ככל שהתמרון הקרקעי מעמיק לאזורים הכי בעייתיים ברצועת עזה גוברות הסכנה לכוחות והדאגה של המשפחות. המלחמה כבדת ימים וכבדת דמים, אך היא גם צורך קיומי: מי שרוצה להרתיע את חיזבאללה ויתר האויבים באזור, חייב ניצחון מוחץ ומהדהד בעזה. זהו המסר העיקרי שיוצא מצה"ל ביממה האחרונה - ובצדק: כולם מסתכלים על התוצאה הסופית שתושג, והתגובה תהיה בהתאם. לכן בצה"ל מבקשים לא לעמוד עם סטופר ולאפשר להוציא לפועל את מלוא המשימה של מיטוט חמאס לפי התוכניות.
- לרשימת החטופים - לחצו כאן
הצבת שבו נתון צה"ל בין השעון המדיני לבין הצרכים הצבאיים מדגיש את גודל ההחמצה בצוק איתן לפני תשע שנים. צה"ל הוגבל אז בפעולה הקרקעית רק לקו הפירים של המנהרות, מרחק של שני קילומטרים מהגדר. זו הייתה הזדמנות מצוינת לפגוע ביכולות של ארגון הטרור, שהיו עוד נסבלות. זה לא קרה, הקונספציה גרמה לנו להתמכר למציאות של "סבבים" ומזוודות כסף תמורת שקט, וכך קיבלנו ארגון עם יכולות להוציא לפועל מתקפה משולבת כמו ב-7 באוקטובר. בהתאם, המכה שחטפנו גרמה לצבא להבין שהוא חייב להתעקש על המשך המערכה הנוכחית כדי להרחיק את האיום על ישראל, גם מעזה וגם מלבנון. "אנחנו רוצים הרתעה לשנים ארוכות כדי להרחיק מלחמות", אומרים בצמרת צה"ל.
הכותרת
מה למדנו מחודשיים של מלחמה? | נחום ברנע
22:27
במסגרת תיאום הציפיות, מסבירים בצבא שהמערכה נמצאת בשלב השני ומאותתים שדרוש עוד חודש לפחות כדי לעמוד במטרות. "יש סימני שבירה בחמאס, אבל צריך עוד זמן", אומרים, בשעה שמזהים שפקודות שיורדות מלמעלה למטה בחמאס לא מבוצעות, מה שמעיד על פגיעה בחלק מיכולות הפיקוד והשליטה של הארגון.
בשטח הרצועה, לוחמי צה"ל פועלים מול כמה מעוזי טרור: בג'אבליה, שג'אעיה, בית חאנון וחאן יונס. הכוחות פושטים על יעדי טרור, מחסלים מחבלים, מאתרים ומשמידים אמצעי לחימה ותשתיות טרור. נתוני צה"ל המעודכנים מעלים כי יותר מ-3,500 מטרות הותקפו מאז חידוש הלחימה אחרי קריסת העסקה לשחרור החטופים. כוחות צה"ל תקפו בסך הכול מפרוץ המלחמה יותר מ-22 אלף מטרות. 34 מפקדים בחמאס חוסלו עד כה, בהם בכירים. למעשה, מחצית מכלל המג"דים חוסלו, אך לא בכירי הארגון. הקצב טוב, והכוחות לא ממהרים כדי לשמור ככל האפשר על מינימום נפגעים. אולם למרבה הצער, עוד משפחות יצטרפו לקהילת השכול, שכן זהו טבעה של מלחמה. החיבוק שהמשפחות, ואיתן יתר הציבור, יעניקו למקבלי ההחלטות, ישפיעו במידה סבירה על ההבנה שהפעם אי-אפשר לעצור, עד לניצחון, אחרת נגזור על עצמנו מלחמות קשות ומרות אפילו יותר.
גם במודל הלחימה הנוכחי, זה שבו אוגדות שלמות פועלות בעומק השטח, משימת חיסול תת-הקרקע היא מורכבת, מסובכת ומסוכנת מאוד. אולם כשהשלב הזה ייגמר, ככל הנראה בנסיבות שהן יותר מדיניות מאשר צבאיות, בצה"ל יעברו לפשיטות, סוג של "כיסוח דשא" כפי שנעשה אחרי האינתיפאדה השנייה ביהודה ושומרון. בעזה האתגר יהיה יותר גדול משכם וג’נין, ולכן בישראל רוצים לרסק את ההתנגדות. לשם כך, בצה"ל מתכוונים להמשיך לפעול מהאוויר נגד מחבלים ולהיכנס למבצעים יזומים נגד בניית תשתיות טרור או מנהרות. גם בהיבט הזה המילים לא רלוונטיות מול המעשים, אבל בצמרת צה"ל נחושים שכך יהיה.
האלטרנטיבה מצדיקה את ההתעקשות: בצמרת הצבא טוענים כי אם המכה לחמאס לא תהיה אנושה, ישראל תחזור לאותה נקודה בעוד שנה, כשהיא נתפסת באזור כמי שלא עמדה במשימותיה לאחר השפלה אסטרטגית. לכן, מסבירים בצבא, שנת 2024 תהיה שנת לחימה בסוג כזה או אחר, שכן אם רוצים הישג חייבים לתחזק אותו.
המשמעות היא שהמילואימניקים, שחלקם כבר שוחררו, יחזרו לתעסוקה אחת נוספת במהלך השנה הקרובה: האתגר הזה פשוט גדול מדי על צבא החובה לבדו. כמובן שהשירות של הלוחמים בסדיר יוארך בארבעה חודשים, חזרה לשלוש שנים, וחוק המילואים יבוטל, כך שתעסוקה מבצעית לא תתאפשר פעם בשלוש שנים - אלא פעם בשנה. גיל הפטור משירות מילואים יעלה לחיילים ולקצינים. כל ממשלה שלא נערכת למציאות הזאת, החל בהתאמת המשק וכלה בהטבות למשרתים ולמשרתות, לוקה באופן ממאיר בהבנת המצב החדש.
בינתיים צה"ל מתכנן לבנות סוג של רצועת ביטחון בתוך שטח הרצועה, מה שיחייב משאבים רבים: כוח אדם, אמצעים טכנולוגיים והנדסיים - וכל זה רק בגזרה אחת. כדי להחזיר את תושבי הצפון לבתים, בין אם באמצעות מלחמה מול חיזבאללה או בלי, ישראל תהיה חייבת לבנות קו חדש גם בגבול הצפון. מלבד הקמת המכשול התת-קרקעי יוצבו שם כוחות גדולים בסדיר ובמילואים שיספקו תחושת ביטחון ויכולת תגובה מהירה לאפשרות של פשיטה או חדירה של כוחות רדואן, לצד כוחות התערבות מיידים המתמחים בבני ערובה וצוותי לוט"ר שיהיו בכוננות, כמו גם מסוקי קרב בכוננות קצרה. בעבר היה זוג מסק"רים שהחזיק כוננות קבועה שם והם יוחזרו. עוד בתוכנית: חיזוק מרכיבי ההגנה ביישובים, למשל בשיפור הציוד של כיתות הכוננות.
בחודשיים האחרונים נלחם צה"ל בהיקפים ובעוצמות שטרם נראו בדור האחרון. כדי להמשיך כך, מקדמים במערכת הביטחון מאמץ נוסף – המאמץ ההומניטרי. מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן, פועל יחד עם אנשיו תחת המנדט של הקבינט כדי למנוע משבר הומניטרי תוך כדי הלחימה ולייצר מנופי לגיטימציה שמשמרים את התמיכה הבינלאומית, בדגש על ארה"ב.
לפי גורמי ביטחון בישראל, קרוב למיליון וחצי פלסטינים שעזבו את בתיהם נמצאים במחסות ובאוהלים בדרום הרצועה. הפלסטינים מדווחים כי רבע מיליון דירות נהרסו כליל, כמו גם 30 אחוז מהתשתיות ברצועה. בתחילת החודש פרסם הסהר האדום הפלסטיני דוח ובו נכתב כי 50 אלף מבנים ברצועה אינם ראויים למגורים, כמו גם 300 אלף מבנים שניזוקו בצורה חלקית כתוצאה מהמלחמה.
חמאס, כמובן, לא דואג לאזרחים שתחת אחריותו, מה שמותיר את מנגנון הסיוע ההומניטרי שהקימו במתפ"ש יחד עם מצרים, האו"ם וארה"ב – כחלופה היחידה שפועלת להכנסת סיוע הומניטרי לתושבי עזה. יותר ממאה משאיות סיוע, כמו גם מכליות דלק, נכנסות לרצועה מדי יום דרך מעבר רפיח שבמצרים. בעוד שהדלקים מפוקחים על ידי מערכת הביטחון הישראלית, משאיות הסיוע לא אחת נבזזות על ידי חמאס בתוך הרצועה. רוב המשאיות, שמגיעות לתושבים, מחולקות על ידי ארגוני האו"ם במחסות ובריכוזי האוכלוסייה שנמצאים בדרום.
כלל הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה עובר דרך רפיח המצרית. זה נעשה בתיאום רגיש ואסטרטגי של ישראל עם מצרים. לא מן הנמנע שבמסגרת התיאום הזה תפעל ישראל כדי להשמיד את מנהרות ההברחה שעוד קיימות ברצועת החיץ שבין רצועת עזה ומצרים – מה שמוכר בישראל כ"ציר פילדלפי" – ולנקות אותו ביטחונית, כך שמה שייכנס לרצועה בעתיד – יהיה גלוי בפני ישראל ויועבר דרך מעבר רפיח המוסדר.
בדרג המדיני ובמערכת הביטחון רואים חשיבות גדולה בהמשך העברת הסיוע לרצועה, ולא רק מטעמי מוסר: התפרצות מגפות, למשל, תפגע משמעותית בלחימה ובהכרעת חמאס. אלא שכאן, ישראל נמצאת בדילמה אחרת: צה"ל רוצה מאוד לטפל במנהרות ההברחה ברפיח, עורק החמצן הראשי של חמאס. מצרים מתנגדת. החשש בקהיר הוא שפעולה ברפיח תגרום לאלפים לפרוץ את הגבול עם מצרים, והם לא מתכוונים לאפשר לזה לקרות. גם לישראל זה לא אידיאלי כמו שזה נשמע: עיר אוהלים במצרים של מאות אלפים שהגיעו לשם אחרי מלחמה קשה יכולה להצמיח קיני טרור, מה שעלול גם לפגוע באינטרסים המצריים וגם להגיע לפתחנו.
על פי פרסומים זרים, ישראל סייעה למצרים להתמודד מול ארגוני טרור, אבל המצרים מעדיפים לא לצאת מהסבך אם אפשר לא להיכנס אליו מראש. המשמעות: הכרעת חמאס היא ממש לא הסוף לטרגדיה שנקראת רצועת עזה, אבל בלעדיה אי-אפשר אפילו לחלום על שקט אמיתי.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.12.23
