במשך ארבע שעות החזיקה סמלת ס' את ידה של סג"ם עדן רם בבסיס אורים ב-7 באוקטובר. במשך ארבע שעות הן דיברו אחת עם השנייה, לא יודעות אם ישרדו. רק בשעות הצהריים הגיעו לוחמי לוט"ר ויחידת המו"מ המטכ"לית וחילצו את שתיהן בחיים מהבסיס האהוב, שהפך לזירה מדממת.
צפו: ס' משחזרת בחמ"ל
(קרדיט: גדי קבלו )
באותו יום סמלת ס', בת 20 מבאר שבע, עברה גיהינום. במשך זמן רב הייתה קבורה תחת גופות חברותיה וכמעט נהרגה בעצמה במתקפה הרצחנית של מחבלי חמאס. היא איבדה את שלוש חברותיה הטובות בבסיס: סמלת שיר שלמה ז"ל, רב"ט ליאור לוי ז"ל וסמלת דנית כהן ז"ל. ולמרות האובדן הקשה והחוויות הנוראות שחוותה, היא התעקשה לחזור לבסיס, ששוקם מאז. "רציתי לחזור מאוד מהר לשגרה, לאנשים, למי שנשאר", היא מסבירה.
כעת היא משחזרת לראשונה את הקרב בחמ"ל, ואיך הבנות ניסו להימלט מהמחבלים, ואיך סרן אלינה פרבוסודובה נפלה כשהגנה עליהן. ס' משרתת כסמב"צית בפיקוד העורף בבסיס אורים. בבוקר 7 באוקטובר היו בבסיס 14 אנשים. בשעה 7:26 חדרו עשרה מחבלים חמושים לבסיס הקטן, לאחר שהצמידו מטען לגדר. בשעה 8:20 הם פרצו לחמ"ל, שם היו ס', עדן רם ועוד כמה חיילים.
הכותרת
בלי אבו מאזן, עם פקידי הרשות | היום שאחרי המלחמה על פי לפיד
22:17
"בשעה 6:20 מערכת ההתרעות קרסה", משחזרת ס'. "היו מלא טילים. המערכת לא הגיבה. נלחצתי כי לא היינו רגילים למטחים כאלה. אבל התחלתי לתפעל את האירוע כסמב"צית. התקשרתי לעדכן את המפקדים, אבל אף אחד לא ענה בטלפון. הערתי את הבנות, שתיים הופיעו בחמ"ל בפיג'מות. רצתי לחדר מגורים לקחת מדים, כי בקרוב יגיעו בכירים ושלפחות אחת מאיתנו תהיה על מדים".
ס' הספיקה להתקשר לאמא שלה ולספר לה שיש ירי טילים וניתקה. לאחר מכן התקבצו חלק מהבנות במיגונית, ומשם החליטו לרוץ לחמ"ל. "היינו תקועות שם 20 דקות כי כל שנייה אזעקה. אני וליאור הבנו שאנחנו נחוצות בחמ"ל. אמרתי לבנות שאני יוצאת. מי שרוצה לבוא - שתבוא". המחבלים, שכבר חדרו לבסיס, ירו עליהן בדרך. ליאור ורב"ט אופיר דוידיאן ז"ל נפגעו. "ליאור הייתה אמורה לרוץ לסמל איתמר עיש ז"ל, שיגיע איתה לחמ"ל, אבל גם הוא נפל".
החיילים בחמ"ל שמרו על קור רוח ועד לפריצת המחבלים עשו הכול כדי לתפעל את האירוע ולהזעיק עזרה. עם חדירת המחבלים, הסמבצ"יות התחבאו מתחת לשולחן, בעוד סרן אלינה פרבוסודובה ז"ל כיוונה את הנשק שלה לעבר הדלת, אבל המחבלים זרקו רימונים ופרצו פנימה. "כשהמחבלים החלו לדחוף היא ירתה והחלו חילופי אש. היא החזירה אש ועשתה מעל ומעבר. הם ירו צרורות ועשו וידוא הריגה. לחייל השני, רס"מ אהרון פרש ז"ל, היה מעצור. הוא היה הראשון ליפול. הם הפכו פה הכול בחמ"ל, ואז נהיה שקט.
"מהרגע שנהיה שקט בחמ"ל והמחבלים יצאו מהבניין, עדן מתחילה לדבר המון. אני לא מצליחה להבין מה היא אומרת, שומעת המון צלצולים באוזניים, כאבים בראש. אמרתי לה: עדן, שנייה, רגע. היא אמרה לי: ס', תראי איפה נפגעתי. מצאתי את אחד הטלפונים זרוקים על הרצפה והדלקתי את המסך. סובבתי את הראש ימינה ואני רואה את כל החדר, את החברים שלי, ללא רוח חיים. כולם נראים כאילו הם ישנים.
"ניסיתי להתרכז בעדן. ראיתי את רגל שמאל שלה מלאה בדם. הייתה הרגשה של פחד, איך אני ועדן יוצאות מפה? באותו הרגע הורדתי את החולצה וניסיתי להתקרב אליה כמה שיותר. קשרתי אותה לרגל שלה ואמרתי לה לא לזוז. אנחנו מחזיקות ידיים ביחד, לא משחררות. באותו שלב לא הבנתי שירו גם בי.
"שמענו קרבות בחוץ. אמרתי לעדן שבאו לעזור לנו. כל הזמן הזה אני מוודאת שהיא עדיין בחיים. לא הייתה קליטה ולא יכולנו להזעיק עזרה. אחרי שעה 12:00 אני שומעת שפורצים את הדלתות. פחדתי שאלו המחבלים, וחזרתי לתנוחה שבה הייתי. כאב לי מאוד אבל עדיין החזקנו ידיים. פתאום שמענו המון צעקות, עדן אמרה שאלו כוחות שלנו, אמרתי לה שתחכה רגע. ובאמת, באו שלושה לוחמים. הם הזיזו את שיר מעל הרגליים שלי, מישהו תפס אותי ופשוט הרים אותי וליווה אותי החוצה. רק כשיצאתי שמתי לב שקיבלתי ירייה ברגל. כל הזמן שאלתי מה עם עדן והחיילים האחרים. כמה דקות אחרי אני ועוד שני לוחמים היינו על ניידת לסורוקה. אמא שלי כבר הייתה במיון. שאלתי אותה על עדן והיא הלכה לחפש אותה. היא מצאה אותה שם, עדכנה אותי שהיא בסדר. עדן עדיין בשיקום ואני מנסה לחזור לשגרה".
ס' שוחררה מבית החולים אחרי יומיים וכבר רצתה לחזור לצבא. אחרי שבועיים שבהם סופחה לר"ם 2 (יחידה בצה"ל שאליה מסופחים חיילים שאינם כשירים רפואית להמשיך את השירות) – היא התעקשה לחזור לבסיס. "עשה לי טוב לבוא לפה, להבין שהכול בסדר, שאנשים חזרו, שהכול נראה כרגיל. זה נתן לי ביטחון. זה שהכול נראה חדש, לא אומר שמה שהיה שם נמחק. אבל זה נותן הרגשה שחייב להמשיך הלאה. היה לי חשוב לחזור לשגרה שלי. זה הניצחון הקטן שלי. חתמתי קבע ואני תופסת משמרות בחמ"ל עם הבנות. היה קשה להכיר בנות חדשות, שלכאורה תופסות מקום של בנות שהיו קרובות אליי. זו שמחה מהולה בעצב".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.12.23
