עיקרי הטיעונים של מבקרי ההתנתקות הם שהיא הביאה לעליית חמאס לשלטון ולהתעצמותו, ושברחנו מהטרור וכך עודדנו אותו. ובכן, חמאס נבחר ברוב עצום על ידי הפלסטינים, שמאסו ברשות המושחתת שלהם בלי קשר אלינו. ובכלל, בתקופה ההיא היו אלה הכוחות המזוינים של הרשות הפלסטינית שביצעו את רוב פעולות הטרור. אז למה שנתערב ונמליך ארגון טרור אחד במקום ארגון טרור אחר? את הערים ברצועת עזה עזב צה"ל 11 שנים לפני ההתנתקות, ב-1994, בעקבות הסכמי אוסלו. הירי לעבר ישראל וגוש קטיף החל שנים לפני ההתנתקות, וכך גם הִתחמשות המחבלים.
גוש קטיף היה בין חאן יונס ורפיח לבין הים ולא שימש כחיץ לעוטף. השליטה הישראלית ברצועה מנעה מאיתנו את האפשרות לתקוף, כיוון שאנחנו היינו הריבון. הפצצות כבדות וגרימת הרס וחורבן במלחמה בטרור התאפשרו רק אחרי שיצאנו מעזה. אם היינו עושים זאת קודם לכן, לוחמי צה"ל והדרג המדיני היו הופכים לפושעים מבוקשים ברחבי העולם.
אין ספק שלולא הטרור לא היינו יוצאים מעזה. מספר הקורבנות הישראלים עלה בקצב מעריכי, וכך גם היקף כוחות צה"ל ששמרו על היישובים. אבל לא הטרור שהתגבר והלך ולא מספר הקורבנות שגדל והלך הם שהביאו ליציאה מעזה. גם בירושלים הטרור מכה ואף אחד לא חושב שלא נהיה בה. הסיפור של עזה הוא אחר: היא לא נכנסה לליבם של הישראלים. הרוב המכריע לא רצה להיות בעזה ולא היה מוכן לשלם את המחיר הכבד. אם עזה הייתה בקונצנזוס לא היינו יוצאים משם, אבל היא לא הייתה.
אז למה יצאנו מעזה? בגלל ההבנה של חוסר התכלית: נניח שהיינו מצליחים להכפיל את מספר המתיישבים מ-8,000 ל-16 אלף, בינתיים מספר העזתים היה מגיע לשלושה מיליון. הג'ונגל הוא מקום מסוכן, ואפשר לחיות בו, אבל גם בג'ונגל לא תצטופף במחילה אחת עם נחש ארסי. מסוכן גם ביהודה ושומרון, אבל יש הבדל גדול: לב הארץ חשוב יותר וקדוש יותר. בשביל הלב הישראלים מוכנים לשלם כל מחיר, בשביל עזה לא. זה הוכח בכל ההצבעות בכנסת, ובבחירות אחרי ההתנתקות. עַם ישראל לא יצא מעזה בניגוד לרצונו, זה מה שרוב גדול רצה. ועם זה מבקרי ההתנתקות לא מסוגלים להתמודד.
האם עדיף היה להישאר בין מיליוני השונאים בעזה או לצאת משם? אפשר להתווכח על זה. הבעיה היא שבקרב קבוצה קנאית קיצונית, שכלל איננה מקרב המפונים, עצם הוויכוח אינו לגיטימי. הם מלאים בזעם קדוש, בתחושת צדק בלתי ניתנת לערעור, כל עמדה אחרת אינה לגיטימית בעיניהם. אנחנו גרים קילומטרים בודדים מהגבול, יש לנו שלושה בנים קרביים בצבא, עשיתי הרבה מילואים לאורך השנים וגם במלחמה הזאת - כלומר אני מכיר וזכאי לדעה משלי. אבל כל זה לא נחשב אצל הקנאים, אתה חייב לחשוב כמותם. איך אתה לא רואה את האור? למה אתה לא מתנצל? כי אני חושב אחרת. מותר לחשוב אחרת, לא כל החוכמה והצדק נמצאים אצלכם.
הקיצוניות הגיעה לטירוף: לאורך השנים הייתי לא מעט בלבנון, ובפעילות מבצעית ביהודה ושומרון, וכאמור גם בעזה במלחמה הנוכחית. בכל המקומות האלה הרגשתי בטוח. אבל ישנם מקומות שחיים בהם יהודים כמוני, ושם פחות בטוח בשבילי להסתובב. וזה מעבר לקללות, לגידופים ולאיחולי המוות. מה קרה לכם? אחדות ישראל בגרונכם ושנאה יוקדת בלבבכם. נניח שאתם משוכנעים שההתנתקות הייתה טעות, אבל יש אנשים, פטריוטים לא פחות מכם, שחושבים אחרת. מה הבעיה עם זה? מאיפה השנאה הזאת?
גלעד שרוןצילום: ירון ברנראיך ההתנתקות קשורה לקונספציית הפרוטקשן של נתניהו שקרסה, ולסיפוריו על חמאס המורתע? אפשר בכלל לדמיין מה היה קורה אם ישראלים היו חיים בעזה עד היום, ועוד עם ראש ממשלה כזה רופס? לא 1,200 יהודים היו נשחטים אלא 8,000.
מרגע שיצאנו מעזה אנחנו לא אחראים עליהם ולא חייבים להם כלום. יש להם גבול עם מצרים. נתניהו לא מבין את זה אפילו עכשיו, וממשיך להעביר אספקה לאויב בשעת מלחמה. איזו מדינה עושה דבר כזה? אתה לא מבין שבכך מתארכת המלחמה? כשתיגמר המלחמה יעמדו בפניו שתי אפשרויות: ללכת בחרפה ובבושת פנים או לנסות ולהיאחז עוד קצת, ואז ללכת בעוד יותר חרפה ובושת פנים. אנחנו נישאר כדי לנקות את ההרס ולבנות מחדש.
- גלעד שרון הוא חבר ליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 24.12.23
