נראה שהמלחמה בחמאס תימשך זמן רב. ראש הממשלה בנימין נתניהו, האחראי המרכזי והראשי לאסון, מנהל אותה בינתיים בשתי חזיתות שאינן מתיישבות זו עם זו. האחת המלחמה בחמאס והשנייה המלחמה על הישרדותו. ניהול המערכה נגד חמאס מחייב את התאמת הממשלה והמשק ללחימה הממושכת ולמחיר הכלכלי הכבד הכרוך בכך. משמעות הדבר היא ראשית - צמצום משמעותי במשרדי הממשלה המיותרים וביטול תופעת הכספים הקואליציוניים. ושנית - מינוי שר אוצר מתאים שיוכל להתמודד עם הבעיות הסבוכות.
בצלאל סמוטריץ' נתפס בעיני חלקים נרחבים בציבור ובתקשורת כשר אוצר סקטוריאלי שבראש מעייניו ההשקעה בהתנחלויות ובציבור החרדי. למשק יש כיום צרכים נוספים רבים ושונים. נדרש גם מינוי שר הסברה עם סמכויות מתאימות, שכן החזית הזו הפכה מרכזית ואפשר בוודאי למצוא אדם בעל יכולות מתאימות בתחום זה.
נתניהו לא מסוגל למלא את הנדרש בתחום זה. הוא לא צמצם את מספר המשרדים וכנראה אינו מוכן להחליף את סמוטריץ' או למנות לתפקידי שר אוצר ושר הסברה אישים בעלי משקל שיזכו לתשומת לב ציבורית ולהערכה על ביצוע תפקידם. הסיבה ברורה. צעדים אלה, החיוניים להמשך הלחימה, אינם מתיישבים עם מטרתו המרכזית של נתניהו לשרוד את האסון ולהמשיך בתפקידו כראש ממשלה. הוא גם חייב לשמר את הברית שלו עם המתנחלים והחרדים ולהציב אותה בראש סדר העדיפויות. במסגרת מטרתו לשרוד אין לו גם עניין ליצור מצב שבו אישים בעלי משקל יזכו להערכה ולתשומת לב ציבורית ויתחרו בו בהמשך.
ומכאן לנעשה ברצועת עזה המלאה באוכלוסייה אזרחית. יש קו משותף ביחס של חמאס ושל ישראל לאוכלוסייה זו. שני הצדדים גורסים שהטיפול באוכלוסייה איננו עניינם. אלא שכאן נפרדות הדרכים. האינטרס של חמאס, שהצד המוסרי לא מעניין אותו ואשר הפיק מלוא התועלת משלטונו באוכלוסייה, הוא שככול שייפגעו יותר אזרחים, כן ייטב. בדרך זו יגבר הלחץ הבינלאומי על ישראל להפסיק את המלחמה. האינטרס הישראלי הוא הפוך. היא לא תוכל להחניק את חמאס ביחד עם האוכלוסייה האזרחית. כבר עכשיו הפך הדבר בלתי אפשרי והיא נאלצת להסכים לאספקת דלק ומזון לרצועה, שמהם נוטל בוודאי חמאס את החלק העיקרי.
בנסיבות אלה אין לישראל ברירה ועליה להציע פתרונות. אפשרות מרכזית היא לאפשר לתושבי צפון הרצועה, שפונו מהאזור, לשוב למקומם. אפשרות זו באה בחשבון רק באזורים המוחזקים בידיה ואשר בהם השיגה שליטה מלאה מעל פני השטח וגם מתחתיו. צריך לקוות שבעוד זמן לא רב, ישרור מצב כזה בכול צפון הרצועה. ברור גם שיהיה צורך להבטיח שהשטחים שמדובר בהם נותקו מאזורים שבשליטת חמאס.
פרופ' דניאל פרידמןצילום: טל שחרככול שיגדל השטח הנקי מטרור, כך יגדל השטח שניתן יהיה להקצות לאוכלוסייה האזרחית. ישראל תוכל לוודא שלאזורים אלה חוזרים ומגיעים רק תושבים שאינם משתייכים לחמאס או למנגנון שלו. לאוכלוסייה זו יהיה על ישראל לדאוג למים, מזון וטיפול רפואי. לא יחסרו מדינות שישמחו לסייע ולשאת בנטל הכלכלי הכרוך בכך. ככול שהיחס יהיה הומני יותר, כך יינתן לישראל משך זמן ארוך יותר להתמודד עם האזורים שנותרו בשליטת חמאס וכך גם יגבר הסיכוי להפריד בין חמאס לתושבי הרצועה.
יש להבהיר כבר היום שזו התוכנית להמשך וכי הסדר זה הוא זמני עד שיימצא פתרון לשלטון ברצועה, שיבטיח שהטרור לא יחזור לשם. ברגע שנגיע לכך, תפנה ישראל את הרצועה. בכך גם יירד מהפרק הטיעון שישראל אחראית לנכבה שנייה.
- פרופ' דניאל פרידמן היה שר המשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 05.12.23
