בשעה 2:30 בלילה אני נכנסת לגיליון "ידיעות אחרונות" של הבוקר הבא. כרגיל, בעמוד הראשון, בתקופה שוברת הלב הזו, פניהם היפים והטובים של הנופלים חורכים את הנשמה ואת הנשימה. מיטב בנינו ובנותינו נלחמים ומוכנים למסור את חייהם כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות. אבל האם אנחנו ראויים לחייהם של מאות חללי צה"ל ואזרחים שנפלו בקרבות או נרצחו ב-7 באוקטובר? בצער כבד אני אומרת שהתשובה שלילית.
בהפגנת הימין בסוף השבוע שהתקיימה אל מול עצרת התמיכה במשפחות החטופים שמענו וראינו את הקריאה הנוראית והמצמיתה "איפה בארי, איפה, הנה בארי, כל בארי על הזין שלי, רציתם שלום, קיבלתם שלום יא בני זונות", וזה אחרי שכמה דקות הליכה משם, בכיכר הבימה בעיר, התקבלו דיווחים על אזרחים שהתנפלו על נציג חב"ד שהדליק במקום חנוכייה, כפי שנהוג מדי שנה. חנוכיות דומות הודלקו גם בשטחי הכינוס ובעומק שטחי הלחימה עם הלוחמים, אבל את המתנפלים זה לא עניין. הם הפכו את השולחן שעליו ניצבו הנרות וקראו לחב"דניק קריאות גנאי בשם היותו חרדי. אז לא, אנחנו ממש לא ראויים לדם הנופלים ולחיים המקודשים שנגדעים.
וגם לא ראויים להם הפוליטיקאים שמלבים את הרעל הזה, שפועלים על פי שיקולים פוליטיים ולא לאומיים - כן, ניר ברקת שר הקלקלה, אני מדברת אליך, שהכרזת שלא תצביע בעד התקציב והופס, אחרי שנקראת לשיחת נזיפה עם הבוס, דווח שהתהפכת כמו סטייק, כפי שאוהבת להגיד חברתך לממשלה. הממשלה האיומה, המשיחית, המפקירה שחטפה את המדינה וריסקה אותה אל התהום בשם הקריצה לבייס.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• חרף החרפה המוסרית, אסור לוותר על הרווארד
• דחיית התצפיתניות – זה לא רק שוביניזם
• העיקר לא מלחמת דת
• לא לתת למגפה להכריע את המלחמה
ולא ראויה ממשלת המריונטות והעומד בראשה, הנסמך על חבורת המשיחיים המסוכנת שדוחפת לחזרה לגוש קטיף ובינתיים בוזזת את התקציב ואת הקופה הציבורית תוך כדי פיזור חיוכי ראווה בזמן שחיילים נהרגים, ולא ראויים אנחנו שמעניקים לכל אלה את החופש לנהל את חיינו, להעביר כספים וחוקים, ולהפקיר את ההווה ואת העתיד, את הביטחון האישי והלאומי, אפרופו איתמר בן גביר, שבימים כל כך קריטיים מציב בסימן שאלה את הארכת כהונת המפכ"ל ולא מוכן להתחייב להאריך את כהונתה של נציבת שירות בתי הסוהר - גוף שאמון על הטיפול גם באסירים הביטחוניים הרבים שצה"ל מביא לכניעתם במלחמה, אבל הבנגביריזם הילדותי והמסוכן בשלו.
ענת לב-אדלרצילום: סבטלנה קריחלייותר מדי שנים, וגם כעת, הפקרנו והזנחנו, נטשנו וביזינו את הזירה הפוליטית. נרדמנו בטיסות טרנס-אטלנטיות לגיוס משקיעים ולא שמנו לב איך פונדמנטליסטים גונבים לנו את המדינה. לא רק לתוכניות חמאס הפסקנו להקשיב, בשם התפיסה המערבית תאבת החיים שלנו, אלא גם להם, תאבי האדמה מתוכנו שהכריזו חזור והכרז: נחזור לעזה גם אם יהיה הדבר כרוך בקורבנות ובשפיכות דמים. והנה, שפיכות דמים (כמובן חוץ מאשר של מי שיש לו חסינות דיפלומטית מפני הגעה לאזורי אסון), ודבר לא השתנה.
ולכן אנחנו לא ראויים להם, לנופלים הקדושים שמוסרים את חייהם למעננו. מתי נהיה ראויים? כאשר ננקה את האורוות בהנהגה, ננטרל את הקיצוניים מכאן ומכאן, ניקח בחזרה את המושכות לידיים מאוזנות ומתונות ונפסיק להגיד "למה לי פוליטיקה עכשיו". וכאשר כל הגופים האזרחים היעילים ונקיי הכפיים שמנהלים את המדינה מאז 7 באוקטובר שאינו נגמר, יבינו שכניסה לפוליטיקה זו הדרך היחידה של עם חפץ חיים להיות ראוי לנופליו. כי מי שלא מנהל - מנוהל. ומי שלא שולט - נשלט. כי אלה החיים.
- ענת לב-אדלר היא עיתונאית "ידיעות אחרונות" ו-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
