כאילו לא הספיקו כל צרותינו, עכשיו מודיעות בזו אחר זו חברות ספנות מהגדולות בעולם, ובהן כאלה השטות לישראל כבר 25 שנה, שהן מפסיקות את תנועת האוניות שלהן בים האדום. מתקפות החות'ים מתימן - בתמיכה איראנית - לעבר ספינות רבות הנושאות סחורות לישראל, אם באמצעות השתלטות ואם על ידי טילים וכטב"מים, הן עוד אמצעי שנועד לבודד אותנו ולהקשות על אזרחי ישראל.
היבוא שהתרגלנו אליו ימשיך להגיע לארץ, אבל זמני האספקה יהיו ארוכים יותר, והמחירים יטפסו ויעלו, מכיוון שכמעט כל הסחורות המיובאות ארצה מגיעות דרך הים וכ-40 אחוז מהן דרך תעלת סואץ - וכעת יצטרכו האוניות הללו להקיף את אפריקה. ולכן זו זמנה של התעשייה המקומית.
חלפו שנים רבות מאז הגנו ממשלות ישראל על תוצרת כחול-לבן מפני התפרעות הייבוא. אני זוכרת ימים שבהם התוצרת המקומית נחשבה ראויה להגנה על ידי הממשלה, כל ממשלה, אבל המצב כבר אינו כזה. זה נכון לגבי התעשייה המקומית היצרנית, שאפילו משרדי הממשלה לא נותנים לה שום עדיפות על פני יבוא ברכישת ציוד, וזה נכון לגבי החקלאות שאיש לא מגן עליה - ואנחנו מוצאים את עצמנו קונים ואוכלים עגבניות מטורקיה, מבלי שאנחנו בכלל יודעים זאת. דווקא בימים אלה, שבהם כולנו תולים את דגלי המדינה בכל מקום ובעולם מנסים לבודד אותנו - זה הרגע שבו ראוי שהממשלה תחזור להגן על תוצרת ישראל. כמו פעם.
כשכיהנתי כשרת תקשורת גיליתי עד כמה הממשל האמריקני מסור ומחויב לעידוד התעשייה המקומית שלהם, והתקנאתי בהם. יום אחד הופתעתי לקבל שיחת טלפון מסגן שר התעשייה והמסחר האמריקני סטיוארט אייזנסטט, שלימים מילא תפקידים בכירים בממשל קלינטון. "מה קורה עם ברינקס?", שאל אותי, "התעריפים לבלדרות מאובטחת של רשות הדואר אינם סבירים, והם פוגעים ביכולת של ברינקס להתחרות". התקשיתי להאמין למשמע אוזניי - הרי ברינקס היא חברה פרטית, שעתרה לבית המשפט.
"אדוני סגן השר", עניתי לו, "האם אתה מודע לכך שהנושא נמצא כרגע בהליכים משפטיים? אנחנו מדינה דמוקרטית. מדינת חוק. איני יכולה להתערב". והוא השיב לי בלי להתבלבל: "כמובן שאיני מבקש להתערב בהליכים, אני רק מבקש שתשני את עמדתכם בהליך המשפטי".
נתקלתי שוב בגישה זו ערב בחירות 1999, כאשר שהיתי רוב הזמן במטה ההסברה של הליכוד בנווה אילן. יום אחד התקשר אליי השגריר האמריקני בישראל באותה עת, נד ווקר, שביקש להיפגש איתי בדחיפות ואף הגיע במיוחד לנווה אילן. לא יכולתי להעלות על דעתי מה מביא את השגריר בדחיפות כזו. כשהוא הגיע, נכנסנו לחדר צדדי, ובאמצע כל מהומת הבחירות הוא סיפר לי שנשלח להודיע שאם נעלה את שידורי הלוויין לאוויר (של חברת yes, שאז עדיין לא נקראה כך) הדבר יפגע בחברת הכבלים "ערוצי זהב", שאחת מהשותפות בה הייתה החברה האמריקנית South Western Bell.
לימור לבנתצילום: יובל חןנדהמתי. הלוויין היה הבייבי שלי. אמרתי לשגריר שיש מונופול בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית ושאני בטוחה שאצלם זה לא היה עובר. "נכון", ענה לי השגריר. שאלתי: "אתה מציע שאבטל את החוק שאני בעצמי יזמתי, שיאפשר תחרות חופשית ושווה לכל האזרחים?". הוא פשוט הרים ידיים ואמר לי: "טוב, גבירתי השרה, ביצעתי את השליחות שלי".
כנוהג האמריקנים, גם אנחנו צריכים להגן בכל הכוח על התעשייה שלנו, בייחוד בימים כאלו. אולי מעז המלחמה ייצא המתוק הזה, והכחול-לבן יעלה על סדר היום.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 18.12.23
