המכה שחטפנו היא קריאת השכמה, הזדמנות שקיבלנו להציל את המדינה. האיום הגדול על ישראל הוא לא חיצוני, הוא הריקבון שפשט בכל תחום בחיינו. זה לא שמאל וימין, לא דתי וחילוני, לא מזרח ומערב; אובדן דרך ואובדן בושה, זה הסיפור. החלטות גרועות מתקבלות ממניע אישי או סקטוריאלי, ואין בושה. תמיד יש איזה הסבר שבגללו אפשר להכשיר כל שרץ. קשה להאמין באיזו מהירות הריקבון הפנימי יכול להכריע מדינה מפותחת וחזקה. כוחה של ישראל חסר תועלת מול הבעיה הזאת, בדיוק כמו גוף של אדם חזק שכושל בגלל מה שקורה לו בפנים. למרבה הצער, חדלי האישים שמנהלים את חיינו לא הבינו את עוצמת השבר, ואת העובדה שכך זה לא יכול להימשך.
איך, לדוגמה, עוד לא פירקו את משרדי הממשלה הפיקטיביים שעולים מיליונים רבים כל כך? גם אם חלק מההוצאות הן למטרות ראויות, המשרדים מיותרים לחלוטין. המשרד לשוויון חברתי 107 מיליון, המשרד לעניינים אסטרטגיים 24 מיליון, המשרד לשיתוף פעולה 21 מיליון, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות 134 מיליון, משרד המודיעין 25 מיליון, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי 174 מיליון, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות 38 מיליון, משרד המורשת 72 מיליון, משרד ירושלים ומסורת ישראל 155 מיליון, הרשות לזהות יהודית של אבי מעוז 285 מיליון - בסך הכל, יותר ממיליארד שקל.
למי שייך כל הכסף הזה? אלו המסים של אנשים שעובדים קשה ומגיע להם שישתמשו בו למטרות ראויות ובחרדת קודש. איך השרים העלובים לא מתביישים? בזמן מלחמה, כשצריך כל שקל, הם לא מסוגלים להתעלות על החזירות השגרתית ולהתנתק מהמשרדים המגוחכים האלה?
הראשון שצריך להתבייש הוא מי שמינה אותם. זה שרָץ ראשון לקחת קרדיט, ואחרון לקבל אחריות. הריקבון מתחיל מלמעלה, אבל הוא לא נשאר שם; כמו גרורות של מחלה ממארת הוא מתפשט, וכשלמעלה רקוב אז גם מערכות המדינה נגועות, משרדי הממשלה לא מתפקדים, והנגע לא פוסח גם על צה"ל. כשהראש דפוק - הכל דפוק.
הממשלה נכשלה בתפקידה המרכזי - הגנה על אזרחיה. היא לא מתפקדת, וממשיכה את הבזבוז כאילו לא אירע דבר. מה היה קורה פה בלי כל המתנדבים, ולמה לכל דבר צריך פרויקטור? הרי בדיוק בשביל זה יש משרדי ממשלה ושרים. מה שאמרו על הבורבונים בצרפת - "הם לא למדו דבר, ולא שכחו דבר" - מתאים בדיוק לכאן: בנימין נתניהו ושריו לא למדו דבר מהמחדל, וממשיכים בחזירות שאותה לא שכחו. הכול מוכפף לאינטרס האישי של נתניהו, ובכל פעם תוך שימוש באיזה תירוץ מגלומני אחר: "רק אני אמנע מדינה פלסטינית". ברור, כמו שרק אתה תרתיע את חמאס. הכל זה "אני ואני ואני". כל הרהב והשחצנות, אין מאחוריהם כלום.
וכשמגיע המחדל, נתניהו מסתתר מאחורי ההוא, וההוא, וההוא, כדי שלא תדבק בו חלילה טיפת אחריות למה שקרה במשמרת שלו. ובשם האינטרס האישי אפשר לכופף חוקי יסוד ולעשות מהם צחוק, למנות את האנשים הכי פחות מוכשרים וראויים לשרים, ובאופן כללי, "המדינה זה אני". מגיע לנו יותר טוב מזה. מגיע למדינה ומגיע לליכוד הרבה יותר טוב מזה.
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרהאנשים שקודמו ומונו על ידי נתניהו הם תמהיל של חנופה, גסות רוח וטירוף במינונים משתנים. לא הוא ולא הם מסוגלים לתקן את השבר ולהציל את המדינה. בתום המלחמה, אם נתניהו לא יבין לבד וייאחז באופן מביש בקרנות המזבח, אז אנחנו בליכוד צריכים לשלוח אותו הביתה. אותו - ואת חבורת החנפנים והפחדנים שמקיפה אותו. חבורת קרנפים שיודעים את האמת ולא מעיזים להגיד מילה, ממתינים כמו להקת צבועים לרגע שיפול כדי לרשת אותו. הליכוד יצטרך להחליט אם הוא רוצה לרענן את השורות ולבחור אנשים בעלי עמוד שדרה, שיבואו לעבוד בשביל האזרחים והמדינה כדי להוביל את התיקון, או להיזרק לאופוזיציה.
בסוף תיגמר המלחמה. זה יהיה ניצחון עצוב. אם בסופה נהיה נקיים מבפנים וחזקים כלפי חוץ, זה ייתן משמעות כלשהי לקורבן הנורא, ושום אויב לא יעז לתקוף אותנו ולא יוכל לנו.
- גלעד שרון הוא חבר ליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 10.12.23
