צ'רצ'יל הוליך בנחת את ג'ינג'ר הסוסה הג'ינג'ית אחרי שהמנוולת זרקה אותו בחציית הוואדי. שום כעס לא היה בו. "את כל הסוסות שלך צריך לשלוח לזוגלובק", אמרתי לו מִגב הסוס שלי. כל הכעס שהיה אמור להיות אצלו היה אצלי. "מה פתאום? איך אתה מדבר? היא סוסה נהדרת, רק לפעמים היא קצת...".
היא זרקה אותו מתוך נבזות, היא לא נבהלה ולא כלום, פשוט זיהתה הזדמנות וניצלה אותה. יש סוסים כאלה. ארבע סוסות היו לצ'רצ'יל וכולן בעייתיות, ובפרפרזה על המשפט של טולסטוי: כל סוסה הייתה אומללה על פי דרכה. חייקָ'ה סבלה ממחלת העור גָּרָב: הרעמה, הגב והזנב היו מלאים פצעי גירוד. לדיאנה היפה הייתה עין אחת, מה שלא הוסיף לביטחונו של הרוכב. על ג'ינג'ר המנוולת כבר סיפרתי, ואוסיף שעל אחוריה היו מוטבעות האותיות מ.ג, מה שהעיד שמתישהו היא הייתה בקיבוץ מרום גולן. הסוסה הרביעית, חביתוש, שגם נשכה את צ'רצ'יל, הייתה כל כך שמנה, עד שהזכירה את הפרה פֶּטרָה. את צ'רצ'יל העובדות לא בלבלו "מה איתך?", הוא אמר לי, "אלו סוסות נהדרות, הכי טובות בארץ". אבל מה לי כי אלין על הסוסות האומללות. הן כנראה כולן בחאן יונס עכשיו.
הכרנו לפני עשרות שנים, הוא היה גדול מפטמי העגלים בארץ, והעֶגְלוֹת הראשונות שמהן צמח עדר הבקר שלנו הגיעו ממנו. החיבור היה מיידי, ולמרות פער הגילים צ'רצ'יל הפך לחבר נפש. הוא ידע שאעשה בשבילו הכול, וידעתי שזה הדדי. הוא נולד בתל אביב בשכונת יד אליהו בשם אלי מרגלית, אבל מלבד דפנה אשתו, כולם קראו לו צ'רצ'יל. הוא בכלל לא היה מסתובב אם היית קורא לו בשם אחר.
עם גרעין נח"ל של השומר הצעיר הוא הגיע לקיבוץ ניר עוז, ובניגוד ללא מעט קיבוצניקים, שאלוהים יודע איך היו מסתדרים בחוץ, הוא תמיד עבד והרוויח מצוין. הוא אהב להיות קיבוצניק, אבל היו לו כמה יתרונות על הקיבוצניק הממוצע: הוא תמיד עבד גם מחוץ לקיבוץ, כך שתמיד היה לו כסף, ותמיד היה לו רכב, גם בשנים הארוכות שהחברים היו נרשמים בתור אצל סדרן הרכב כדי לקבל איזו מכונית שמספר מוטבע עליה כמו סימון על פרה. והוא הרבה בנסיעות לחו"ל מטעם העבודה ועם החבר'ה של הסוסים. כך יצא שכשהיה יושב בשבתות על הדשא בקיבוץ, הוא לא הצליח להבין על מה מתלוננים החברים.
צ'רצ'יל היה מין זורבה יווני בגרסת הנגב המערבי. כולם נשבו בקסם של האיש הזה, שכולו אהבת בעלי חיים, וטוּב לב של ילד בתוך איש מגודל ופרוע זָקָן. גם פֶּטרָה אהבה אותו מאוד. היא הייתה פרה שהתחילה בתור עֶגלה אצלו במפטמה, אבל התנהגה יותר כמו כלבה שלו. היא הייתה מסתובבת חופשי מחוץ למכלאות הבקר, ואוכלת כל היום עד שנראתה כמו חבית עם רגליים. כשהוא היה מגיע היה צועק אליה בקולי קולות "פטרה, בואי בואי...", והיא הייתה מדלגת אליו באושר ככל שאפשרו רגליה הקצרות, כדי שיגרד לה בעור שהתנודד תחת צווארה העצום.
בשנים ההן, בימי שישי בצהריים, היינו רובצים על הדשא אצלנו במשק יחד עם תזונאי הכבשים שלנו יוסי לפר ז"ל, גיבור מלחמה מששת הימים, ועם שָלומיקו הפַלָּח. אוכלים קבבים צלויים על מנגל קטן שענבל אשתי הייתה מכינה, ושותים בירות. מאגר המים ליד הבקר של ניר עוז היה מלא אז עד גדותיו. כמה חברי קיבוץ בעלי ידיים טובות הקימו לעצמם בקתות קטנות ממש ליד המים.
יום אחד הודיע צ'רצ'יל לחבר שרגא, שהם שותפים בבקתה הנאה שאותה בנה שרגא. ומי יכול היה לסרב לו? לעיתים היינו באים אליו עם הילדים לבקתה, ולפני ששטנו בסירה היינו מנגבים עם חלה טרייה את הלָבַּנֶה המעולה שהיה מכין. "יש לי שתי עיזים", היה מבלף את כל מי שהתעניין בסוד טעמה, "אחת שחורה עם ראש לבן, והשנייה לבנה עם ראש שחור, היום הכנתי מהחלב של השחורה".
מלבד משפחתו האמיתית - דפנה וילדיהם נועה, דני ונילי, שחזרה מהשבי בשבוע שעבר - הייתה לו משפחה נוספת: חבורת רוכבי הסוסים. זה היה עניין גדול אצל צ'רצ'יל ואצל שאר החבר'ה. עשרות שנות חברות, ואהבה גדולה לסוסים, חיברו והפכו אותם לסוג של משפחה. אנשים שבחיי היום-יום אין להם לכאורה שום דבר במשותף, התחברו לאורך שנים רבות של ישיבה על האוכפים, ושל ארוחות לפני הרכיבות, אחריהן וגם במהלכן. רכיבות אינספור באזור בית גוברין, וטיולי סוסים בכל הארץ וגם מחוצה לה: קירגיסטן, אלבניה, מונטנגרו, מרוקו, אתיופיה, בולגריה ואיטליה. לטיול הרכיבה האחרון בפירנאים בספרד הצטרפתי: חוויה נפלאה של חברים, סוסים, הרים, יערות, נופים עוצרי נשימה, שפע של מים זורמים והרבה בשר ויין. כמעט כל מה שזקוק לו האדם. בקיץ הבא הם תכננו לרכוב באיסלנד.
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרצ'רצ'יל ואני חלקנו אהבה גדולה לסוסים, כלבים, פרות וכבשים. דיברנו על הדברים שעניינו אותנו: המלטות בעדר, כמויות הגשם, היבולים בשדות, מחירי הטלאים והעגלים ועלויות המספוא. את שיחות הטלפון הארוכות שלנו ניהלנו כשהלכתי להאכיל את הסוסים. כמוני, גם צ'רצ'יל האכיל כל חייו את הסוסים שלו. כך מצא גם את מותו.
מה למען השם בער לך דווקא בשבת ההיא ב-7:30 ללכת להאכיל את הסוסות? כל הקיבוץ מלא אש ומחבלים, וצ'רצ'יל, במקום להישאר עם דפנה, אשתו ורומי הנכדה בממ"ד, הולך לאורווה. שם רצחו אותו הנבלות, ליד הסוסות האהובות שלו. הוא פשוט לא היה מוכן שהן תישארנה רעבות.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.12.23
