"עברו כמה ימים בין תום השבעה לבין תחילת הלימודים, ובזמן הזה התאוששתי", מספר בארי דוידוביץ' מכיתה ה', "כשפתחו את בית הספר החדש במזרע במיוחד לילדי גבים המפונים, מיד הצטרפתי לחברים מהקיבוץ".
שלושה ימים אחרי, הגיעה לביקור ד"ר אורנה שמחון, מנהלת המחוז במשרד החינוך. "היא שאלה איך אני מרגיש ומה חסר לי. אמרתי לה שחסרה לי המזוזה בכניסה לכיתה, כי גדלתי בבית שיש בו מזוזה בכל חדר. למרות שנולדתי במושב חילוני ועברנו לחיות בקיבוץ, אני בא ממשפחה מסורתית וכשהגעתי ללימודים הרגשתי שמשהו חסר לי".
"היא הבטיחה שזה יטופל בהקדם. למחרת בבוקר הלכתי לבית הספר וכבר היו מזוזות. זה היה מאוד־מאוד מהיר להתקין כל כך הרבה מזוזות ביום אחד, זה נתן לי את התחושה שמקשיבים לי ולא מתעלמים ממה שחשוב לי. יכולתי יכול לבקש דברים הכי מופרזים בעולם כמו אייפון חדש, אבל ביקשתי משהו צנוע. הם נתנו לי את התחושה שאני בבית", מספר בארי בהתרגשות .
בדיוק לפני שש שנים עברה משפחת דוידוביץ' להתגורר בהרחבה של קיבוץ גבים. בשבת הנוראה ניסו עשרות מחבלים לחדור לקיבוץ ונבלמו על ידי כיתת הכוננות והרבש"ץ. שניים מאנשי גבים נרצחו מחוץ ליישוב, בהם שלומי דוידוביץ' ז"ל, אביו של בארי, שהיה ברכיבת אופניים.
האם, עפרה דוידוביץ', אמרה: "לבארי היה חשוב מאוד להרגיש שהוא נמצא בסביבה בטוחה, במקום שהוא שייך אליו. הוא היה מאוד קרוב לשלומי וחשוב לו להיות קרוב לזהות של אביו המנוח".
