"זה הכל בגלל שיש לי ראש רוסי קונספירטיבי" - אמר שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, וצחק מעט. גם כי הוא בדרך כלל לא צוחק הרבה, וגם כי הימים האלה, ובטח הנושא הזה, הם לא נושא מצחיק כלל וכלל.
השיחה הזו, לפני כשבועיים במטה "ישראל ביתנו" במודיעין, הייתה חלק ממרתון שיחות שערכנו, צוות "הניו יורק טיימס", עם בכירים קטארים, ישראלים, אמריקנים ואנשי מודיעין וביטחון בעוד מדינות במזרח התיכון, בניסיון להבין מה קרה שם מאחורי הקלעים של האירוע המכונה "פרשת המימון הקטארי לחמאס".
זה היה רצף של אירועים לאורך עשור, שהיה גם סודי וגם פרוס על פני אלפי פרסומים וכתבות טלוויזיה ברחבי העולם, אולי כי קטאר לא ממש האמינה במצווה של מתן בסתר. היום ראשי השלטון שם בוודאי מצטערים שלא הצניעו לכת והלכו לפי הפסוק. מכמה מקורות עולה שהם יודעים שקיומו של משרד החמאס בדוחא הוא על שעון עצר, וברגע מסוים, אולי כשיוחזרו החטופים, יצטרכו לסגור אותו. העובדה שהם אירחו את מנהיגי התנועה הרצחנית עוד תרדוף אותם שנים ארוכות.
הקטארים הם שלטון מתוחכם ומוזר שרואה בשוחד כלי לגיטימי במדיניות חוץ, והסתבך כבר אין ספור פעמים במימון של איסלאם קיצוני, שלעיתים הפך לקטלני מאוד. אבל הנושא ירדוף לא רק אותם, כי למרות שהתברר כי זהו פיאסקו עצום שהתרחש לנגד עיני כולנו, רק מעטים במערכת הביטחון וקהילת המודיעין, ואף אחד בדרג המדיני הישראלי, התריעו.
אף אחד זולת אחד. "שמע, אני לא מחובבי נתניהו, ממש לא, וזו לשון המעטה, ואין ספק שיש לאיש מניית יסוד בפרויקט המימון הקטארי לעזה. אבל גם נתניהו לא פנוי לכל הובלה. צריך להגיד את האמת - כולנו תמכנו בזאת, ורק אדם אחד עמד חד וחריף נגד, וזה ליברמן, שניסה לעצור בכל כוחו את המימון הקטארי - ובסוף התפטר על רקע הטיפול בחמאס".
ליברמן צחק על האופי הרוסי שאולי עמד לצידו, חשדן שבחשדנים, כששאלנו מה הוא ראה שאחרים החמיצו; מה שגם הוביל אותו לכתוב את המזכר ב-2016 שבו הוא חוזה כמעט במדויק את התקפת 7 באוקטובר. ליברמן אמר שהוא ראה את מה שברור.
בדיעבד, הכול ברור. ברור מדי. אדום מדי. כולנו מביטים אחורנית בהשתאות. הקונספציה הייתה שניתן להרתיע את חמאס מצד אחד ולהכיל אותו מצד שני, לאפשר חיים סבירים לרצועת עזה, שעליה הוא שולט, וכך לייצר גם לו וגם לאוכלוסייה מה להפסיד במקרה מלחמה, ושחמאס הוא אולי תומך בטרור מתאבדים - אבל לא התאבדותי בעצמו.
בתוך הקונספציה הייתה למימון הקטארי ולעסקאות הקטנות הנוספות שנוצרו תחת התיווך הקטארי שנולד - כמו הפסקת המהומות ליד הגדר בתמורה לעוד אישורי עבודה, האחרונה שבהן נחתמה בסוף ספטמבר ונתנה לישראל עוד ביטחון כי "יחיא סינוואר חותר להסדרה" - מניית יסוד גדולה.
כעת מתברר כי במהלך ארבע השנים האחרונות, במקביל להמשך העברת הכספים מקטאר לממשלת החמאס ברצועת עזה, באישור, אם לא בברכת או בעידוד או על פי בקשת ממשלות ישראל, התקבלו במודיעין הישראלי סימנים מדאיגים מאוד.
לפי המידע, גורמים קטאריים בכירים הקימו בחשאי נתיב נוסף, שעליו כמובן לא עדכנו את ישראל או ארצות הברית, ובו הועברו כספים לעז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. במילים אחרות: בישראל חשדו, בהתבסס על מודיעין שנתפס כאמין ביותר, שבזמן שהקטארים נמצאים בקשר הדוק עם ישראל ומסייעים בהרגעת הרוחות בעזה ובמציאת פתרון להתלקחות כזו או אחרת, ומשמשים, כעתה כן אז, מתווך בפועל הלכה ומעשה בין ישראל לחמאס - הם או מי מטעמם מממנים באופן ישיר את המערך הצבאי-טרוריסטי של הארגון שהיה מעורב בפועל במותם של יותר מ-1,000 ישראלים ובפציעת אלפים אחרים, ושחרת על דגלו את השמדת מדינת ישראל.
יש הטוענים כי ישראל נקטה צעדים חריפים כדי לעצור ולחסום את הנתיב הזה. יכול להיות, אבל בטוח שנתיב אחר של כספים בסדר גודל הרבה הרבה יותר גדול ישראל לא עצרה - את הנתיב שהיא עצמה יצרה ושקדה על טיפוחו והמשכו.
נתניהו התבטא בכמה מקומות בעשור האחרון על הצורך בנקיטת שיטות שיבטיחו הפרד ומשול בתוך הפלסטינים, שיטפחו חמאס חזק (אבל לא חזק מדי) כדי שיהווה משקל נגד לרשות הפלסטינית שממשלתו מקפידה להחליש, כדי שיהיה גורם מוביל בציבוריות הפלסטינית כי ברור שהוא לא פרטנר אפשרי למשא ומתן. נתניהו ושליחיו פעלו רבות כדי לכונן את הנתיב הקטארי להתמיד בו.
אבל אין המדובר רק בו. כי למרות הידיעות המטרידות על כך שחמאס מצליח לעקוף בקלות את מנגנוני הפיקוח שקבעו בישראל כדי לנסות ולמנוע זליגה של הכסף הקטארי שזורם לרצועה בקצב גובר כבר כעשור, ולמשוך לעצמו מעשר מכל דולר או ליטר דלק קטאריים שנכנסים לרצועה; ולמרות המידע על כך שהקטארים, אולי בגלל נאמנות לתפיסה הדתית של האחים המוסלמים שרבים מהם נוהים אחריה, ואולי כדי למקם את עצמם במרכז עשייה דיפלומטית ולקיים קשרים עם כולם, ואולי כדי לוודא שהאיסלאם הקיצוני לא ייגע במשפחת המלוכה בדוחא - מזריקים דם ישר לווריד של קסאם - בישראל המשיכו כרגיל.
גם אם הכסף הקטארי הגיע כולו ליעדו, ובתגובות ל"ניו יורק טיימס" על כך הקטארים טענו וגם הכחישו כל טענה על העברות לזרוע הצבאית, הרי שכסף הוא בר-העברה. עם 100 הדולרים שחמאס לא משלם למורה, כי קטאר משלמת, הוא יקנה נשק.
בתחקיר "הניו יורק טיימס" (שהח"מ היה אחד ממחבריו) שפורסם אתמול וחשף את המידע הזה, מספר איל חולתא, בכיר המוסד שמונה ליועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נפתלי בנט, כי האחרון נכנס לתפקיד בגישה חריפה נגד המימון הקטארי, ומזוודות הכסף המזומן שהשליח, מוחמד אל-עמאדי, היה מעביר בליווי ואבטחה של מערכת הביטחון הישראלית מהמטוס שלו בבן גוריון בואכה רצועת עזה - היו רעות והצטלמו רע.
בנט רצה לסגור את השיבר. ראש המוסד היוצא יוסי כהן אמר שהמימון יוצא משליטה, ויורשו דוד ברנע אמר בישיבות כי הוא מתנגד לכל העברת כסף מקטאר לעזה כי יש כבר ניסיון מצטבר שחמאס יודע לסובב חלק מהכסף ולהעלים אותו לצורכי הזרוע הצבאית. אבל בסוף, בלחץ של גורמים אחרים במערכת הביטחון שחששו מהתלקחות רבתי בעזה ובגדה אל נוכח מצוקה קשה שם, הוחלט על פשרה - העברה של כספים ודלק לתחנת הכוח דרך האו"ם.
יצאה ממשלת בנט ובאה ממשלת נתניהו, וזו אישררה שוב ושוב את מנגנון העברת הכספים, למרות הידיעות המטרידות ולמרות התנגדות המוסד שנמשכה ממש עד לרגע האחרון. שבועות ספורים לפני המתקפה הקטלנית של חמאס ב-7 באוקטובר, ראש המוסד ברנע הגיע לדוחא לפגישה עם בכירים בקטאר בנושאים שאינם קשורים לרצועת עזה. לפי מעורבים, במהלך אחת מהפגישות ברנע נשאל גם בנושא העזתי, למרות שזה לא היה חלק מסדר היום: האם ישראל מעוניינת שהכסף הקטארי ימשיך להיכנס לרצועה? ברנע עדכן כי ממשלת ישראל אישררה לאחרונה שוב כי היא מעוניינת בהמשך הזרמת כסף אל תוך הרצועה.
היטיב לנסח את ההשקפה הישראלית זהר פלטי, ששימש בשורת תפקידים בכירים במערכת הביטחון ובהם ראש אגף המודיעין של המוסד. "לכולם נמאס לגמרי מעזה", הוא אמר. אחרי ההתנתקות של 2005 "כולם רצו פשוט לשכוח מהרצועה, כי ידענו שזה מבוי סתום". אנחנו ניסינו לשכוח מהרצועה. אבל היא, בתגבור הכסף הקטארי, לא שכחה מאיתנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.12.23