סא"ל עוז, מפקד גדוד 931 בחטיבת הנח"ל, נשמע אנרגטי יחסית לקצין שנמצא כבר ימים ארוכים בתוככי הקרבות העזים בג'באליה. "אנחנו מסיימים יום משמעותי לגדוד, הצלחנו להרוג 11 מחבלים ולשבות 150. זה לא משהו שהולך ברגל", הוא מסביר בשיחת טלפון קטועה, שמתנהלת מתוך רצועת עזה ביום שני אחר הצהריים. "כמפקד גדוד, אני מסתכל עכשיו על הלוחמים שלי וכיף לי לראות אותם".
כתבו נוספות למנויי +ynet:
הוא בן 34, גר במושב בלפוריה שבעמק יזרעאל, נשוי לאלה – בעצמה אשת קבע המשרתת בלשכת הרמטכ"ל – ואב לילד בן שלוש. "ויש לנו עוד ילד אחד בדרך", הוא מבשר בחיוך שאפשר לחוש גם דרך הטלפון. את דרכו הצבאית החל כלוחם בגדוד 931, ומאז התפתח בחטיבת הנח"ל, וסגר מעגל כאשר מונה לפני כשנתיים למפקד הגדוד שבו צמח. כבר כמה שבועות שהוא מתמרן עם חייליו בין בניינים מטים לנפול, זירות מטענים קטלניות וחוליות נ"ט קטלניות לא פחות, שמגיחות מבין ההריסות של עזה, אבל לא נשמע שהוא מתעייף. "היו לנו פה ימים שפגענו במעל 25 מחבלים ביום", הוא מדווח.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
בימים האחרונים, כאמור, הוא בקן הצרעות ג'באליה, בצפון הרצועה. בראשית השבוע, הוא מספר, כוחותיו התקדמו לעבר מסגד במרכז מחנה הפליטים ג'באליה שמצפון לעיר, כאשר הותקפו בירי טילים נגד טנקים (נ"ט) מתוך בית ספר סמוך. "הבנו שבבית הספר יש הרבה אזרחים, והמחבלים מנסים להשאיר אותם בפנים כדי שאף אחד לא יברח", הוא משחזר. "למחרת, באור ראשון, הקפנו את בית הספר ואז כרזנו לאזרחים להתפנות".
כמה מאות אנשים אכן יצאו מהמבנה בידיים מורמות. את הילדים והנשים הפנו לוחמי הנח"ל לעבר ציר הומניטרי, שיוביל אותם דרומה. את הגברים שנותרו בדקו באמצעות חוקרי שבויים ואמצעים טכנולוגיים. סא"ל עוז אומר שכ־150 מהם זוהו כפעילי חמאס. כך נראית המציאות בעזה השבוע.
4 צפייה בגלריה
טנקים ולוחמי נח''ל בקרב על מוצב 17 . ''בסופו של דבר הצלחנו להרוג אותם, בין היתר אחרי שדרסנו אותם עם הטנקים''
(צילום: דובר צה"ל)
אבל הבעיה לא נגמרה. "השלב הבא היה לטהר את בית הספר", ממשיך סא"ל עוז. "סיימנו את הקרב שם ללא פצועים לכוחותינו ועם 11 מחבלים הרוגים – אחד מהם ניסה להצמיד מטען לדחפור די־9, והצלחנו להרוג אותו במהלך הריצה שלו – ועוד מחבל שחיכה לנו בתוך כיתה והצלחנו לשבות אותו".
אתה מרגיש שאנשי חמאס בג'באליה מתחילים להישבר?
"אני נזהר מלהגיד את זה, אבל הפנים שלהם היום אמרו הכל. הם יצאו מהמרחב של בית הספר ופשוט היו בהלם טוטאלי מכל מה שראו סביבם. ואגב, היו הרבה מאוד אזרחים שאמרו לנו, 'תודה רבה שאתם לוקחים את חמאס מאיתנו'".
"במוצב 17 הייתה הפעם הראשונה שראינו מערכת צבאית של חמאס שעובדת - חוליות נ"ט, תצפיות, מחבלים שיוצאים מפירים"
נכון לכתיבת שורות אלו, גדוד ג'באליה של חמאס אמנם עוד לא נכנע, אבל אם וכאשר זה יקרה, זה יהיה לא מעט הודות לקרב אחר שגדוד 931 ושאר חטיבת הנח"ל היו מעורבים בו, בימים הראשונים של התמרון הקרקעי בעזה. ב־8 בנובמבר, בתום קרב ממושך שארך כעשר שעות רצופות, ובמחיר כבד וכואב של הרוג וכמה פצועים, השתלטה חטיבת הנח"ל על "מוצב 17" שנמצא בפאתיה הצפון־מערביים של ג'באליה. המוצב, שלאורך השנים הפך לסמל בעיני העזתים, נקרא על שם "כוח 17", חלק מהמשמר הנשיאותי הפלסטיני, שהחל כמעין ארגון טרור בשנות ה־70, והפך לסוג של מיתולוגיה. אבל זה לא רק השם והסימבוליות: מוצב 17 יושב על מפגש צירים מרכזי, המהווה את שער הכניסה מצפון הרצועה לג'באליה וממנה לתוך העיר עזה. העובדה שצה"ל פועל בשבועיים האחרונים בחופשיות יחסית בתוך ג'באליה, מתאפשרת במידה רבה בזכות כיבוש המוצב המבוצר הזה, והפיכת הכביש שעליו שלט לציר לוגיסטי מרכזי. לא מן הנמנע שמכאן גם יצאו חוליות לתקיפה ב־7 באוקטובר.
"במוצב 17 זו הייתה הפעם הראשונה שראינו מערכת צבאית של חמאס שעובדת", משחזר סא"ל עוז את הקרב ההוא. "חוליות נ"ט, תצפיות, מחבלים שיוצאים מפירים. חמאס, וגם אנחנו, הבנו שהמוצב הזה הוא נכס. לפני עשרה ימים, כשחלפתי על פניו בדרך פנימה לתוך ג'באליה, זה העלה בי נשכחות".
קרבות הרואיים ומיתולוגיים נוטים להיות כאלה שעלו במחיר דמים כבד מאוד ונחקקו כטראומה, כמו הקרב בגבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, הקרב בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, או הקרב על הבופור במלחמת לבנון הראשונה. הקרב על מוצב 17 בנובמבר 2023 לא היה מסוג הקרבות הללו; אבל התיאור של הקרב הזה מבהיר היטב, לפרטי פרטים, כיצד באמת נראית הלחימה היומיומית בעזה: מצד אחד מכונת ההשמדה של צה"ל, שתוך שילוב דורסני של אש, מודיעין ותמרון קרקעי, מצליחה להתקדם במהירות מפתיעה בתוך שטח קטן, צפוף ומיושב; ומצד שני, פעילי הטרור של חמאס, שכל תכליתם לעקוץ ולהשהות את חיילי צה"ל, לנסות לגבות מהם מחיר, ואז להיעלם עמוק מתחת לאדמה. "זו מלחמת עכברים", כפי שמנסח זאת קצין בכיר בחטיבה. "חמאס זה לא צבא סוריה, שיש לו דיביזיות של טנקים שאפשר להשמיד אותן. זה ארגון גרילה שהולך ומתפרק ככל שנמשכת הלחימה מולו, ובכל זאת, מאוד קשה להכריע אותו".
חטיבת הנח"ל, כמו צה"ל כולו, החלה את המלחמה לאחר שספגה מכה כואבת. במהלך קרבות 7 באוקטובר נפלו כ־20 מלוחמיה, ביניהם מפקד החטיבה אל"מ יהונתן שטיינברג ז"ל, מפקד הסיירת סא"ל יהונתן צור (ברנש) ז"ל, מפקד פלוגת העורב רס"ן רועי צ'אפל ז"ל, ומפקד הפלוגה הרובאית של 931, רס"ן טל גרושקה ז"ל.
לאחר שהשתתפה בקרבות הבלימה בדרום, עלתה החטיבה לביצוע נוהל קרב בגבול לבנון, בימים שבהם מלחמה בצפון נראתה כעומדת להתלקח. בתוך כשבוע, עם ההחלטה על הכניסה הקרקעית לעזה, נשלחה חטיבת הנח"ל חזרה דרומה, והצטרפה לתמרון הקרקעי תחת אוגדה 162, שמשימתה הייתה לכבוש שטחים נרחבים בצפון הרצועה. "איפה שהיה צריך אותנו - הלכנו", מסכם את העניין קצין המודיעין (קמ"ן) של החטיבה, רס"ן א'.
צוות הקרב החטיבתי של הנח"ל חדר לרצועה מכיוון צפון, ופעל בשלב ראשון בשכונת אל־עטאטרה תוך שהוא מתקדם כל העת לכיוון דרום, במטרה להגיע בסופו של דבר אל מרכז העיר עזה. לאחר כמה ימי לחימה באל־עטאטרה קיבלו מפקדי הנח"ל את המשימה הבאה שלהם: כיבוש מוצב 17.
המוצב האימתני הזה זכה כאמור לשמו, מפני שבימי שלטונו של ערפאת שכנו בו אנשי המשמר הנשיאותי הפלסטיני "כוח 17", שנחשב לכוח עילית. בפברואר 2007, במסגרת ההפיכה שביצע חמאס בעזה, נכבש המוצב והפך לאחד מבסיסיו המרכזיים של ארגון הטרור. בתצלומי אוויר ניתן לראות כי הוא מכיל רחבת מסדרים גדולה, מספר מבנים משרדיים, ומה שנראה כמטווח ירי, שמסביבם הוצבו עמדות שמירה מבוטנות. הבסיס משתרע על פני מישור ומוקף בבניינים אזרחיים, שמשקיפים עליו מגובה. מה שלא ניתן לראות בתצלומים מהאוויר, הוא המתחם התת־קרקעי הענף שנמצא מתחת למוצב, ומקשר אותו באמצעות מנהרות לאזורים שסביב, ובמיוחד לתוך שטח העיר ג'באליה.
הנח"לאווים לא היו הראשונים שהתקרבו למוצב 17. בראשית ההתקפה של צה"ל בצפון הרצועה פעלו לוחמי גבעתי באזור המוצב, תוך שהם סופגים אבידות כבדות. במהלך הפעילות באזור הפתיע חמאס את לוחמי גבעתי בעוד דרך: הוא שלח לעברם שיירה של כמאה אזרחים שנועדו לשמש מגן אנושי, במהלך ראשון מסוגו שזכה לכינוי "מארב הומניטרי". חטיבת גבעתי לא קיבלה הנחיה לכבוש את המוצב, והתרחקה ממנו מבלי לטהר אותו. "מוצב 17 היה רגל ציר ביכולת של האוגדה להמשיך ולהתקדם דרומה", אומר הקמ"ן א'. "זה היה מין קוץ שנשאר במרכז הגזרה, ושהיה צריך לטפל בו. והיה ברור שזו תהיה המשימה שלנו".
כשהנח"ל קיבל את המשימה לכבוש את מוצב 17, היה גם ברור שזה לא יעד פשוט שאפשר לטהר בהסתערות פרונטלית של שריון ורגלים. כדי להבין כיצד לתכנן את המתקפה שלהם, נעזרו הקצינים בשטח באד"ן (ראשי התיבות של "אמ"ן לדרג הנפרס", כלומר מודיעין ייעודי לכוח מתמרן), גוף שיושב בבסיס עורפי ומורכב מאנשי מודיעין, רובם במילואים. האד"ן כולל נציגים של יחידת ההאזנה 8200, יחידת המודיעין החזותי 9900 (לוויינים, רחפנים ועוד) ויחידות מודיעין נוספות, ונועד לאסוף מודיעין בהתאם למשימות החטיבה. בימים שקדמו ל־8 בנובמבר, כבר החלו באד"ן לחקור את מוצב 17 ולאסוף לגביו מודיעין. "ידענו לתת לדרגי השטח הערכה לא רעה מה מצפה להם שם מבחינת שטח ואויב", אומר מפקד אד"ן חטיבת הנח"ל, רס"ן אריה. לטענת קמ"ן החטיבה א', התחושה היא שמערך המודיעין בצה"ל מפצה כעת על הכישלון המודיעיני בחיזוי מתקפת הפתע של חמאס. "מערך מודיעין השדה עושה עבודה מצוינת ביכולת להנגיש לדרגי השדה כמה שיותר מידע", הוא אומר. "אני מרגיש מאוד גאה שאני חלק ממנו, למרות כל מה שהיה ב־7 באוקטובר".
במפת המוצב ששירטטו אנשי המודיעין, הם סימנו את אחד המבנים בו כמחסן אמצעי לחימה. המודיעין זיהה גם שלושה פירי מנהרות בשטח המוצב. אך האתגר הגדול ביותר סומן בחיצים אדומים – לפחות שבע עמדות תצפית ונ"ט של מחבלי חמאס, שרובן שלטו על המוצב מבחוץ ומוקמו באותם בניינים אזרחיים גבוהים שנמצאים בסביבתו. הפריסה ההגנתית הזו של חמאס אופיינית לשיטת הלחימה שלו בעזה: מעבר לשימוש הרווח בתת־קרקע ובמלכודות חבלה, עושה חמאס שימוש רב בטילי נ"ט שנורים מתוך מרחבים אזרחיים. נראה כי בחמאס הבינו שאין להם סיכוי למנוע את כיבוש מוצב 17, ולכן מיקמו את רוב הכוחות שלהם מסביבו. מבחינתם, מוצב כה סמלי לא יכול ליפול ללא קרב.
בהתאם לכך, גם קציני השדה והמודיעין של חטיבת הנח"ל הבינו שעיקר ההתנגדות מצפה להם לא מתוך מוצב 17 עצמו - שרק מעט מחבלים נותרו בתוכו, אם בכלל - אלא מכיוון מארב הנ"ט המתוחכם שבנה חמאס מסביב לו. "ידענו שלחמאס חשוב לשמור על הנכס הזה, הגם שהמוצב ברובו נטוש", אומר הקמ"ן א'. "לכן הוא השאיר כמה עשרות מחבלים כדי להגן על המוצב, בין אם זה כדי לשמור על חומרים ומסמכים, ובין שזה סוג של סמל או נקודה משמעותית בשטח. בנוסף, זו תשתית צבאית שנוח להם להיערך בה, הם מכירים את כל תת־הקרקע, את נקודות התצפית וכו'. כבר הבנו שבחמאס אוהבים יותר להיערך במקומות שהם מכירים".
ובכל זאת, אם אני חמאסניק, מוצב 17 זה המקום האחרון שאני רוצה להיות בו. מי שנותר להגן עליו, ידע שהוא עומד למות.
"מי שנשאר בחיכוך מול צה"ל באופן כללי, זה אנשים שאין להם מה להפסיד".
את חומרי המודיעין שנאספו על היערכות חמאס סביב מוצב 17, קיבלו מפקדי חטיבת הנח"ל עמוק בתוך שטח הרצועה, בעת ששהו בעמדות מוגנות באחת השכונות מצפון לג'באליה, כקילומטר מיעד ההתקפה. לא היה להם זמן רב כדי לבצע נוהל קרב. "אנחנו מבינים שלאזור מוצב 17 חזרו הרבה חוליות מחבלים אחרי שהוא הופצץ מהאוויר", מספר עוז, מג"ד 931. "והתחלנו לחשוב איך אנחנו מפרקים את הדבר הזה. ניתחנו את השטח ולמדנו גם מההתמודדויות שהיו שם לגבעתי לפנינו".
בסופו של דבר החליטו מפקדי החטיבה לבצע את מה שבצה"ל מכנים "קרב לפיתה": איגוף מוצב 17 משני צדדיו, בו־זמנית, על מנת לבודד אותו במהירות מהמרחב וכך לאפשר את הכניסה לתוכו באופן בטוח יחסית. עוד לפני כן, הופצץ כמובן המוצב עצמו וכן נקודות שנחשדו ככאלה שבהן שוהות חוליות נ"ט, באמצעות ארטילריה וחיל האוויר. "הורדנו שם מה שיכולנו", אומר קמ"ן החטיבה.
בכדי להבין את צורת הקרב על מוצב 17, צריך להבין קודם כל את הרכב הכוח הלוחם הישראלי. צה"ל פועל בעזה, ובמסגרת התמרון היבשתי באופן כללי, בהרכב של צוות קרב חטיבתי (צק"ח), צורת לחימה שתורגלה בצבא היבשה החל מ־2018 והפכה מאז לשיטת פעולה שמוכיחה את עצמה. אם עד 2018 כל חטיבה – בין אם מדובר בחטיבת חי"ר או שריון - פעלה באופן נפרד ועל פי הייחוד שלה, הצק"ח הוא כוח שמשלב בין כוחות חי"ר, שריון והנדסה, שפועלים כתף אל כתף באופן אורגני, המאפשר לכוחות היבשה לתמרן לעומק שטח האויב בצורה מהירה ועצמאית.
הצק"ח שנועד לכבוש את מוצב 17, בפיקודו של מח"ט הנח"ל אל"מ יאיר צוקרמן (שמונה לתפקיד במהלך המלחמה), כלל את גדוד 931 של הנח"ל, את סיירת הנח"ל, וכן גדוד שריון סדיר וגדוד הנדסה שמורכב כולו מאנשי מילואים. זו מכונת מלחמה משומנת היטב.
הצק"ח, אגב, לא פועל רק בשטח. את הכוחות המתמרנים מלווים מרחוק גם אנשי חמ"ל החטיבה, שלמרות מיקומו האחורי קיבל בצה"ל את השם "קידמית". ב"קידמית" יושבים מכלולי האש, המודיעין, הלוגיסטיקה, התקשוב והרפואה של החטיבה, שמספקים למח"ט בשטח את כל המידע והסיוע שהוא צריך בזמן אמת, כמו גם המלצות כיצד לנוע והיכן לתקוף.
שעת השי"ן לכיבוש מוצב 17 נקבעה לאור ראשון, 8 בנובמבר. בנח"ל, מתברר, אוהבים לצאת להתקפות עם שחר. "בוקר טוב", הם קוראים לזה.
פקודת המבצע קבעה כי התנועה הקצרה אל היעד תתחיל מעט לפני ה"בוקר טוב", כדי שתבוצע בחשיכה ובצורה חשאית עד כמה שניתן. גדוד השריון (שכולל בתוכו גם פלוגת חי"ר) הוא זה ש"פתח את השטח", כשאחריו מתקדם בעקב גדוד החי"ר 931 (שכולל גם הוא פלוגת שריון). ממש בסמוך למוצב 17 נקבעו עמדות זינוק, מהן נועדו שני הגדודים הללו לצאת במהירות ובעוצמה על מנת להקיף את המוצב משני צדדיו ולבודד אותו. וכך נוצרת ה"לפיתה".
המהלך הצבאי המורכב הזה, כאמור בהרכב של שני גדודים, נועד להתבצע כולו על פני שטח קטן של כקילומטר מרובע. בצה"ל כבר הפכו את צורת הלחימה הזו – שמלווה בהרבה מאוד אש גם מהאוויר – לסוג של טקטיקה חדשה. "אחת ההצלחות שלנו זה שאנחנו מנהלים קרבות בגזרה צרה, עם עוצמה של טנקים ושל חי"ר, כדי לייצר כמה שיותר קטלניות במרחב", אומר הקמ"ן א'. "זה עובד לנו מצוין".
כאמור, שלב ה"לפיתה" של מוצב 17 הסתמן כאתגר העיקרי של הקרב, בעיקר לאור המודיעין שהצביע על כך שחמאס נערך מסביב למתחם בכוחות רבים, שמצוידים בלא מעט טילי אר־פי־ג'י. על פי התוכנית, רק לאחר בידוד המרחב בידי שני הגדודים וחיסול חוליות הנ"ט, תעבור דרך מרכז השטח סיירת הנח"ל, שאנשיה מתמחים בלוחמה בשטח בנוי. תפקידה הוא להיכנס למוצב 17 עצמו ולטהר אותו ממחבלים.
"אחד האתגרים של הלחימה בעזה זה להתנהל עם אויב שהוא נעלם. למעשה, רוב הזמן אתה נמצא באזור רפאים, ורק כשאתה ממש מתקרב לאויב, אתה רואה שהוא צץ פתאום"
סמוך לזריחה הם יצאו לדרך. בתחילה, היה שקט. אולי שקט מדי. "הפתענו את האויב מבחינת העיתוי", אומר המג"ד עוז. ואולם ברגע שהטנקים הראשונים הגיעו לרחוב הראשי שצמוד למוצב, נפתחה לעברם אש תופת. "שם התחילו ההיתקלויות, בעיקר של ירי אר־פי־ג'י", מספר הקמ"ן א'. "אחד האתגרים של הלחימה בעזה זה להתנהל עם אויב שהוא נעלם. למעשה, רוב הזמן אתה נמצא באזור רפאים, ורק כשאתה ממש מתקרב לאויב, אתה רואה שהוא צץ פתאום ומנסה לייצר הישגים. בסוף, ההתקדמות שלנו והחיכוך שלנו עם האויב זה מה שמציף אותו. אני יכול להסתכל על אזור מסוים מבחינה מודיעינית והוא יהיה שקט לגמרי, אבל כשאני אתקרב האזור הזה ישתנה".
רוב ירי הנ"ט שכוון לעבר כוחות צה"ל במהלך הקרב על מוצב 17, לא הגיע מתוך המוצב עצמו. כצפוי, הוא בוצע בידי המחבלים מהשטחים ששולטים על המוצב מבחוץ. למרבה המזל, בשלב זה לא היו נפגעים. באמצעות ירי של טנקים, ובשילוב הכוונת אש ארטילרית ומיסוכי עשן, הצליח גדוד השריון שנע ראשון לנטרל את מקורות הירי ולהקיף את מוצב 17 מצידו המערבי, אזור שבו היו מטעים שאיפשרו תנועה זריזה יחסית של הטנקים הכבדים. מיד אחריהם נכנס לתמונה גדוד החי"ר 931 שהקיף את המוצב ממזרח, תוך שאנשיו נעים רגלית בתוך שטח אורבני צפוף.
"נכנסנו לשם מאוד חזק עם הרבה מאוד אש", משחזר המג"ד עוז, שלחם בצד המזרחי. "היו לנו שם היתקלויות רבות, עם ארבע חוליות נ"ט שתפסו את השטחים השולטים, אותן הורדנו בירי טנקים; והיתקלויות של פנים מול פנים עם מחבל שהיה ממש בחצרות. אחד מכוחות החי"ר שהיה לידי קיבל נ"ט לחומה לידו. בבתים שתפסנו מצאנו הרבה מאוד אמצעי לחימה, והיו שם גם הרבה מחבלים שהצלחנו לפגוע בהם מהאוויר והם שכבו עם הנשקים על ההריסות בציר התנועה שלנו".
גם בעברו המערבי של המתחם היו היתקלויות רבות, בין היתר עם מחבלים חמושים בקלצ'ניקובים ורימוני יד, שיצאו מתוך פיר מנהרה והצליחו להרוג את אחד מלוחמי הנח"ל. "היה שם קרב גדול, ובסופו של דבר הצלחנו להרוג אותם, בין היתר אחרי שדרסנו אותם עם הטנקים", מספר עוז.
ואז, חמאס ניסה שוב לשלוף את המגן האנושי שלו, וגם לחטיבת הנח"ל היה מפגש עם "מארב הומניטרי" ליד מוצב 17. "בערך שעתיים אחרי שהתחלנו, ראינו פתאום תהלוכה של אזרחים שנעים לכיוון המוצב", הוא מספר. "חמאס כנראה הבין שקורה משהו והתחילו להזרים לנו את האוכלוסייה שנותרה באזור".
איך התמודדתם עם זה?
"ביצענו לשם ירי על חומת מפגע, והצלחנו להרחיק אותם בלי לפגוע באף חף מפשע. עוד לפני הקרב דיברתי הרבה על הנושא האזרחי, מכיוון שהאזור של ג'באליה לא פונה בצורה משמעותית באותו זמן, והבנו שזה אחד הדברים שנתמודד איתו. הדגש שנתתי זה - ביטחון כוחותינו מעל הכול, הימנעות מפגיעה בחפים מפשע, ושאיפה להעיף כמה שיותר מהר את ההמון, על מנת שחמאס לא יתקרב אלינו בחסות האוכלוסייה האזרחית".
רק בשעות הצהריים המאוחרות הצליחו שני כוחות ה"לפיתה" משני כיווני המוצב לנטרל את חוליות חמאס ולבודד את המרחב, מה שאיפשר את השלב הבא של המבצע. בחשיכה שהחלה לרדת נכנסו למוצב 17 אנשי סיירת הנח"ל בהובלת מפקד היחידה, סא"ל יוני דהן (שמונה גם הוא לתפקידו תוך כדי המלחמה, לאחר שקודמו בתפקיד, יהונתן צור ז"ל, נהרג). בהתאם להערכה, בתוך המוצב עצמו לא המתינו לאנשי הסיירת יותר מדי הפתעות. ניתן לשער כי רוב המחבלים שנותרו במוצב נהרגו במהלך ההפצצות מהאוויר, ואלו ששרדו – ברחו ממנו באמצעות מערכת המנהרות. "כשהסיירת נכנסה למוצב בעצם לא הייתה יותר מדי התנגדות", אומר סא"ל עוז מגדוד 931. "תפיסת השטחים השולטים הייתה החלק המורכב בקרב וידענו את זה. המשימה בסוף הייתה להכניס את הסיירת אחרי בידוד משמעותי ממזרח וממערב".
כך או אחרת, אנשי הסיירת החלו לעבור מבנה אחר מבנה, עד שטיהרו את המוצב לחלוטין. המשימה הבאה שלהם הייתה לאסוף מסמכים וחומרי מודיעין אחרים, שהועברו לפענוח באמ"ן. בין היתר נמצאו במקום חומרים שקשורים למתקפת 7 באוקטובר ותוכניות אופרטיביות של חמאס למניעת כיבוש הרצועה בידי צה"ל. "היו שם ממצאים מעניינים, שמאוד עזרו לנו בהמשך", אומר קמ"ן החטיבה.
היו גם עדויות לחטופים?
"אני לא יכול להרחיב על זה".
כאשר השטח של מוצב 17 היה כבר מטוהר, הרשו לעצמם הלוחמים קצת לחייך, פה ושם להחליף צ'אפחות, אבל אף אחד לא פתח פה שמפניות. לכולם ברור שב"מלחמת העכברים" הזו נכבש קן חשוב, אבל חלק מהמחבלים ברחו למנהרות. קצין בכיר שהשתתף בלחימה בעזה תיאר זאת כך: "אני מרגיש כאילו נכנסנו למישהו הביתה, פירקנו לו את כל הקומות ולא הותרנו אבן על אבן – אבל הוא בכלל נמצא במרתף ומקסימום שומע את הנקישות שלנו מלמעלה".
בגדוד ההנדסה של הצק"ח – אגב, שמורכב כולו ממילואימניקים – חקרו את הפירים, ולבסוף הוחלט לפוצץ את חלקם, ולאטום אחרים. לפי דובר צה"ל, מעבר לפירים שנמצאו בתוך שטח המוצב איתרו כלים הנדסיים פירים גם מחוצה לו, חלקם בתוך מסגדים, חדרי ילדים, בתי ספר וכיתות לימוד. כולם פוצצו בידי אנשי ההנדסה. ניתן לשער כי היו לוחמי חמאס שנקברו ושנהרגו במנהרות שבאזור.
עשר שעות אחרי תחילת המתקפה, הוכרז המוצב כמזוכה. לעת ערב ניגשו אנשיו של סא"ל עוז למרכז המוצב, בכדי להציב בתוכו תורן ועליו דגל ישראל. "מי שהניף את הדגל היה מ"פ הרובאית, שהחליף את טל גרושקה, שנהרג ב־7 באוקטובר", מספר עוז. "זה היה קרב לזכרו".
מוצב 17, הגאווה והסמל של גדוד ג'באליה של חמאס, חרב לחלוטין. כמעט לא נותרה בו אבן על אבן. צוות הקרב החטיבתי כבר קיבל משימה חדשה: להתקדם לעבר מחנה הפליטים א־שאטי בעיר עזה. עוד יום ברצועה, עוד משימה. ככה זה עובד כבר חודשיים. "אבל בסוף, מה זה חודשיים אל מול מה שקרה ב־7.10?" אומר סא"ל עוז. "יש לנו חטופים שצריך להחזיר, משימות שצריך לסיים, והלוחמים והמפקדים רק מחפשים את זה. הם רוצים עוד משימה, רוצים לנצח בכל מובן המילה, ומיום ליום אנחנו מתקדמים עוד שלב ועוד שלב לעבר הניצחון הזה".
בדרך החוצה, מאוחר בלילה, ניסה מוצב 17 לעקוץ בפעם האחרונה: כוחות הנח"ל האחרונים שיצאו משם נתקלו בחוליית נ"ט של חמאס, שהפתיעה אותם. לוחמי הנח"ל דיווחו בקשר על מיקום החוליה, ותוך זמן קצר, כטמ"מ של חיל האוויר חיסל אותה. בשוך הדי הפיצוץ העז, השתרר שוב שקט במוצב 17. השאלה רק לכמה זמן.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.12.23
