כובד האחריות שמוטל על כתפיה של סא"ל ע', קצינת מודיעין במרכז האש של פיקוד הדרום, ניכר היטב בהבעת פניה. תפקידה העיקרי הוא למנוע פגיעה בחטופים כתוצאה מההפצצות הישראליות, וגם באתרים הומניטריים כמו בתי חולים וריכוזי פליטים פלסטינים.
כשהייתי שם השבוע הבחנתי בפוסטר שחור גדול שמודבק על אחת הדלתות ומכסה את כולה. הוא מפרט את כל שדרת הפיקוד של שש החטיבות הלוחמות של חמאס, כשבכל משבצת מופיעים השם והתמונה של המח"ט וסגנו, מתחתיו מפקדי הגדודים ומתחתיהם מפקדי הפלוגות. על חלק ניכר מהשמות כבר צויר איקס אדום. מפקד מרכז האש, אלוף משנה ס', ראה שאני בוחן בעיון את הפוסטר. "זה מקדם השבירה העיקרי שלנו", הסביר. "ככל שאנחנו מצליחים לנטרל אנשים מהרשימה הזאת, בעיקר הבכירים והאיכותיים שביניהם, אנחנו מתקרבים להישג הרצוי בלחימה".
- לרשימת החטופים והחטופות - לחצו כאן
חיסול הבכירים אינו רק עניין של נקמה במי שהובילו את המתקפה הברברית של 7 באוקטובר. המניע הוא בראש ובראשונה תועלתני. כבר הוכח בסבבים קודמים כי כושר הלחימה של פעילי חמאס, בעיקר כשהם נתונים תחת לחץ, מותנה ביכולות הפיקוד, השליטה והמנהיגות של מפקדי הפלוגות, הגדודים והחטיבות. לכן משקיע צה"ל מאמץ מודיעיני כביר כדי לאתר את בכירי המפקדים של הארגון – מיחיא סינוואר ומטה.
הכותרת
האם אפשר למוטט את חמאס? אתם שאלתם - רון בן ישי ענה
26:51
"עריפת ההנהגה" של חמאס מתבצעת במידה רבה באמצעות בינה מלאכותית וחימושים שעד כה לא נעשה בהם שימוש במזרח התיכון. את התוצאות אפשר לראות בכרזה שעל דלת מרכז האש בפיקוד, אבל זה עדיין לא מספיק. לא כל חיסול של בכיר יפגע משמעותית ביכולת התפקוד של לוחמי חמאס. פגיעה במרואן עיסא, למשל, שהוא סגנו של מוחמד דף, אינה משמעותית כמו פגיעה באחיו של סינוואר, מוחמד, מפקד חטיבת חאן־יונס שהוא למעשה "אלוף פיקוד הדרום" של חמאס והדמות הצבאית המרכזית בארגון לצד דף. סביר להניח כי חיסולו יהיה שקול לפגיעה אנושה ביחיא סינוואר עצמו, מנהיג חמאס ברצועה והדמות הבכירה והחשובה ביותר בארגון.
היעד המערכתי המרכזי של צה"ל בשלב זה של הלחימה, ושעליו רימז בדבריו אל"מ ס', הוא להביא את חמאס ל"נקודת השבירה". כלומר – לשבור את יכולתו להילחם בצורה מאורגנת ולהתנגד כגוף צבאי לכוונת צה"ל להשתלט מבצעית על כל שטח הרצועה, כולל רפיח וציר פילדפי שבדרומה. במצב כזה יהיו עדיין כיסי התנגדות פה ושם, וחוליות של אנשי חמאס ינסו מדי פעם לצאת מהמנהרות, לירות אר־פי־ג'י או טיל נ"ט או לצלוף בכוחות צה"ל, אבל חמאס כצבא טרור הפועל בצורה מאורגנת, עם פיקוד ושליטה מרכזיים, כבר לא יהיה.
אל מול היעד הזה, הקרב על העיר חאן־יונס נחשב כרגע לקרב המפתח במערכה. שכן בעוד שמרכז השלטון האזרחי של חמאס ברצועה היה בעיר עזה, הרי שהמפקדה הצבאית של הארגון יושבת בחאן־יונס. צה"ל כבר החל לשבור את קליפת ההגנה של חמאס סביב העיר, ובישראל מעריכים כי אם יצליח לשבור את ההתנגדות בחאן־יונס, תהיה זו נקודת השבירה של הארגון. במקרה כזה, גם אם האחים סינוואר יצליחו לברוח דרומה, זה לא ישנה את התוצאה.
כל זה נועד לשרת שתי מטרות. האחת היא להביא את מי שנותר מהנהגת חמאס ברצועה למצב של נרדפות, שבו יהיה לו אינטרס להיכנס עם ישראל למשא ומתן על עסקה חדשה שבה ישוחררו החטופים תמורת הסדר כניעה סביר ללוחמי חמאס ולבכירי הממסד האזרחי של הארגון, ואולי גם שחרור מספר מסוים של אסירים ביטחוניים. ההערכה היא שאם חמאס ירגיש שחאן־יונס נופלת, הוא ישאף להגיע כמה שיותר מהר לעסקת שחרור חטופים. ואכן, העיתון המצרי "ערבי אל־ג'דיד" דיווח כי בימים אלה מתקיימים מגעים בתיווך המצרים לעסקה חדשה שתכלול הפסקת אש והחזרת החיילות שנחטפו, הגברים והמבוגרים והפצועים. גורם ישראלי שאיתו שוחחתי מאשר כי מאז שהחל התמרון בחאן־יונס התחדשו המגעים לעסקת שחרור חטופים. להערכתו, ישראל תסכים להפוגה נוספת אם חמאס יראה נכונות להשלים את שחרור הנשים והילדים, ולהתקדם לשחרור קבוצות נוספות של חטופים.
שבירת כוחו הצבאי של חמאס גם תאפשר לצה"ל לעבור משלב התמרון ההתקפי הקרקעי לשלב החיפוש וההשמדה של התשתיות הצבאיות של חמאס: מערך המנהרות, מערכי שיגור הרקטות, מחסני האמל"ח ומערך הפיתוח והייצור של רקטות, כטב"מים ואמצעי לחימה אחרים שמייצר חמאס.
עד כמה חמאס קרוב לנקודת השבירה? קשה לומר. אבל כשראיתי השבוע את תמונות הביזה של מחסן אונר"א בחאן־יונס, נזכרתי באותם מחזות בדיוק שראיתי לנגד עיניי ב־2003, בערים תיכרית ומוסול שבעיראק. זה היה הסימן הראשון לכך שמשטרו של סדאם חוסיין עומד בפני קריסה.
אספקה לשלושה חודשים
הלחץ הצבאי שתכליתו לשבור צבאית את חמאס החל ב־28 באוקטובר, כשצה"ל נכנס לתמרון קרקעי בצפון הרצועה. השלב הראשון של המאמץ הזה הסתיים כשהחלה ההפוגה. בזמן ההפוגה אפשר היה לראות בבירור כי הזרוע הצבאית של חמאס עדיין חיה ובועטת. מערך הפיקוד והשליטה של חמאס איפשר לו לארגן ולבצע בצורה מסודרת את שחרור החטופים, תוך שהוא מפעיל לחימה תודעתית ממוקדת ואכזרית נגד החוסן הנפשי של אזרחי מדינת ישראל ומגייס לטובתו את דעת הקהל העולמית – או לפחות מנסה לעשות זאת. חמאס גם השתלט על חלק משיירות האספקה בזמן ההפוגה ומילא את המנהרות שלו במזון, במים ובדלק. על פי ההערכות בישראל, כמות האספקה שאגר חמאס בזמן ההפוגה תספיק לו לשלושה חודשים נוספים של לחימה. מתברר, אגב, כי חלק גדול מהמנהרות מקבלות את אספקת החשמל מהגנרטורים של בתי החולים. כך שהדלק שהוכנס לרצועה עבור בתי החולים משמש גם לאוורור ולתאורת המנהרות.
עד תום ההפוגה וחידוש הלחימה עוד השתעשע חמאס במחשבה שיוכל לעצור את המהלך הקרקעי של ישראל באמצעות לחץ בינלאומי וסחר בחטופים שבידיו. לכן הרשה חמאס לעצמו להפר את ההסכם, נמנע משחרור 16 נשים וילדים שעדיין נמצאים בידיו, והציע לישראל גופות של חללים במקום נשים וגברים מעל גיל 18.
138 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בעזה, והרוב המכריע שלהם מוחזק בידי חמאס מתוך כוונה שישמשו מגן חי ופוליסת ביטוח אנושית לבכירי הארגון שמתחבאים במנהרות. כשיגיעו מים עד נפש, מבחינתו, ישתמש בהם הארגון כדי לסחוט עוד ניצחון תודעתי באמצעות שחרור מספר רב של אסירים ביטחוניים מבתי הכלא בישראל.
היו בצמרת המדינית והביטחונית בישראל מי שסברו שכדאי לנסות ולהמשיך את מימוש העסקה תוך כניעה מסוימת לתנאים של חמאס – ובלבד שישחרר גם חטופים מקטגוריות נוספות. אבל הרעיון הזה נדחה, משום שהסכמה ישראלית להפרה כה מהותית של עסקת החטופים תעודד את חמאס להציג דרישות נוספות כמו הפסקה מוחלטת של הלחימה, דבר שימנע מישראל להשיג את מטרות הלחימה המוצהרות.
לגורמים העוסקים בשחרור החטופים ברור שחמאס יחזיק בגברים ובנשים שבגיל שירות צבאי, בסדיר ובמילואים, עד שייענו כל דרישותיו, וכי הדרך היחידה להוציאם מידי חמאס והגי'האד האיסלאמי היא להביא את הנהגת הארגונים הללו להכרה שהם חייבים לשחרר את החטופים כדי להציל את עצמם ואת בני משפחותיהם. כל עוד חמאס מסוגל להילחם, סבורים אותם גורמים, מנהיגיו לא יגיעו למצב כזה.
לכן ברגע שחמאס הפר את הפסקת האש ולא קיים את חלקו בעסקה, צה"ל נכנס לשלב הנוכחי בלחימה תוך כדי הרחבתה לדרום רצועת עזה, בעיקר לאזור חאן־יונס. צה"ל לא הסתיר את כוונתו להעמיק את הלחימה אל מחוז הולדתם של האחים סינוואר. היה לו עניין להבהיר ליחיא סינוואר, עוד בטרם סיים את הלחימה בצפון הרצועה, כי בכוונתו "ללכת לו על הראש" ולהגיע לאזור שבו נמצאים מנהיג חמאס ברצועה ומשפחתו, מתוך מחשבה שזה ירכך את עמדותיו בנושא החטופים, אבל המהלך התודעתי הזה, שבו צה"ל גילה בעצם את כוונותיו לסינוואר, לא צלח, וישראל עברה מאיומים למעשים.
המהלך הקרקעי בדרום הרצועה נפתח בהטעיה של חטיבת חאן־יונס, שנערכה עם ארבעת גדודיה להתקפה ממזרח, מכיוון רכס ה־70, כלומר – משטח ישראל. צה"ל לא נחפז: אלוף פיקוד הדרום הורה להשלים תחילה את פינוי האוכלוסייה מהשטחים שבהם צה"ל מתכונן לתמרן. גם כשמשימה זו הושלמה נמנע אלוף ירון פינקלמן מכניסה קרקעית מסיבית, אלא הסתפק בהנעת כוחות סמלית בכמה מקומות, כשהוא מאפשר לחיל האוויר לכתוש את המערכים שבהם נפרסו לוחמי חטיבת חאן־יונס – בין פאתי העיר לבין העבסאנים ורכס בני־סוהילה – בניסיון להדוף את המתקפה הצה"לית שעליה ידעו מראש. רק כעבור 24 שעות של כתישה מהאוויר הגיעו כוחות אוגדה 98 מדרום־מזרח ומצפון לחאן־יונס. ומאחר שבאו מכיוונים לא צפויים, הצליחו בתוך יממה אחת לכתר את מרכז העיר ואת האזורים שמצפון־מזרח לה. כעת, אחרי ששברו את קליפת ההגנה של חמאס, מבצעים הכוחות פשיטות על בסיס מידע מודיעיני כדי למוטט את ההתנגדות הצבאית של חטיבת חאן־יונס.
במקביל, בצפון הרצועה, ממשיכה אוגדה 162 בכרסום השטח של מחנה הפליטים ג'באליה, ואילו אוגדה 36 נוגסת לאיטה בשכונת שג'אעיה, שם התנהלה בימים האחרונים לחימה קשה מאוד, כולל קרבות פנים אל פנים שבהם נהרגו מחבלים רבים ונתגלו מצבורי נשק ורקטות עצומים. צה"ל אינו ממהר בצפון הרצועה, זאת מתוך הנחה שאם יצליח להשתלט על חאן־יונס ולנטרל את מוקדי הכובד של חמאס בבירת דרום הרצועה, אזי גם יחידות הלחימה של הארגון שעוד נותרו בצפון הרצועה יישברו ויפסיקו להתנגד. לכן תוצאות הקרב בחאן־יונס הן קריטיות כל כך.
התמרון הקרקעי באזור חאן־יונס מתנהל על פי הדפוס המוכר של מסך אש שמתגלגל לפני צוותי הקרב המשולבים של צה"ל, שמתקדמים לאיטם ומפעילים אש אווירית וארטילריה או את תותחי הטנקים מול כל אויב שצץ מולם. שיטת הלחימה הזו מחייבת כלכלת חימושים פזרנית מאוד, מה שמגדיל את התלות שלנו בארצות־הברית. השבוע נחת בישראל מטוס האספקה ה־200 של הרכבת האווירית האמריקאית.
חשוב לציין כי תוואי השטח באזור חאן־יונס שונה מאשר בצפון הרצועה ומחייב התאמות של הטקטיקה שבה נוהגים הכוחות הלוחמים. בחאן־יונס ובנותיה יש מעט מאוד מבנים גבוהים כמו בעזה, ורוב הבתים הם בני שתיים־שלוש קומות, ולכל יותר חמש. בעיר עזה, לעומת זאת, יש בניינים רבים בני עשר ו־20 קומות שצוותי הנ"ט של חמאס יכולים להתמקם בהם, לצפות למרחוק ואף לשגר טילים לעבר הטנקים המתקרבים ממרחק של קילומטרים. הבניינים הגבוהים בצפון הרצועה איפשרו לחמאס לנהל מתוכם לחימה גם אחרי שחרבו בהפצצות חיל האוויר, מפני שגלי החורבות כשלעצמם סיפקו למחבלים את יתרון הגובה בבואם לירות פצצות אר־פי־ג'י או לצלוף בכוחות צה"ל שמתקדמים לעברם. בחאן־יונס הבעיה היא פחותה, לכן הכתישה האווירית אינה אינטנסיבית והרסנית כמו שהיה בצפון הרצועה.
ההבדל השני הוא שבאזור חאן־יונס יש שטחים חקלאיים גדולים, ובעיקר מטעים שחלקם נמצאים קרוב מאוד למרכז העיר ובעיירות שמקיפות אותה. הלחימה במטעים מחייבת את צה"ל שיטת תנועה שונה, כיוון שמי שאורב בהם מוסתר מלמעלה על ידי העצים. כשנלחמים בתוואי שטח כזה יש עדיפות ללוחמי חי"ר, כשהטנקים עוסקים בעיקר בחיפוי.
פגע וברח
התמרון הקרקעי אינו המאמץ היחיד שבאמצעותו מתכוון צה"ל להכריע את ההתנגדות הצבאית של חמאס. ישנם עוד ארבעה מאמצים שאמורים להביא את הארגון לנקודת השבירה. המאמץ השני, שחשיבותו כמעט כמו של התמרון הקרקעי, הוא חיסול שיטתי של שדרת המפקדים וההנהגה של חמאס. המאמץ השלישי הוא פגיעה במערך המנהרות שבו מסתתרים אנשי חמאס, וממנו הם מגיחים באמצעות פירים כדי להילחם בכוחות צה"ל.
המאמץ הרביעי הוא פגיעה בפיקוד ובשליטה של חמאס וביכולת של הנהגתו לפקד על כוחותיו ברצועה. המאמץ החמישי הוא מערכה תודעתית, שתכליתה להביא את חמאס להכרה שהלחימה חסרת תכלית, כיוון שאין לו סיכוי לעצור באמצעים צבאיים או בהפעלת לחץ מדיני את התמרון הקרקעי שבאמצעותו משתלט צה"ל על הרצועה כולה. דווקא בעניין זה חלה התקדמות משמעותית בימים האחרונים. מומחים מעריכים כי ההנהגה הבכירה של חמאס, בראשות יחיא סינוואר, מבינה כעת שאינה יכולה לעצור את התמרון הקרקעי של צה"ל, וכי מדינת ישראל נחושה להמשיך בו עד להשגת מטרותיו. שר הביטחון יואב גלנט הבהיר זאת השבוע כשאמר: "אין לנו לגיטימציה להפסיק את הלחימה".
יחיא סינוואר, מוחמד דף, מרוואן עיסא ומוחמד סינוואר, שמנהלים את הלחימה, הבינו גם שמוטת הפיקוד והשליטה שבידיהם התקצרה מאוד ברגע שצה"ל נכנס לתמרון קרקעי בדרום הרצועה. הם אינם יכולים לנהל את הלחימה בכל שטח הרצועה ממקום המסתור שלהם באזור חאן־יונס, ולכן הלחימה מבוזרת כעת ומובילים אותה בעיקר מפקדי החטיבות של עזה, של רפיח ושל אזור חאן־יונס (המפקדים האחרים כבר חוסלו).
ניתן להעריך שגם הבכירים ביותר בחמאס, כולל בני משפחת סינוואר, הורידו את בני משפחותיהם למנהרות האסטרטגיות עמוק מתחת לפני הקרקע. בהיבט הזה קיימים שני סוגי מנהרות. האחד, זה שבצה"ל מכנים "מנהרות הגנתיות". השם הזה קצת מטעה מפני שהן נמצאות בעומק לא רב מתחת לקרקע, נכנסים אליהן ויוצאים מהן במהירות באמצעות פירים, וכך מנהלים את הלחימה בכוחות צה"ל בשיטת "פגע וברח". הסוג השני הן "המנהרות האסטרטגיות", שנמצאות בעומק של עשרות מטרים מתחת לקרקע, ובהן חוסים מפקדי ומנהיגי חמאס עם בני משפחותיהם. הן כוללות בונקרים, שירותים ומרכזי מנוחה שמיועדים לשהייה ארוכה, ונמצאות – לפחות על פי הערכת המהנדסים של חמאס – בעומק שהפצצות החודרות של חיל האוויר, שמיועדות להשמדת מנהרות, אינן מגיעות אליו. לאמיתו של דבר, כדי לפגוע במנהרות האסטרטגיות באמצעות חימוש מיוחד צריך לדייק מאוד ולהכיר היטב את התוואי שלהם.
לחץ על חיזבאללה
אלה הם פחות או יותר מאפייני הלחימה והמאמצים שצה"ל מפעיל כדי להגיע לסיום השלב הפעיל והאינטנסיבי של הלחימה ברצועה ולעבור לשלב הבא שבו יפורקו התשתיות הצבאיות והממסד האזרחי של חמאס, כולל האימאמים שהטיפו לאכזריות ולזוועות של 7 באוקטובר, ולהתחיל לבנות במקומם משהו חדש. המגעים והשיחות על היום שאחרי נמצאים עדיין בשלב מאוד מקדמי, אם כי ממשל ביידן אומר במפורש שכאשר תסתיים הלחימה הוא ידרוש מישראל מתווה שיהווה פתיחה להסדר ישראל־פלסטיני.
הקברניטים המדיניים והצבאיים של מדינת ישראל, ובראשם קבינט המלחמה, יודעים שככל שצה"ל ימהר להביא את חמאס לנקודת השבירה, כך יוקל הלחץ הבינלאומי על ישראל. זאת כיוון שלא יהיה עוד צורך בהפצצות מסיביות מהאוויר, וכמות האבידות והנפגעים מקרב הפלסטינים שאינם מעורבים בלחימה, ואשר נעקרו מבתיהם, ילך ויפחת. חשוב לציין שבכירי ממשל ביידן, כולל הנשיא עצמו וסגניתו קמלה האריס, אינם מסתירים את שאיפתם שהשלב הנוכחי של לחימה עצימה יסתיים בתוך שבועות ספורים כדי להקטין את האבידות בקרב אזרחים לא מעורבים, ועל מנת שאפשר יהיה לחדש את תנופת הסיוע ההומניטרי לתושבי רצועת עזה. כרגע אין לחץ ממשי, אבל בצה"ל ברור שכל יום שעובר מגדיל את הסכנה שיתרחש אסון הומניטרי שבו ייהרגו בשוגג אזרחים פלסטינים רבים, או חלילה חיילים שלנו, וזה יחייב אותנו לעצור את הלחימה. לכן, גם לצה"ל יש אינטרס לסיים את השלב הזה מהר ככל האפשר תוך איזון בין השאיפה להגיע להכרעה, לבין הצורך לשמור על ביטחון כוחותינו ולמנוע פגיעה חמורה באזרחים לא מעורבים באמצעות פעולה איטית תוך הפעלת אש מדויקת ומדודה.
תיעוד: תקיפת צה"ל בשטח לבנון, אתמול
(צילום: דובר צה"ל)
במוקדם או במאוחר יצטרך צה"ל לסיים לא רק את ההשתלטות על ג'באליה ושג'אעיה שבצפון הרצועה, מלאכה לא קלה כשלעצמה, אלא גם על מחנות המרכז אל־בורייג', נוסייראת ומוע'אזי, גם הם מעוזים רציניים של חמאס, וכמובן – רפיח וציר פילדלפי שבגבול מצרים. ההנחה היא שאם חאן־יונס תיפול, ההשתלטות על המקומות האלה שצה"ל טרם נכנס אליהם תהיה קלה יחסית.
בצפון, מול חיזבאללה, אין בינתיים חדש. הצרפתים, בסיוע השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין, עושים מאמץ לשכנע את ממשלת לבנון לממש את החלטת מועצת הביטחון 1701 שהתקבלה אחרי מלחמת לבנון השנייה, ובמסגרתה מחויב חיזבאללה לסגת אל מצפון לנהר ליטני. הסיכויים לכך נראים כרגע קלושים. חיזבאללה, מצידו, מאותת שיסכים אחרי המלחמה לשרטוט מחדש של הגבולות היבשתיים בין לבנון לישראל. אבל כל עוד הארגון השיעי יושב על הגדר, תושבי הצפון לא יוכלו לשוב בביטחון לבתיהם. גם קטאר, יחד עם ארה"ב וסעודיה, מפעילה לחץ על לבנון, אבל מידת השפעתה מוגבלת כרגע, והיא אפילו לא מצליחה להביא לבחירה של נשיא שיאפשר משילות בלבנון.
כך שלצד מלחמת ההתשה בגבול לבנון, עיני העולם מופנות כרגע בעיקר לעזה. הלחימה העצימה מול חמאס תימשך בוודאות לפחות עוד כמה שבועות. הממשל האמריקאי היה מעדיף שזה יקרה עד סיום חופשת חג המולד או אפילו עד ערב חג המולד, כדי שהמזרח התיכון לא ימשיך לקלקל לעולם הנוצרי בצפון אמריקה ובאירופה את האווירה המשפחתית השלווה והחמימה מתחת לעץ האשוח.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.12.23
