איש מהפרשנים, מהצייצנים יודעי הכל וממגיבני הטלוויזיה לא המתין לשמוע את הסיפור במלואו, ועוד בטרם נוקו פניהם של הלוחמים משאריות אבק השריפה הם מיהרו לדרוך את עטיהם ולהמטיר אש יוקדת על החיילים שירו בשלושת החטופים בעזה. מחסנית מלאה ב"פשע מלחמה", "ביזיון" ו"חוסר מוסר" התרוקנה במהירות. ובעוד היורים מתבוססים בדם טעותם הנוראה, מיהרו להטיל לעברם גם את רימוני ה"רוצחים בכוונה" של "צבא משיחי פשיסטי" שחייליו ששים לפגוע גם בערבים שהרימו ידיים - וזאת אף שהייתה לרשותם את הכוונת הכי משוכללת בעולם להבחין בכניעתם. כל זה, כמובן, נעטף במילים בסגנון "הלוחמים הם האחים שלנו", כמו כל אש ידידותית.
כעת, כשהקרב שכך מעט והתמונה מתחילה להתבהר, מסתבר שהלוחמים טוענים שהם לא ראו כלל את הדגל הלבן, שהם לא עודכנו על כתובות "הצילו" ו"שלושה חטופים" שנמצאו על מבנה סמוך, ושהם באמת ובתמים חשו סכנת חיים, כי ידעו שהשטח מוצף במחבלים. מעיד על כך גם מותם של עשרות מחבריהם בלחימה הקשה - שאפילו ותיקי קרבות מעידים שלא הייתה מסובכת כמותה, בין היתר בשל השימוש של חמאס באוכלוסייה אזרחית כמגנים אנושיים ובגלל אימת תת-הקרקע.
הם ידעו שאין בעזה "עוברי אורח תמימים", וזכרו שרק יומיים לפני האסון הגיח לעברם קשיש שנראה ללא נשק וניסה להתפוצץ עליהם. על בסיס תחושה זו, משנשמעה הצעקה הראשונית "מחבלים", הם פעלו כאוטומט וירו - מה שהסתבר מאוחר יותר, למרבה האסון, כאש ידידותית.
מוקדם עדיין לחרוץ מסקנות. לא רק שהתחקיר הצבאי עדיין מתנהל, אלא שרק לאחר תום הקרבות יהיה ניתן לקיים חקירה רצינית שתכלול איסוף ראיות, הצלבת עדויות וכו'. עד אז ישנן יותר מדי השערות שאינן מבוססות על עובדות, אלא על תפיסות עולם - כמו השאלה אם צה"ל הוא פלנגה משיחיסטית או צבא מוסרי.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'דבר אחד כן ניתן לקבוע כבר עכשיו: בניגוד ללוחמים שירו על אחיהם החטופים בלי לבדוק את העובדות לאשורן, משום שלתפיסתם הנסיבות לא נתנו להם ברירה אחרת, לממטירי האש על אחיהם הלוחמים אין את הצידוק הזה. היה להם - ועדיין יש להם - די זמן לבדוק את העובדות ולהבין את הנסיבות. מה גם שבניגוד ללוחמים, שאין מחלוקת שלא ידעו שעל אחיהם הם יורים - אחים שלטובתם הם הורגים ונהרגים כבר יותר מ-70 ימים - מגישי כתבי האישום כלפיהם ידעו גם ידעו על מי הם ממטירים את זעמם הקדוש: על מי שהם עצמם מכנים אחים.
לפני שנים שוחחתי עם א.ב. יהושע על הביטוי "אש ידידותית", שהוא בחר להשתמש בו ברומן שעסק בתוצאות טרגיות של מי שנפגע מאש כוחותינו. לא הכרתי את המקור האנגלי של הביטוי, אבל חשבתי שהוא מקל מדי על היורה שטעה, ובכל זאת הרג אדם. יהושע הסכים ואמר שזו בדיוק הייתה מטרתו: לרכך את האישום הנורא שקיים בביטוי "אש כוחותינו", משום שזה מתאים יותר לצה"ל ולחברה הישראלית. אצלנו, אמר בחוכמה, זה לא סתם ירי על עמיתים, אלא ממש ירי בתוך המשפחה - ולכן זה נורא הרבה יותר. חבל שלא כולם זוכרים את זה.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 20.12.23
