"מאז השבת השחורה בעלי היה בבית פעמיים. אי-אפשר כמעט לדבר, הבנות שלי לא שמעו ולא ראו את אבא שלהן חודשיים וחצי. הדאגה לחיים שלו לא מאפשרת לי לחיות חיים נורמליים, וזה משפיע עליי ועל ההתנהלות בבית. יש הרבה דברים שאנחנו עושים ביחד, ופתאום אני לבד במערכה". כך סיפרה חן ארבל (33) מרעננה, אמא לילדה בת ארבע ולתינוקת בת שנה, שנמצאת לבדה מאז הוקפץ בעלה למילואים ב-7 באוקטובר.
"שבוע לפני המלחמה עברנו לדירה בלי ממ"ד", הוסיפה, "פחדתי להיות בה עם שתי בנות לבד אז הלכתי להורים. כבר חזרנו הביתה, אבל אנחנו עדיין לא מצליחות להרגיש פה בבית בלעדיו. ככל שהלחימה מתמשכת כולם חוזרים לשגרה, אבל אצלנו זה לא קיים. אצלנו ככל שהזמן עובר יש יותר קשיים".
חן, שעובדת כמנהלת מוצר, סיפרה כי "יש איזו ציפייה שאני אחזור לעבוד כרגיל. מקום העבודה שלי ממש מתחשב בי, אבל יש מחשבות של עד מתי אוכל להמשיך ככה. לא ישנתי בחודשיים האחרונים, זה אירוע שאי-אפשר להכיל אותו. אני לוקחת את הבת שלי לטיפול מאז תחילת המלחמה, ומשלמת מכספי הפרטי כי בקופת החולים יש תור של ארבעה חודשים".
"הבעלים שלנו עזבו הכל והלכו להילחם, אבל המדינה נטשה אותנו, כי אף אחד לא עוזר לנו", זעקה חן, שחברה בפורום נשות המילואימניקים, "אנחנו מבקשות שיכירו בנו כמשרתי מילואים לכל דבר. לבעלי יש מוגנות במקום העבודה במשך תשעים יום אחרי שיסיים את המילואים, אבל מה איתי? גם אני צריכה את המוגנות הזו. לא רק הבעל במילואים אלא כל המשפחה, והמדינה צריכה להבין את זה ולהתנהל בהתאם. אנחנו צריכות לקבל מעטפת רגשית וכלכלית מהמדינה. אנחנו בעד המלחמה אבל צריכות תמיכה. לא נוכל לסחוב את המציאות הבלתי אפשרית הזו לאורך זמן".
אתמול בבוקר קיימה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דיון מיוחד בנושא "הכרה ומתן זכויות לנשות ומשפחות המילואים". בדיון הוצג סקר שערכו בפורום נשות המילואימניקים, ממנו עולה כי 30 אחוז מנשות משרתי המילואים שענו על הסקר דיווחו על צורך בתמיכה נפשית, 15 אחוז דיווחו כי הן סובלות מאי-ביטחון תזונתי ונזקקות לסיוע של עמותות בסלי מזון ו-72 אחוז דיווחו על הפחתת שעות עבודה על חשבונן. יו"ר הוועדה ח"כ פנינה תמנו שטה אמרה כי "אלו מספרים בלתי נתפסים" והתחייבה לספק לנשים את ההגנות הנדרשות.
עדי לנגר שבת (36) היא מקימת "נלחמות על הבית - פורום נשות המילואימניקים". היא אמא לשני ילדים בני שמונה ושנתיים וחצי, מתגוררת בקריית ים ועובדת כמנהלת תפעול. "הקמתי את הפורום לפני כשבועיים, והיום הוא כבר מונה יותר מ-3,000 נשות מילואימניקים", סיפרה. "באותה שבת שלחנו את הדבר הכי יקר לנו בעולם כדי להגן על המדינה. זו המלחמה הכי ארוכה שהייתה פה, והדבר הכי בסיסי שהמדינה צריכה לעשות זה להגן על המשפחות והילדים. בסיוע כלכלי, רגשי ומוגנות במקום העבודה".
"זה לא הגיוני בשום צורה שהגענו למצב שיש נשים שפנו לקבלת סלי מזון", המשיכה. "אנחנו לגמרי מרגישות ששכחו אותנו. לא בחרנו בזה, הסיטואציה נכפתה עלינו ביום אחד. זה קשוח מאוד ואנחנו חזקות בשביל בני הזוג שלנו, אבל בפועל זה להפוך לאמא חד-הורית רק בלי הזכויות. יש נשים שנאלצו לעזוב מקומות עבודה או שפוטרו כי הבעלים שלהן במילואים".
על ההתמודדות הרגשית והנפשית סיפרה: "הקטן שלי הגיע למצב שהוא בוכה מתוך שינה 'אבא, אבא'. הוא היה שואל איפה אבא בהתחלה, ועכשיו הוא כבר לא שואל. יש כל הזמן פחדים וחששות, אני צריכה להתמודד עם הלבד, להיות חזקה בשביל בעלי והילדים וגם לתפקד בעבודה כרגיל כי זה מה שמצפים מאיתנו. לכן יש נשים שקורסות, וגם אני מרגישה שאני קורסת. יש לנו את המלחמה שלנו בבית, לקום כל בוקר מחדש, להתאפס ולתפקד".
עדי לא מתכוונת לוותר, ותמשיך להילחם למען הנשים עד שיקבלו את הזכויות שמגיעות להן. "הוצאנו מכתבים לשר הביטחון, לשר האוצר ולכל הגורמים הרלוונטיים. גם נפגשנו עם שר האוצר. לא נפסיק עד שלא נראה תוצאות", הודיעה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.12.23
