הדיון הער שהתחדש אתמול סביב קיום הבחירות לרשויות המקומיות בסוף ינואר או דחייתן החוזרת נוגע אליי אישית: בעלי הוא ראש רשות מקומית. אין לי דעה האם צריך לקיים את הבחירות במועדן או לא - אני סומכת על שר הפנים משה ארבל, שהוכיח את עצמו כאדם רציני שמבין דבר או שניים בניהול מוניציפאלי בעתות מלחמה, כמו גם בעתות שלום. אבל דבר אחר אני רוצה לבקש ממנו: היה וכאשר יתקיימו הבחירות, אנא זכור וקיים את הבטחותיהם של קודמיך להעניק יותר סמכויות לראשי הרשויות המקומיות.
ראיתי את ראשי הרשויות במדינת ישראל מתמודדים בעתות משבר, ויודעים: אם אין אני לי, מי לי. מה שראש הרשות לא יעשה בעצמו עבור תושביו, לא יקרה. נוכחתי בכך כבר במגפת הקורונה: ראשי רשויות נאלצו ליזום פעולות עצמאיות, לעתים תוך התנגדות וביקורת של השלטון המרכזי, ורק כך הצליחו להוביל לשליטה מהירה על המגפה ולניהול נכון של הסיטואציה.
כאז, כן עתה. בבוקרו של יום שמחת תורה, כשהחלו האזעקות והתחילו להגיע השמועות מהדרום, הבינו ראשי הרשויות שמתרחש כאן אירוע בסדר גודל שונה. השלטון המרכזי עסוק כולו בלחימה וביישובים שבקו העימות - וכל שאר ראשי הרשויות בארץ נאלצים לפעול לבד, ללא הפסקה. ההחלטה על פתיחה מחודשת, הדרגתית ובטוחה של הלימודים במערכת החינוך התקבלה ברמה המוניציפאלית, שכן בתחילת הלחימה לא היו הנחיות ברורות מהממשלה. כך גם בביטחון: לא היה מימון ממשלתי לנשק ולהקמת כיתות כוננות, וראשי רשויות רבים נאלצו לגייס משאבים, להשיג את המימון ולהקים תוך ימים ספורים כיתות כוננות, כמו גם לדאוג למשימות אבטחה נקודתיות, לגיוס מתנדבים ולאספקת כלי־רכב למען ביטחון היישובים. כך גם עם הקשישים, ועם קופות החולים, ועם מרכזי החוסן ובריאות הנפש. מה שראשי ערים לא עשו בעצמם - לא קרה.
רבקה רביץZoltan Mihalyשרי פנים בישראל כבר הצהירו בעבר כי יש להרחיב את הסמכויות של ראשי הרשויות. ישראל היא אחת ממדינות המערב שבהן השלטון המרכזי הוא הריכוזי ביותר, וכתוצאה מכך הסמכויות התקציביות והניהוליות המוענקות כיום לרשויות המקומיות מצומצמות משמעותית ביחס למקובל בעולם. ראשי הערים נדרשים להתחנן כעני בפתח מול משרדי הממשלה כדי לקבל תקציבים או אישור להפעלת כח אדם נוסף. אם בפועל הם הוכיחו שהם מנהלים טובים, מובילים גם בעתות חירום, מדוע שלא יוענקו להם יותר סמכויות ושליטה בתקציבים? מדוע עדיין מרבית התקציבים יושבים בשלטון המרכזי? הרי זה רק הגיוני לתת לראש הרשות המקומית לנהל. יש דברים שרק ראש עיר יכול לדעת: הוא חי בשטח, הוא נושם את התושבים שלו, הוא יודע מה צריך ומה חסר, והוא גם יודע מה בחיים לא יעבוד, ואין סיכוי וחבל לבזבז על זה כסף וזמן.
אדוני שר הפנים, אנא דאג לקדם את הרפורמה הזו, ואף הרחב אותה והענק לה משמעות. בסופו של דבר, כולנו רוצים שזה יצליח. תן אמון בראשי הערים, תן להם להוביל ולנהל. הם יודעים מה טוב לתושב שלהם, כי הם חיים איתו באותו הכפר.
רבקה רביץ היא עמיתה בכירה במכון המחקר JPPI, חוקרת, מרצה ומחברת הספר "אם וארץ", וכיהנה כראש הסגל של הנשיא ה־10 ראובן (רובי) ריבלין
פורסם לראשונה: 00:00, 25.12.23
