימה ברצועת עזה. גורמי ביטחון בכירים בישראל הבהירו לצוות הנושאים ונותנים האמריקאי־ישראלי־קטארי־מצרי, המכונסים בדוחא, כי לא תהיה הפוגה לשם מו"מ בלבד וישראל בשום תנאי לא תסכים להארכתה בלי שחרור מספר משמעותי של לפחות עשרה חטופים ביום. ההבהרה הייתה נחוצה אל מול שלוש הצעות להמשך המגעים אחרי השלב הנוכחי.
לא מדובר בהצעות פורמליות שנידונות לפרטים בדוחא, אלא ברעיונות. ישנה הצעה קטארית־מצרית שאותה דוחפים ראש ממשלת קטאר וראש המודיעין המצרי הנמצאים בדוחא. הם מציעים הפסקת אש ארוכה גם ללא שחרור חטופים אלא לצורך מו"מ שאמור להביא לסיום המלחמה בכלל. בעקבות המו"מ הזה ישחרר חמאס את כולם, כולל חיילות וחיילי צה"ל והגופות שבידיו, ובתמורה ישראל תשחרר אלפי אסירים ביטחוניים פלסטינים. אחר כך תיכנס הפסקת אש קבועה שתפסיק כליל את הלחימה. בתמורה יסכים חמאס לפירוז הרצועה מנשק. הצעה זו בעצם משאירה את חמאס כגורם פוליטי ושותף לשלטון ברצועה אף כי לא תהיה לו לכאורה היכולת לאיים על ישראל. ברור למה הקטארים, שהם תומכים מסורתיים בחמאס, מעוניינים בסיום כזה למלחמה; המצרים מעוניינים בו מפני שהם אינם רוצים בבריחה של אנשי חמאס לשטחם, וגם רוצים את חמאס כ"נגיף מוחלש".
- לרשימת החטופים המתעדכנת - לחצו כאן
לפי הצעה/רעיון נוסף שמעלים דיפלומטים אירופאים ודיפלומטים במסדרונות האו"ם, יש לומר לישראל: הובסתם ב־7/10 וכדאי שתכירו בכך. נקמתם במידה מסוימת ועליכם להסתפק במה שהשגתם בלחימה עד כה. על פי הצעה זו, יש להמשיך במו"מ תוך כדי הפוגה מתמשכת עד לעסקה, והעיקר להימנע מהמשך הלחימה כדי שלא להגיע לאסון הומניטרי ברצועה. חשוב לציין שגרמניה ובריטניה אינן שותפות לרעיון הזה אלא מדינות כמו בלגיה, ספרד ואחרות.
ההצעה השלישית היא למעשה לא הצעה אלא צבר דרישות אמריקאיות שהממשל מציג כתנאי להמשך תמיכתו במאמץ הישראלי. חשוב לחדד, בניגוד להצעה הקטארית־מצרית ולרעיונות האירופיים, ארצות־הברית וכך גם גרמניה ובריטניה תומכות לחלוטין במטרות הישראליות של מיטוט חמאס צבאית ושלטונית ושחרור כל החטופים. שר החוץ אנתוני בלינקן, שהגיע השבוע לישראל, הדגיש זאת.
אבל לממשל בוושינגטון יש גם דרישות מישראל: הראשונה, שנסכים להאריך את ההפוגה כל עוד חמאס יסכים לשחרר חטופים, כנראה כבר לא רלוונטית. השנייה - לא לגרום לבריחה המונית של תושבים, מה שהאמריקאים מכנים "עקירה" והרס בתיהם באופן שלא יוכלו לחזור אליהם. הממשל בוושינגטון טוען שכבר כעת יש כמיליון וחצי פליטים מצפון הרצועה וגם מדרומה, שנמצאים במחסה הבטוח בחוף מוואסי בדרום רצועת עזה. האמריקאים דורשים לא רק שנימנע מגירוש המוני של תושבים מבתיהם גם בדרום הרצועה אלא שחיל האוויר, הארטילריה והטנקים הישראליים, לא יהרסו כליל את הבתים באופן שיהפוך אותם לבלתי ראויים למגורי אדם גם בדרום הרצועה. הממשל טוען שזה יגרום לאסון הומניטרי שאי־אפשר יהיה להשתלט עליו בפרק זמן סביר ולשקם את התושבים האלה במשך שנים.
במקביל, ממשל ביידן דורש להקים "מובלעות בטוחות" לתושבי הדרום שיברחו כשצה"ל יפעל בקרבתם. בלינקן הציג לבני שיחו הישראלים דרישה חד־משמעית לצמצם את הרס והקרסת בתים על יושביהם באמצעות הפצצות מן האוויר, וגם להימנע מפגיעה בתשתיות מים, חשמל, בתי חולים וביוב. וכמובן האמריקאים דורשים שישראל תמשיך לאפשר כניסת וחלוקת סיוע הומניטרי באותו הרכב ואותו היקף תוך כדי לחימה .
ישראל במידה רבה מוכנה להיענות כמעט לכל הדרישות ולהתאים את טקטיקות הלחימה. זה נובע לא רק מכך שוושינגטון היא כעת כמעט היחידה שמגוננת עלינו בזירה המדינית ומחזיקה בכוח את חלון הלגיטימציה להמשך הלחימה, אלא גם מכך שלישראל ברור שאסון הומניטרי, כולל מגפות ומחזות קורעי לב של ילדים פלסטינים מתים בקור, בחורף, עלול לפגוע בנו כבומרנג ואולי אף לגרום לשינוי עמדת הממשל לרעתנו, כפי שהיה בשעתו עם ממשל אובמה. דובר צה"ל בערבית פרסם עם חידוש הלחימה מפה מפורטת של רצועת עזה - בחלוקה לאזורים קטנים מאוד (ראו להלן) - וקראו לתושבים "לשים לב למפה, לעקוב אחרי ההוראות של צה"ל דרך כלי התקשורת השונים ולציית להן. זו הדרך הבטוחה לשמור על ביטחונך, על חייך ועל חיי בני המשפחה שלך".
עם זאת, גם לישראל יש קווים אדומים שאותם מתווה צוות היגוי ביטחוני שמתכנס כל יום בראשות שר הביטחון יואב גלנט. בצוות הזה חברים הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר, ראש המוסד דוד ברנע, ראש הצוות המודיעיני־מבצעי לעניין החטופים אלוף (במיל') ניצן אלון, יועץ שר הביטחון ליאור לוטן וראש אמ"ן אלוף אהרון חליוה. המלצות הצוות הזה מוגשות לקבינט המלחמה המצומצם ובדרך כלל הן מתקבלות. בהקשר להמשך, ההמלצות שגיבש הצוות הביטחוני הן: ראשית, לא יהיה מו"מ בלי שחרור יומי של כמות משמעותית – לפחות עשרה – של חטופים. מבחינתה של ישראל, מו"מ בלי שחרור החטופים יתנהל רק תחת אש.
שר הביטחון גלנט גם עומד על כך שישראל לא תבצע רק מהלכים צבאיים קצרים וסמליים להגברת הלחץ, אלא שתימשך במלוא התנופה הפעילות המלחמתית למיטוט חמאס. צוות ההיגוי וגם הממשלה קיבלו דרישה זו של שר הביטחון כדי למנוע מחמאס מלשחק עם "מפסק הלחימה" כשהוא מודיע לפתע, תוך כדי הקרבות, שהנה, הוא מוכן לשחרר חטופים ואז ישראל תעצור וכעבור ימים ספורים תחדש את הלחימה וחוזר חלילה, כשסינוואר הוא שמכתיב את הקצב.
מחיר הדו־צדדי
בישראל משערים שמבין בני ערובה הישראלים שבידי חמאס, חלק ניכר אינם בין החיים. חלקם נרצחו ב־7/10 וחלקם נרצחו או מתו מפצעיהם בשבי. בירושלים נחושים לא לאפשר לחמאס להמשיך להתעלל ברגשות הציבור הישראלי. סביר אם כן שהלחימה תתפשט גם לדרום רצועת עזה ולמרכזה. הפסקת האש נוצלה על ידי האוגדות שבצפון הרצועה להיערך להתקפה על היעדים שנותרו באזור. סביר גם שהכוחות עשו תרגילים על מודל והם מוכנים להיכנס לפעולה בכל רגע, אם אכן יוחלט שצה"ל ייכנס לפנים הרצועה.
אפשר להניח שיהיה מדובר בפעולות ממוקדות. סביר לצפות שבהתאם לדרישות האמריקאיות, הכתישה מהאוויר ומהארטילריה כהכנה לפעולות החטיבה תהיה פחות הרסנית, כולל שימוש בחימושים פחות כבדים, כפי שמבקשים מאיתנו בעלי הברית. תהיה הרבה יותר תחבולה והפתעה מאשר היה בצפון. מה שכל הכוחות הלוחמים יישמו זה את הלקחים שהופקו בלחימה בצפון הרצועה מתחילת התמרון הקרקעי לפני כחודש ועד היום.
הלקח העיקרי נוגע לבטיחות כוחותינו. היו עד כה עשרות מקרים של ירי דו־צדדי, חלקם גם בגלל אי־הקפדה על נהלים. באחד המקרים נפגע חייל שהלך להתפנות בבניין צדדי הרוס, בלי קסדה, ונורה על ידי כוחותינו. היה מקרה אחר, חמור יותר, שבו נפגעו שני לוחמים שנעו גלויים ברחוב וכוח שכן שזיהה אותם בטעות באמצעות כטמ"ם מסוג זיק, פגע בהם והרגם. לצד ההרוגים והפצועים מאש כוחותינו, היו גם מקרי מוות עקב תאונות שונות בכלי רכב ושימוש בחומרי נפץ. זה היה צפוי, כאמור, בהתחשב בהיקף הכוחות שנכנסו ללחימה בשטח אורבני שורץ מחבלים. כדי למנוע זאת, ביצע פיקוד הדרום בסדנה שהוביל אלוף הפיקוד ירון פינקלמן תרגול והצגת תכלית לרענון לכל מפקדי האוגדות, החטיבות והגדודים של הפעלת האש מכל הסוגים, והם גם תירגלו את זה עם הכוחות בזמן ההפוגה. חודדו נוהלי החבירה של כוחות ושל וידוא אי־פגיעה בכוחות שכנים ונקבע שהארטילריה הקרקעית לא תטווח מטרות שנמצאות במרחק של מאות מטרים מהכוחות הנעים.
5 צפייה בגלריה
צוות ההיגוי הביטחוני בראשות גלנט. מגיש המלצות לקבינט המלחמה | צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
הופקו גם לקחים חיוביים שגם הם תורגלו. למשל, השילוב ההדוק בין כוחות שריון וחי"ר מתמרנים לבין מודיעין וחיל האוויר הוא הצלחה מרכזית: הכוחות נעים קדימה, מוציאים את האויב מהמנהרות כדי להילחם איתו, המודיעין מבחין במחבלים וחיל האוויר תוקף אותם. השילוב הזה מנצח, כך נקבע, ויש כוונה להמשיך ואף לייעל אותו. כמו כן, נמצא שעדיף שלוחמי החי"ר ינועו בשטח לצד הטנקים בעת מגע עם האויב. לכן בהשתלמויות בפיקוד דרום השתתפו לצד מפקדי כוחות הקרקע גם מפקד חיל האוויר ומפקדי הטייסות של החיל שמסייעים לכוחות הקרקע.
לקח נוסף הוא שלדעת כל המפקדים שלחמו בשטח, השלב החשוב ביותר הוא לאו דווקא ההסתערות והמגע הראשוני עם האויב אלא אחרי ההשתלטות על פני השטח, כשמגיעים לשהייה בו ואז עוסקים בחשיפת פירים, משגרים ומצבורים של אמצעי לחימה. ההישגים הגדולים ביותר הם דווקא בשלב הזה של חיפוש והשמדת התשתיות, שמוביל גם לפגיעה באנשי חמאס המתחבאים במנהרות מבלי יכולת לצאת מהן. השלב הזה גם מביא הרבה שלל של מכשירי קשר, מסמכים, שמובא למרכז בשטח ישראל, שם מפיקים ממנו מודיעין שמוחזר במהירות גדולה לכוחות בשטח.
עוד לקח הוא שבניגוד למלחמות קודמות, שבהן היחידות המיוחדות פעלו בנפרד מהכוחות העיקריים, במלחמה הנוכחית הוכח שכאשר היחידות המיוחדות נמצאות בחוד של הכוחות המסתערים, יחד איתם הן נותנות תפוקה מבצעית רבת־ערך שמאיצה את ההתקדמות. בהקשר זה הגיעו המפקדים גם למסקנה שקצב לחימה איטי מביא הישגים רבים יותר מאשר לחימה מהירה, וכי עדיף לפעול לאט ובטוח כדי להגיע להישגים משמעותיים בתחום הריסת תשתיות וחשיפת אויב. הבעיה המרכזית של כוחותינו היא כידוע "האויב הנעלם", שבורח לתוך המנהרות ויוצא משם רק בהבלחות קצרות ובכוחות קטנים כדי לזנב בכוחותינו, לגרום להם אבידות ואז לחזור למנהרות.
החשש של חמאס
מצבו של חמאס הרבה פחות טוב ממה שמתואר בתקשורת. הארגון וגם הג'יהאד האיסלאמי הצליחו אמנם לרכז כמה מחבלים וכלי רכב שיעשו הצגה באירוע שחרור החטופים בצפון הרצועה; הם יצאו מג'באליה ומסג'עיה שכוחות צה"ל עדיין לא נכנסו אליהן, וחזרו ככל הנראה אל המחילות שבהן הסתתרו. בדרום הרצועה לא הייתה בעיה לחמאס לעשות הצגות יותר מורכבות במעמד השחרור כדי להפגין שליטה. אבל האמת היא שלהנהגת חמאס, הנמצאת כנראה בדרום הרצועה, יש שליטה מוגבלת בחלקים מצפונה שעדיין לא נכבשו והם איבדו שליטה אזרחית מלאה בצפון ובחלק מהדרום. הם עדיין לא נכנעו ומפגינים רוח לחימה וזו סיבה נוספת מדוע ישראל אינה יכולה להפסיק כעת. חמאס חושש מאוד מהמשך הלחימה ובעיקר מכניסת כוחות צה"ל לתמרון במרכז ובדרום הרצועה, שם מצוי עיקר הכוח הצבאי והתשתיות השלטוניות שנותרו לו.
אגב, בתקשורת הופיע מידע שלפיו היו שני מקרים בלבד של הפרות הפסקת האש, והיו מי שטענו גם שזו הוכחה לכך שחמאס שולט באנשיו. ובכן, המידע הזה לא מדויק. היו לא מעט הפרות של הפסקת האש על ידי חמאס בצפון הרצועה, צה"ל הגיב עליהן בעוצמה רבה והרג מספר מחבלים גם בזמן הפסקת האש. ענני העשן השחורים נראו השבוע היטב בצפון הרצועה. אבל הן חמאס והן ישראל העדיפו שלא להבליט מקרים אלה. חמאס - כדי לא לחבל בהפסקת האש שהוא זקוק לה מאוד, וישראל - כדי שלא לחבל במאמץ לשחרור החטופים. עם זאת, די ברור שחמאס ניצל היטב את הפסקת האש ואת הסיוע ההומניטרי כדי למלא את מחסני המזון, המים והתרופות שיש לאנשיו במנהרות ואת מכלי הדלק של מתקני האוורור, התקשורת והמחשבים שהוא מפעיל בבונקרים. כל אלה יאריכו את הלחימה, אבל זה היה מחיר שישראל הייתה חייבת לשלם כדי להחזיר את הילדים, הנשים והמבוגרים הביתה.
לכאורה, מדובר בשתי מטרות מנוגדות: מיטוט חמאס צבאית וארגונית נתפס בעיני רבים כמטרה שאי־אפשר להשיג אם רוצים לשחרר את כל החטופים. בצה"ל ובמערכת הביטחון משוכנעים שזו הנחה שגויה וכי דווקא להעצמת הלחימה יש סיכוי והשפעה גדולים להביא לשחרורם ולא ההפך. ככל שסינוואר וחבריו להנהגה מרגישים שקיצם קרוב, כך עולה ערכם של החטופים כקלפי מיקוח. קיים אמנם חשש שארגון אכזר כמו חמאס וגם הג'יהאד האסלאמי עלולים לפגוע בחטופים בנוסח "תמות נפשי...", אבל הם יודעים מצוין, כך טוען גורם ביטחוני, שגורלם של תושבי עזה ובני משפחותיהם עלול להיות מושפע ולא לטובה אם יעזו לפגוע בחטופים. יחיא סינוואר ומוחמד דף הם בני מחנה הפליטים של ח'אן־יונס, שצה"ל לא נכנס לתוכו. גורמי ביטחון נמנעים מלהשמיע איומים כאלה בפומבי, בעיקר כדי שלא לעורר תגובה שלילית בדעת הקהל הבינלאומית ובממשל האמריקאי, אבל נראה שגם סינוואר מבין כעת שישראל החלטית ונחושה בתגובותיה.
ההישג הצבאי שאליו שואפים כעת בישראל הוא שהמחבלים יבינו שהם אינם יכולים לעלות יותר על פני הקרקע. אז או שהם יושבים שבועות וחודשים מתחת לקרקע או שהם עולים להתעמת עם צה"ל שנמצא מעליהם ונהרגים, ואז הם יגיעו לאחת משתי המסקנות הבאות: שהם מבצעים מתקפה הרואית שמשמעותה היא התאבדות מול כוח האש העדיף של צה"ל או שהם נכנעים. ואז תהיה לישראל דילמה מה לעשות עם העשרות שייצאו מהפירים כשהם מניפים דגלים לבנים.
בצפון אין כל חדש
בזירה הצפונית שורר בינתיים שקט, אבל מצב הביטחון הבעייתי שם עדיין בתוקף. לפי כל הסימנים כוח רדוואן לא ממש נפגע ממהלומות האש שצה"ל הנחית עליו עד כה. טל בארי, ממכון המחקר הביטחוני "עלמא", קובע, כנראה בצדק, שיכולותיהם הצבאיות של כוח רדוואן וחיזבאללה נמשכו כשהיו והם ממשיכים להוות איום על יישובי הגליל. גם שר הביטחון והרמטכ"ל יודעים שהבעיה לא נפתרה.
קבינט המלחמה המצומצם ממשיך במדיניות של בלימה בגבול לבנון תוך כדי הכנת הקרקע להסדר ביטחון חדש שיהיה, אחרי שהלחימה בעזה תתקרב לשלבי סיום. הרמטכ"ל רב־אלוף הרצי הלוי היה השבוע בפיקוד הצפון והבהיר לראשי הרשויות המקומיות שצה"ל לא ייתן לחיזבאללה לחזור לקרבת הגבול, וכי למעשה צה"ל מפעיל מדיניות של "הגנה אקטיבית" בשלושה קווי הגנה, שהקדמי שלהם נמצא כבר בתוך שטח לבנון עד למרחק של חמישה קילומטרים מהגבול ולעיתים גם יותר. באזור הזה צה"ל אינו רואה את עצמו מחויב להפוגה שקיימת בעזה. כל לוחם חיזבאללה שיתקרב לגבול ייפגע, כך גם כל חוליית נ"ט, צוות מרגמה ואפילו צוותי תצפית של חיזבאללה.
כל מאה נקודות התצפית שחיזבאללה הקים סמוך לגבול עם ישראל נהרסו, וצה"ל פגע גם במפקדות של כוח רדוואן ושל פלסטינים אנשי חמאס שפועלים יחד עם חיזבאללה. הרמטכ"ל הורה במפורש שאם חיזבאללה יחדש את האש, תימשך ביתר שאת הפגיעה במפקדות חיזבאללה וכוח רדוואן באזור שבין גבול ישראל לליטני.
לראשי היישובים הובהר כי כוונתה של ישראל היא להשאיר את האוגדות ואת כל הכוחות האוויריים והארטילריים במקומם, ואולי אף להפעיל אותם אקטיבית לתוך שטח לבנון עד שכל כוחות חיזבאללה ובעלי בריתם ייסוגו אל מצפון לליטני. בניסוח פשוט: ישראל מתכוונת לדרוש שחיזבאללה יקיים את החלטה 1701 של מועצת הביטחון מ־2006, ולא מתכוונת לסמוך על יוניפי"ל שיעשה זאת במקומה. בינתיים, הכפריים השיעים בכפרי דרום לבנון מתחילים לחזור לבתיהם - בעוד תושבי היישובים צמודי הגבול בישראל עדיין במעמד של פליטים. אבל במערכת הביטחון מתרשמים שהם מוכנים לחכות עד לשינוי יסודי של המצב גם בגבול הצפון.
בחזית התימנית חלה השבוע התפתחות לא מעודדת כשהחות'ים התחילו לפגוע באוניות סוחר ומטען שבבעלות חלקית ישראלית. עובדה זו מחייבת חברות ספנות שיש להן קשר כלשהו לישראל, להאריך את נתיבי השיט שלהן ולהעלות את דמי הביטוח. אוניות הצי האמריקאי הן כעת אלה שמסכלות את רוב ניסיונות הפגיעה בעוד ישראל מיירטת את הטילים והכטב"מים שהחות'ים ופטרוניהם האיראנים משגרים מתימן. יש תיאום מדי יומיים בשיחות בין מפקד סנטקום (פיקוד המרכז האמריקאי), הגנרל קורילה, לרמטכ"ל הלוי. ישראל וגם ארה"ב נמנעות לעת עתה מפעולה משמעותית בתוך תימן נגד החות'ים ובסיסיהם, אף שהדבר הוא אפשרי מבחינה מבצעית גם לאמריקאים וגם לזרועות הים והאוויר של ישראל. אבל האמריקאים דורשים למנוע את התרחבות הלחימה, ולכן לעת עתה הם גוזרים על עצמם ועלינו איפוק.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.12.23
