בתום שבוע של התרגשות לאומית עקב חזרת החטופים והחטופות, באירוע מתגלגל שכמוהו לא היה, הדריכות לקראת המשך הלחימה הייתה הבוקר בשיאה, באופן שמזכיר במעט את ההמתנה לפתיחת המבצע הקרקעי לאחר הכתישה האווירית. אלא שהפעם זה לא שמטוסי הקרב "ריככו" את הדרך עבור יחידות השדה. להפך: בניגוד למאמצי השיווק המיוזעים של הצלחת המהלך, הפסקת האש שהחלה לפני שבוע בדיוק גרמה נזק למערכה הצבאית: המומנטום ההתקפי נעצר, האמריקאים מעוניינים להגביל את המהלך הקריטי בדרום הרצועה, המצרים מנסים לבלום את הפעולה ברפיח ובסופו של דבר אנו עלולים לצאת קירחים מכל הכיוונים - חמאס לא ימוּטט וגם לא נאלץ להסכים לעסקה אחת גדולה שתשחרר את כל החטופים ותשים קץ לטקס הטלוויזיוני היומי בהפקת יחיא סינוואר.
חשוב להבין, ואין בכך כדי להפחית כלל מהשמחה הגדולה של משפחות החטופים והחטופות ושל הציבור כולו, שמבצע צבאי הוא לא סרט ביתי שאפשר ללחוץ על כפתור ואז להמשיך כרגיל. חלק מהמילואימניקים יצאו לחופשה קצרה בבית, וכל מי שעזב אישה וילדים יודע איך המפגש איתם משפיע על החזרה לשדה הקרב. חיילים סדירים נותרו בשטחי כינוס, מה שחשף אותם לסכנות והעיסוק המינימלי בהפרות הפסקת האש של חמאס לא אומר שלא היו כאלה. גם צפון הרצועה לא נכבש לחלוטין, וחמאס ניצל את ההפוגה כדי להפגין שם נוכחות ולנהל את ההצגה.
אמנם הצהרות הדרג המדיני והצבאי חד־משמעיות בעד המשך הלחימה, אבל מי שנמצא בקשר עם המפקדים והלוחמים בשטח יודע שהם לא ישאירו ברירה אחרת. הקונצנזוס סביב הצורך להסתער ובהקדם על חמאס, מגיע עד כדי אמירות קשות לגבי מה יקרה אם בטעות הפסקת האש תחזור לתוקף ותיהפך לקבועה: מילואימניקים יעזבו, לוחמים בסדיר ימרדו ומפקדים בשירות פעיל יניחו את הדרגות וילכו הביתה. חשבתם שהסערה בעקבות הרפורמה המשפטית זרעה כאוס בצה"ל? הפסקת הלחימה כעת עלולה להוביל עד כדי פירוק הצבא. לכן חשוב שאף אחד ממקבלי ההחלטות, וגם לא מהציבור הרחב, לא יוכל להגיד שלא היה לו מושג מהו הלך הרוח בקרב הגייסות. לפחות בשרשרת שבין היחידות בשטח, דרך הפיקוד הבכיר, ועד הרמטכ"ל ושר הביטחון, המסרים שעברו היו ברורים וחדים, ונענו בהבטחה: תמרון יהיה. השאלה איזה.
אלא שמעבר למילים הגדולות והחשובות מתחילים להתגלות הפערים המהותיים של ישראל מול הממשל האמריקאי. הנשיא ביידן חוזר שוב ושוב על רצונו במיטוט הזרוע הצבאית של חמאס והוא גם מבטיח את התמיכה הצבאית בישראל, למרות הפלג הקיצוני במפלגתו. אולם הביקור של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן הוא לא רק דרישת שלום מוושינגטון, אלא ניסיון לשרטט אקטיבית את גבולות הגזרה בנוגע לתמרון בדרום הרצועה. ג'ון קירבי, היועץ לביטחון לאומי, החל במהלך כשאמר: "בכל פעולה צבאית שישראל תעשה בדרום רצועת עזה עליה לקחת בחשבון את החפים מפשע שנמצאים שם". בפגישות בלינקן הבהיר שהוא מצפה לפגיעה מינימלית ב"בלתי מעורבים", להפסיק עם שינוע אוכלוסיות ולצמצם בהפצצת בניינים. שר הביטחון, יואב גלנט, אמר לו: "אנחנו הולכים להילחם בחמאס עד שננצח, לא משנה כמה זמן זה ייקח. זאת מלחמה צודקת, חמאס הם דאעש של עזה, ועלינו להשיב את כל החטופים". גלנט דיבר על "חודשים" לפעולה. בלינקן ענה שלא בטוח שיש לו את פרק הזמן הדרוש.
הוויכוח הזה טומן בחובו את גורל המערכה. לאחר הפסקת האש שבלמה את ההתקפה, המגבלות האמריקאיות עשויות להקשות מאוד על עמידה ביעדי המלחמה. למעשה, ללא תמרון מסיבי בחאן יונס (מעוז החמאס) ובאזור רפיח (תשתית המנהרות להברחת אמצעי לחימה ממצרים), מה שיישאר מהמטרות שהוצבו הוא החזרת החטופות והחטופים – וגם כאן לא מדובר במאה אחוז. קצין בכיר הזהיר מכך אמש ואמר בשיחה עם "ידיעות אחרונות" שהדרג המדיני חייב להתעקש על התוכניות המקוריות, כדי לעמוד ביעד של מיטוט חמאס.
הקצין צודק אבל דבריו רק מחדדים את מחדל התמרון המקביל, שעליו נכתב כאן לפני שבוע בדיוק: אם צה"ל היה מטיל אוגדה נוספת ופועל בחאן יונס לצד צפון הרצועה, ספק אם בלינקן היה יכול לחסום את השור בדישו באופן אפקטיבי. כמו כן, המצרים בוודאי שלא אוהבים את רעיון התמרון ברפיח, אבל גם מולם הגיע הזמן לעמוד ולשאול, עם כל הכבוד, איפה הם היו עד היום, כשהמנהרות באזור הפכו לעורק ההתעצמות הראשי של חמאס. בהקשר הזה, על ועדת החקירה שתקום להבין איך אגף המודיעין והשב"כ העריכו בחסר קיצוני את היקף ואיכות אמצעי הלחימה שהגיעו לעזה דרך מצרים.
אתמול גם קיבלנו תזכורת כואבת ומדממת לכך שחמאס הוא צרה צרורה לא רק בעזה: בפיגוע ירי קשה בירושלים נרצחו שתי אזרחיות ואזרח על ידי שני אחים ממזרח ירושלים, שמזוהים עם חמאס וישבו בכלא הישראלי. השב"כ יתחקר כיצד הם חמקו מהרדאר, אבל בינתיים האתגר הוא לשמור את ירושלים מתחת לרף ההתלקחות. גם כך הדבר האחרון שחסר במדורה הבלתי נגמרת של המזרח התיכון זה עוד קיסמים. בדיוק בגלל זה צה"ל לוחץ את חמאס ביהודה ושומרון עם 100 מבצעים ופעילויות במעוזי הטרור, במטרה לסכל מחבלים ולפרק תשתיות מאורגנות. המספרים מדברים בעד עצמם: יותר מ־2,100 מבוקשים נעצרו, כמעט מחציתם פעילי חמאס. עשרות מתוכם, אומרים בצה"ל, הסגירו את עצמם מתוך הבנה שמעימות עם צה"ל הם לא ייצאו בחיים. למרבה הצער, קשה לומר שמסר דומה ייקלט בעזה מבלי שצה"ל יחזור לפעול – ובהקדם.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.12.23
