36 שנים בדיוק חלפו מאז שהקים השייח' אחמד יאסין יחד עם כמה מחבריו את "תנועת ההתנגדות האסלאמית" - חמאס, ונדמה שמעולם לא היה מצבה הפוליטי טוב יותר. הסקר האחרון של ח'ליל שקאקי, שנחשב לסוקר האמין ביותר בשטחים, מעיד על כך, וגם על ההיגיון שעמד מאחורי ההחלטה של צמרת חמאס בעזה, בראשות יחיא סינוואר, לצאת להתקפה ב־7 באוקטובר. אמנם שלטון הארגון ברצועה בסכנה של ממש וספק אם ישוב להיות כפי שהיה, אך ראשיו הבינו שפעולת רצח המונית של ישראלים תגרום מצד אחד לנזק בלתי הפיך לרשות הפלסטינית ולמה שהיא מייצגת - משא ומתן מול ישראל, ומצד שני, תביא לתמיכה חסרת תקדים בארגון ובמטרותיו.
- לרשימת החטופים - לחצו כאן
72% אחוזים מהנשאלים בסקר - תושבי הגדה ועזה, חשבו כי ההחלטה לבצע את ההתקפה הייתה נכונה. כמעט 90% מהנשאלים דורשים את התפטרותו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו־מאזן) וכמעט 60% רוצים בפירוקה של הרשות. התמיכה בחמאס הוכפלה בהשוואה לסקר הקודם בחודש ספטמבר, וסינוואר זוכה לאהדה והערכה חסרת תקדים. אלה נתונים דרמטיים שמספרים את סיפור המלחמה הזו. השיקול הפוליטי היה משמעותי בעיני סינוואר, למרות ההימור העצום.
אולם ההימור הזה עשוי גם להוביל בסופו של דבר לכישלון הגדול ביותר בתולדות הארגון מאז שהוקם ב־14 בדצמבר 1987. כאשר חמאס החליט לצאת למתקפה הוא היה בטוח וסמוך ש"ציר ההתנגדות", כלומר חיזבאללה ואיראן, יצטרפו אליו למתקפה רב־חזיתית נגד ישראל. וכאן מתחילות הבעיות של סינוואר. איראן וחיזבאללה מנהלות התגוששות עם ישראל בסמוך לגבול עם לבנון, אך אינן מתחילות חזית שנייה נרחבת מולה.
החלק השני של ההימור הזה נשען על הצטרפות של הערבים אזרחי ישראל ותושבי השטחים, וכאן הכישלון חמור אפילו יותר. לא רק שהערים המעורבות לא הצטרפו למעגל האלימות כמו במאי 2021, אלא שרבים מהערבים בישראל יצאו נגד התקפת חמאס. בגדה המערבית, למרות פעולה צבאית אגרסיבית בג'נין של צה"ל, הציבור אינו מצטרף ללחימה. יתרה מכך, למרות ההיחלשות הנוספת במעמדו של אבו־מאזן, הוא אינו ממהר להתפטר ומנגנוני הביטחון שלו ממשיכים לפעול בגדה נגד חמאס. סינוואר לומד כעת שישנו פער בין התמיכה בסקרים, לבין יציאה ללחימה ברחובות.
והשאלה הלא פחות קריטית שעומדת מול סינוואר היא איזה חמאס יישאר בעזה ביום שאחרי המלחמה. במובנים רבים, הבחירה של הארגון להפוך לגוף שלטוני נתנה לו לגיטימציה. אך המהלך של סינוואר כנראה יוביל לכך שחמאס יישאר ארגון טרור במחשכים ללא שום יכולת שלטונית. עזה כבר לא תהיה חמאסטן. רבים יאמרו שחמאס מסתכל עשרות שנים קדימה, אולי אפילו מאות. אולם בארגון עצמו נשמעים כעת קולות סותרים, שעשויים בהמשך להביא גם לקרע קשה בצמרת התנועה.
הראשון לומר את הדברים בקול היה מוסא אבו־מרזוק, מראשי הארגון בחו"ל, שטען שחמאס יצטרך לקבל את ההכרה בישראל אם ירצה לפתור את הסכסוך הפנים־פלסטיני וגרר מיד ביקורת בארגון. הוא חזר בו, אולם גם אחרים בצמרת התבטאו באופן שמעיד על חשש האמיתי מנזק בלתי הפיך שייגרם לארגון ולרצועה.
ועוד מילה אחת על ישראל: כשהוקם חמאס, הוא נשען על כמה אישי דת מוסלמים בכירים בשטחים שהקימו עוד הרבה לפני כן קבוצה שזכתה לסיוע מסוים מהרשויות בישראל, שהניחו שפעולה שכזו תביא להחלשת אש"ף, שנתפס כאויב מסוכן יותר. יותר מ־30 שנים חלפו, ואנו לומדים עד כמה ממשלת ישראל לא למדה דבר. ממשלות נתניהו חשבו שהחלשת אש"ף וחיזוק חמאס ימנעו אפשרות של מו"מ מדיני אמיתי ולכן אישרו לקטאר להעביר מיליארדים לחמאס. אז אמנם המו"מ המדיני נמנע, אך במקום זאת קיבלנו את הטבח הגדול ביותר שידענו.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.12.23
