"עם כל אזעקה, הלב שלי מפסיק לפעום. אני מחבקת חזק את דוד, בני, ומתפללת שזה ייגמר. זה כמו רולטה רוסית - או שכן, או שלא. אני מרגישה שאני מסכנת את הילדים שלי כשאני פה, ואני מרגישה שאני לא יכולה לעשות שום דבר. אנחנו נכנסים לחדר הארונות ומתפללים".
את המציאות המבעיתה הזו מתארת ענת דיין-פלדמן, אם לשלושה מאשקלון. בנה, דוד (8) נולד עם סי.פי, מחלה גנטית נדירה, ואינו יכול ללכת באופן עצמאי. המקלט הקרוב ביותר לביתם נמצא מחוץ לבניין שבו הם מתגוררים, ואין שום סיכוי שיספיקו להגיע אליו תוך 30 שניות.
3 צפייה בגלריה
"אנחנו באזור מלחמה". ענת דיין-פלדמן עם בנה דוד, בחדר הארונות, אתמול
(צילום: תומר שונם הלוי)
עם פרוץ המלחמה, כשאשקלון טווחה בטילים ללא הפסקה, התפנו בני המשפחה, על חשבונם, למשך שבועיים לאילת. אבל המעמסה הכלכלית הכריעה אותם, והם נאלצו לחזור.
דיין-פלדמן פנתה לעמותת "נגישות ישראל", שפינתה את המשפחה למלון במרכז הארץ. "היינו שם במשך ארבעה שבועות, וביום רביעי שעבר החזירו אותנו הביתה", סיפרה דיין-פלדמן אתמול (יום ג').
"אנחנו באזור מלחמה, יש אזעקות ואנחנו בסיכון. צריך להבין שיש במדינה אנשים מיוחדים ואני חושבת שהמדינה לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות למעננו".
למרבה הצער, משפחת דיין-פלדמן אינה יוצאת דופן. גם בימים אלה – כשהלחימה בשיאה, ורק אתמול ספג אזור הגליל ירי רקטות בלתי פוסק, ובאשקלון פגעה רקטה ישירות בבית – לרבים מאוד מהאנשים עם מוגבלות ברחבי הארץ אין מיגון נגיש שהם יכולים להגיע אליו.
הכותרת
איך מונעים מהמחבלים ששוחררו להפוך למנהיגי טרור?
28:05
גם עדה חדד (73) מאופקים, נמצאת לצד בנה, ישראל (40), שמאובחן עם מחלה ניוונית במוח ומתנייד בעזרת כיסא גלגלים. "הוא סיעודי מלא, ואנחנו מטפלים בו", סיפרה. "אין לנו ממ"ד או מקלט. כשיש אזעקות אנחנו נכנסים לחדר שלו ועומדים איתו שם - או שנמות או שנחיה. גם כשהיו המחבלים עמדנו לידו, כי אני לא יכולה לחשוב על להגן על עצמי ושהוא יישאר לבד".
סקר מקיף שערכה לאחרונה עמותת "נגישות ישראל", בשיתוף עמותות וארגונים נוספים, חושף עד כמה המצב חמור: רק ל-58% מהאנשים עם מוגבלות יש ממ"ד או מקלט. 42% נמצאו לא מוגנים: 18% ללא מיגון נגיש, ו-24% ללא מיגון כלל.
על פי הסקר, 31% רוצים להתפנות לדיור חלופי נגיש, אך נכון למועד הסקר 5% בלבד התפנו.
מבחינת הרשויות, כך נראה, הם שקופים לחלוטין: רק 4% מהנשאלים קיבלו פנייה יזומה לסיוע ממשרד ממשלתי, ורק 14% מהנשאלים קיבלו פנייה יזומה לסיוע מהעירייה.
"הסקר והנתונים שהוא חושף מדברים בעד עצמם: ציבור האנשים עם מוגבלות וקשישים במדינת ישראל נזנח מאחור, ללא תמיכה וללא אוזן קשבת ממוסדות המדינה והשלטון המקומי", אמר אתמול יובל וגנר, יו"ר עמותת "נגישות ישראל", שהקימה חמ"ל מיוחד בזמן המלחמה עבור אנשים עם מוגבלות. "הסקר חושף את המצב העגום כעת, בזמן לחימה, שבו אנשים עם מוגבלות נמצאים תחת אש, ללא מחסה, פיזי או נפשי ואינם מטופלים".
חן בן יהודה (44), ממושב נתיב השיירה שבגליל המערבי, נאלץ בשבועות האחרונים ליזום גיוס המונים, כדי לבנות ממ"ד נגיש בביתו.
"אני עם כיסא גלגלים, גר עם אשתי וחמותי, שגם היא עם כיסא גלגלים בבית, ובעצם לשנינו יש את אותה בעיית נגישות", הסביר בן יהודה אתמול. "המקלט שלנו לא נגיש עבורנו. הוא גם מעבר לכביש וגם עם מדרגות. בזמן אזעקה אנחנו פשוט עומדים במסדרון, שזה המקום היחיד ללא חלונות, ומתפללים שלא ייפול משהו בתוך או ליד הבית. אין לנו דרך להגן על עצמנו, ואין לנו יכולת כלכלית לבנות ממ"ד, שזו עלות של יותר מ-100 אלף שקלים. בלית ברירה הרמתי פרויקט ב-giveback על מנת לאסוף תרומות ולבנות ממ"ד. לא ביקשתי תרומות אף פעם, ואני מוצא את עצמי במצב שאני מבקש מאנשים, זה לא נעים".
לא רק היעדר המיגון מטריד אנשים עם מוגבלות. על פי הסקר, בעת מלחמה, 57% מוטרדים מנושא אספקת ציוד רפואי מתכלה; 61% מוטרדים מנושא זמינות תחבורה ציבורית; 54% מוטרדים מנושא הפינוי לדיור מוגן נגיש; 61% מוטרדים מנושא אספקת מזון; ו-65% מוטרדים מנושא אספקת תרופות - 29% מהם מוטרדים מכך מאוד.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.12.23
