הכותרות שנולדו בעקבות דברים שאמר הרמטכ"ל מטעות. הפעולה הקרקעית של צה"ל באזור חאן יונס לא תהיה דומה בהיקפה ובעוצמתה לפעולה הקרקעית בצפון הרצועה. ממש לא: זה הזמן להנמיך ציפיות. מבט מפוכח על האופציות שפתוחות כרגע מוליך למסקנה שסבב הלחימה הקרקעית בחאן יונס לא יוכל להימשך מעבר לעשרה ימים עד שבועיים. אם לא טיהרנו את העיר עזה ופרבריה ב-59 ימי מלחמה, לא נוכל לטהר את חאן יונס ופרבריה בתוך תקופה קצרה בהרבה. השילוב של שני מיליון עקורים - 1.8 מיליון מצפון הרצועה ו-200 אלף חדשים, מחאן יונס - ולחץ אמריקני מכתיב את מגבלות הפעולה. גם הסכנה לירי דו-צדדי. המחיר שאנו משלמים בנושא הזה בצפון הרצועה מטריד מאוד. חאן יונס עלולה לגבות מחיר דומה.
מעל כל דיון על הלחץ האמריקני מרחף האיום שהגיבוי מארה”ב לצה"ל ייחלש. זה עוד לא קרה אבל האפשרות ריאלית ומעיבה על כל החלטה של הקבינט ועל כל תוכנית מבצעית. הבית הלבן מוטרד מהשפעת תמונות ההרס על בוחרים צעירים ועל האגף הפרוגרסיבי במפלגה. למרות זאת הנשיא ג'ו ביידן נחוש לעמוד בהבטחתו להעניק לישראל סיוע בסך 14 מיליארד דולר ונותן לה גיבוי מדיני וצבאי. הסיוע לא אושר עדיין: הרפובליקנים בבתי הקונגרס מציבים תנאים קשים, חלקם בלי קשר לישראל, ועכשיו גם חלק מהדמוקרטים מציבים תנאים, בקשר ישיר למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים.
הכותרת
כך הגיעו לוחמות צה"ל ללב עזה
26:44
בבית הלבן ישראל נתפסת כסרבנית ובלתי מתחשבת. סרבנית בכל מה שנוגע לדיון רציני על רצועת עזה והפלסטינים ביום שאחרי, ובלתי מתחשבת בהפצצות המאסיביות שלה בערי עזה ובתגובה שלה על האזהרות מפני אסון הומניטרי. השאלה איננה מי צודק בוויכוח הזה אלא עד כמה ישראל יכולה למתוח את החבל. התלות שלנו בארה"ב גדולה ממה שהממשלה מוכנה להודות.
מזכיר ההגנה האמריקני לויד אוסטין נשא שלשום (ראשון) נאום פומבי שכלל משפט קשה על ממשלת ישראל. "כאשר אתה דוחף אוכלוסייה אזרחית לזרועות האויב אתה הופך ניצחון טקטי לתבוסה אסטרטגית", אמר. "הבהרתי זאת שוב ושוב למנהיגי ישראל. יש להם אחריות מוסרית להגן על חיי האוכלוסייה בעזה והכרח אסטרטגי". סגנית הנשיא קמלה האריס העבירה מסר דומה בנאום שנשאה לפני ימים אחדים.
הכניסה הקרקעית אל פרברי חאן יונס היא חלק מהשלב השני של המלחמה. היא התאפשרה לאחר שהחמאס חזר בו מההסכם והותיר 15 נשים, אזרחיות, בשבי. חמאס הציע לשחרר במקום הנשים קשישים - ישראל סירבה. הנימוק היה עקרוני: לא להניח לחמאס לשנות הסכמים תוך כדי תנועה. על הרקע הזה עלה בצה"ל רעיון חלופי: להחליף חולים שנחטפו באסירים פלסטינים חולים. אתם שיניתם - גם אנחנו משנים. הרעיון מעניין; הוא יכול לספק לנו עוד יום אחד של שחרור חטופים, אולי יומיים. הסיכוי נמוך.
בהנחה שמהלך קרקעי בחאן יונס ייצא לדרך הוא יהיה, קרוב לוודאי, המהלך האחרון. לא נוכל להרחיב אותו לרפיח: לעקורים אין יותר לאן ללכת. השלב השני במלחמה, שהתחיל בכניסה הקרקעית לצפון, יסתיים קרוב לוודאי בחאן יונס.
תיעוד מהיתקלות לוחמי גדוד 601 עם מחבלים חמאס
(צילום: דובר צה"ל)
אתמול (שני) צבאו המונים על בית החולים נאצר בחאן יונס, הגדול בבתי החולים בדרום (לפי דו"ח האו"ם בית החולים שיפא בצפון עזה חידש חלקית את פעילותו). שיפא היה מעין מרכז שליטה למפקדי גדודי החמאס בצפון הרצועה. האם נאצר ממלא אותו תפקיד בדרום? שאלה גדולה ודילמה גדולה יותר: האם לתקוף אותו ולפתוח עוד חזית מול הבית הלבן והתקשורת המערבית?
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיבתום שלב חאן יונס ייפתח שלב החיץ - יצירת רצועת ביטחון בין עזה לעוטף. הרבה ביטחון לא תספק הרצועה הזאת - השטח צר מדי ומאוכלס מדי. ישראל הייתה רוצה לראות מעורבות של מצרים, סעודיה ומדינות סוניות אחרות, לצד ארה"ב, בניהול עזה ובשיקומה. הסיכוי לכך לא גדול כאשר ישראל מתכוונת שצה"ל ימשיך לפעול בעזה. בצה"ל מדברים על עזה בעתיד כמו שדיברו על ערי הגדה לאחר חומת מגן - שטח שמנוהל על ידי אחרים אבל צה"ל פועל בו באופן חופשי. קשה להאמין שמדינות זרות יסכימו להציב את חייליהן בסכנה של אש צולבת.
גם במל"ל וגם בצה"ל מרבים לדון על היום שאחרי - אבל המסקנות לא מוצגות בקבינט: ראש הממשלה בנימין נתניהו מסרב. הפוליטיקה הפנימית גוברת על הצורך הביטחוני. הממשלה, אולי גם מצב הרוח של רוב הישראלים בעקבות זוועת 7 באוקטובר, לא עולים בקנה אחד עם דרישות המציאות.
אי אפשר להשלים את הסיכום הזה בלי להתייחס להריגתו של יובל קסטלמן, שהרג את המחבלים בירושלים, עשה את כל הנדרש כדי להבטיח שלא יירה בעצמו ונורה למוות בידי חייל מילואים שש אלי הדק. גם אילו מחבל ישב על הכביש בידיים מורמות, אסור היה לירות בו: החייל עבר על פקודות מפורשות. התגובה הראשונית של נתניהו - "אלה החיים" - מלמדת על אטימותו. כל זה מובן מאליו.
לא מובנת הפסיביות שבה הגיבה הפרקליטה הצבאית הראשית על התקרית. במקום להורות מייד על חקירה במצ"ח, לנתח את הגופה ולחקור את היורה, היא הפקידה את הסיפור הטעון הזה בידי המשטרה. בעצם, הפקירה אותו. אם זה נשמע כמו מה שאנחנו יודעים היום על המחדלים שהובילו ל-7 באוקטובר זה כנראה כך.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.12.23
