אתמול (שלישי) נאמרו הדברים הנוראים במילים מפורשות. דובר צה"ל אישר לתקשורת הזרה שבצבא מודאגים מכך שהנשים שלנו, אלה שנחטפו וחמאס מסרב להחזיר הביתה, סובלות מאלימות מינית בשבי. דבריו נאמרו לאחר שדובר מחלקת המדינה האמריקנית אמר חד וחלק לאוזניו האטומות של העולם שארה"ב מעריכה כי חמאס מחזיק חלק מהנשים כבנות ערובה והפסיק את ההפוגה כדי שלא תספרנה את מה שקרה להן בשבי.
יצא המרצע מהשק. אלה דברים נוראים, מעוררי פלצות וחרדה, אשר נוספים למעשים הנוראים שעשו מחבלי חמאס-דאעש לנשים שתפסו בשבת הארורה ב-7 באוקטובר, כפי שעולה לא רק מעדויות, אלא מהצילומים שלהם במצלמותיהם. אלא שכל הקמפיינים שאנו כישראליות היינו שותפות להם - נגד אונס נשים, נגד הטרדות מיניות, נגד תקיפות מיניות - כל אלה אינם רלוונטיים כלל כאשר מדובר בנשים ישראליות, או שמא נדייק ונאמר: יהודיות.
שבע שרות מכהנות בממשלה, מתוך 38 שרים. אפילו לא 20 אחוז. רק אישה אחת מכהנת כמנכ"לית משרד ממשלתי מבין כל כך הרבה משרדים, רבים מהם מיותרים ומומצאים ועולים כסף רב לכולנו. וכה מעט חברות כנסת בקואליציה השוביניסטית הזו. חודשיים מאז נכפתה עלינו מלחמת הזוועות הזו, ואף שרה לא קמה באמת כדי להזעיק את העולם. גם לא מי שמתיימרת להיות השרה לקידום מעמד האישה. מאי גולן. איזו עזות מצח. מדוע את מחזיקה במשרה הזו בכלל, בתואר, בתיק הזה בכלל? בשביל מנעמי השלטון? נהג? לשכה? מה עשית עד היום?
ואת, מירי רגב, השרה הבכירה בליכוד. איך לא קמת ונסעת לאו"ם לאותו אירוע חשוב שאירגן השגריר גלעד ארדן. האם יותר חשוב להישאר כאן כדי להתראיין ולהגן שוב ושוב על ראש הממשלה? את זה כבר הבנו, רגב. קומי ועשי מעשה. אמרי משהו. דברי.
ואת, גילה גמליאל, שרה ותיקה הנוסעת ברחבי העולם, יוצאת ובאה, איך נאלמת דום? היית ממונה על הרשות למעמד האישה. איך את שותקת? אין לי ציפיות מאורית סטרוק, גם לא מעידית סילמן, ויש לי אפילו מילה טובה שלא האמנתי שאומר על ח"כ גלית דיסטל אטבריאן. מקווה שלא תזיק לה: לפחות זו קמה ועשתה מעשה. התפטרה מהתפקיד הפתטי של שרת ההסברה משראתה שהוא חסר כל תוכן. אבל גם כחברת כנסת, את יכולה להשמיע את קולך. וכך גם חברות כנסת אחרות.
לימור לבנתצילום: יובל חןובשקט, אלחש: גם אתם, שרים גברים וחברי כנסת גברים, יכולים וצריכים להרים את קולכם, לצעוק צעקה גדולה על הזוועות שביצע חמאס, על האלימות המינית הברוטלית, שמי יודע אם אינו מבצע גם היום בנשים החטופות שהוא מסרב לשחרר. אל לכם לשבת בשקט.
אני זוכרת תקופות אחרות, שנים אחרות, שבהן אנו, חברות כנסת מהימין, מהמרכז ומהשמאל, שילבנו ידיים ופעלנו בשיתוף פעולה למען נושאים שהיו חשובים לכולנו, והתעלמנו ממחלוקות פוליטיות - שהיו - למען אותו שיתוף פעולה. אני עצובה. אני מתביישת. אני כועסת. אתן יכולות, ואינכן עושות כלום. שחס וחלילה לא תכעיסו את הבוס או את הבוסית. אני מתביישת? תתביישו אתן.
- לימור לבנת כיהנה כשרת החינוך מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
