במשך שנים הם נאבקו זה לצד זה, דרשו לקבל תקציבים למיגון עשרות אלפי התושבים שלהם בקו העימות בגבול לבנון, ולמרות שחששו ששעת האמת תגיע לפני שמאבקם יסתיים, גם הם לא ציפו שיעמדו לפני מערכה שכזו. "ב-7 באוקטובר לא הופתענו, אלא ירד לנו האסימון מול האיום שהכרנו כבר לפני שנים", אומר אביחי שטרן, ראש העיר קריית שמונה. "ב-2018 חיזבאללה פרסם סרטון והסביר איך הוא הולך לכבוש את הגליל ושהוא בכשירות מלאה לעשות זאת. אף אחד לא חשב שהוא באמת יכול לעשות את זה. התייחסנו לזה כמו שהצבא התייחס לאיום בדרום. אם הם מתאמנים, שיתאמנו – הם לא מסוגלים לבצע. היום אנחנו מסתכלים על זה אחרת ומבינים שבשנייה אחת הם יכולים להסתער על הגדרות וכנראה שזה לא ייגמר טוב".
תיעוד מתקיפת מטרות חיזבאללה בלבנון, הבוקר
(צילום: דובר צה"ל)
(צילום: ירון ברנר)
20 רשויות מקומיות שנמצאות בטווח של עד תשעה קילומטרים מגבול ישראל-לבנון, חברות בפורום יישובי קו העימות. זמן קצר אחרי 7 באוקטובר גלו רבים מאוד מתושביהן מבתיהם, ונפוצו לכל קצוות הארץ.
אתמול, ביוזמת ynet ו"ידיעות אחרונות", התכנסו רבים מראשי היישובים והמועצות האזוריות בפורום ודנו בנושאים שעימם הם מתמודדים בתקופה קשה זו: המערכה בצפון שמתעכבת ומתמקדת בעיקר בתגובות לירי חיזבאללה, פינוי עשרות אלפי תושביהם והדאגה להם כשהם מפוזרים בכל רחבי הארץ, הפגיעה הכלכלית הקשה, תחושות המצוקה והפחד בעקבות אירועי 7 באוקטובר בעוטף, ויותר מכל, חוסר הוודאות – מתי ואיך יוכלו התושבים לשוב.
התחושה: מלחמה בצפון היא בלתי נמנעת
בעיר מעלות תרשיחא, שמרוחקת כשישה קילומטרים וחצי מלבנון, חיים כ-26 אלף תושבים. כל שכנותיה פונו, והיא הפכה לחזית הלחימה באזור. "זה מצוין שפועלים בדרום, אבל הגיע הזמן לתת דגש גם באזור הצפון, כי אי הוודאות מתישה את האנשים", אמר ארקדי פומרנץ, ראש העיר. "אם העיר הייתה תחת מצב מלחמה, היינו יושבים במקלטים ויודעים שצריך להתחבא. אבל אי הוודאות מביאה אותך למצב של ייאוש ושל עוד יותר פחד. זה מצב ביניים בלתי נסבל. הסוללות של הארטילריה ללבנון לא פחות מפחידות ממה שיורים עלינו".
כבר 80 יום שיישובי הצפון ממתינים למלחמה שנראית כעומדת בפתח. הם לא רצו בה, והם מבינים בהחלט את הסכנות האיומות שטמונות בה, אבל הם מבינים גם שזו מלחמת אין ברירה. "מהרגע הראשון היה לי ברור שאנחנו עומדים מול אירוע ארוך כי הוא מגיע אחרי כל כך הרבה שנים של הכלה שבמהלכן האויב שלנו בנה וחיזק את התשתיות שלו", הסביר אביחי שטרן. "התושבים שלי מבינים שאי אפשר לעשות את זה ב'זבנג וגמרנו' ושנדרש חריש עמוק שיבטיח את השקט גם בצפון וגם בדרום, ובלי מהלך כזה אני לא רואה איך זה קורה. ידענו ימים קשים בעבר, במלחמות קודמות, שבהן היינו שבועות וחודשים במקלט מתחת לאדמה עם עוד עשרות אנשים בחדר של 20 מטרים. אנחנו מבינים שגם עכשיו זה בלתי נמנע. אבל על אף הקושי הרב, קשה יותר לחיות בבית שאתה יודע שבבוקר אחד יכולים לפלוש אליו אלפי מחבלים של כוח רדואן, כפי שראינו בדרום, ולדמיין מה שקורה למשפחה ולחברים ולשכנים שלך".
8 צפייה בגלריה
בתמונה: מלפנים מימין לשמאל - אילן אור ראש מועצת יסוד המעלה, ארקדי פומרנץ ראש עיריית מעלות תרשיחא, מתי אבני יו"ר המועצה הקרואה במסעדה, אביחי שטרן ראש עיריית קריית־שמונה, יאסר גדבאן ראש מועצת כסרא סמיע, מאחור מימין לשמאל - משה דוידוביץ ראש מועצת מטה אשר, חיים רוקח ראש המועצה גולן, ראדי נג'ם ראש מועצת בית ג'אן, רונן מרלי ראש עיריית נהריה, אייל שמואלי ראש מועצת כפר ורדים, עמית סופר ראש מועצת מרום הגליל
(צילום : אלעד גרשגורן )
גם עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, חש את אי הוודאות: "אי הוודאות הזאת שהפכה בת לוויה של חיינו, מאיימת מאוד. אנחנו, ראשי הרשויות בקו העימות, היינו מצפים בשלב זה לצעדים ממשיים של הגברת הביטחון; למיגון רציני למבני הציבור והחינוך כדי שלפחות יוכלו ללמוד בהם, למתווה פיצוי לענף התיירות שחוסל, למענה מותאם לחקלאות ויותר מהכול לקביעת רצועת ביטחון משמעותית בינינו לבין האויב, כי לא נחזור לקבל את המציאות הקודמת בשום פנים ואופן. הציפייה שלנו, תושבי הצפון, היא הגדרה ברורה של מטרת הלחימה בחזית הצפונית. כמו שברור וכולם מדקלמים את מטרות הלחימה בדרום – השבת החטופים ומיטוט חמאס – כך אני רוצה ודאות ובהירות - הסרת איום חיזבאללה והרחקתו מהגבול, ושמירה על רצועת ביטחון.
"כרגע יש אצלנו בצפון מלחמה מזדחלת, ולצערי כבר היו אבדות בנפש ונזקי רכוש. כל הזמן משתמשים בביטוי שהגיע הזמן להראות לנסראללה ש'בעל הבית השתגע', אבל הפעולות שנעשות סותרות את המציאות שנשקפת לנו מדי יום, וזה מתלבש על משבר האמון שממילא נצרב כאן ב-7 באוקטובר".
החשש: ביום שאחרי, המפונים לא יחזרו
כ-20 אלף מתושבי קריית שמונה עזבו אותה לפני יותר מחודשיים והשתקעו במלונות ובדירות ששכרו עד לקיץ, ואולי, חלילה, עד בכלל. "ככל שזה ייקח יותר זמן, כנראה שנראה יותר אנשים שמסתגלים למקומות המגורים הנוכחיים שלהם ומעתיקים את מקום מגוריהם", חושש שטרן, כמו שאר עמיתיו ראשי הרשויות המקומיות בגבול – יישובי ספר שמרוחקים ממקורות תעסוקה ופרנסה משמעותיים ומנותקים משירותי רפואה ופנאי מפותחים, כמו במרכז הארץ.
מתוך כרבע מיליון תושבי קו העימות, כ-80 אלף שוהים כעת הרחק מבתיהם ומגלים עולם של אפשרויות שבשגרה לא זכו אולי להכיר, כשהיו ביישוביהם המרוחקים. "בגלל זה אנחנו חייבים לוודא שהאירוע הגדול והרציני הוא היום שאחרי המלחמה", מציין שטרן. "אני מצפה שהמדינה תיתן את תשומת הלב שהיא לא נתנה עד עכשיו ושאם מגדירים אותנו כאזור עדיפות לאומית זה אינטרס של המדינה שהאוכלוסייה תתיישב על הגדרות ותהיה חזקה. צריך להעביר לכאן יותר השקעות, אחרת לא יחזרו ולא יגיעו לכאן. אנחנו כבר עובדים על היום שאחרי, כמו הקמת אוניברסיטה, ומאשרים 2,000 יחידות דיור ויכולים לדבר על רכבת לעיר ועל שכונות חדשות, אבל בלי שיהיה ביטחון אף אחד מהדברים האלה לא יעזור".
ברמת הגולן מנסים להרחיק את הדיבורים על מלחמה. חיים רוקח, ראש המועצה האזורית גולן, מקווה שעוד יצליח להציל את עונת השלג ושהנופשים יגיעו לבקר בחבל הארץ שזוכה להתעורר לאזעקות מפעם לפעם, תזכורת לאיום שמעבר לגדרותיו – בסוריה. באתר החרמון הודיעו כבר שעונת הסקי של חורף 2024 לא תיפתח ושהאתר יישאר שטח צבאי סגור. "חשוב לי להראות שהגולן בטוח ולא חלק מהמשחק כרגע, ולכן גם סירבתי מיד כשעלה נושא פינוי התושבים הסמוכים לגדר", אומר רוקח. על רקע תמונות ההרס של עשרות בתים ביישובי גבול לבנון שנפגעו מטילי חיזבאללה, סבור רוקח שכיוון שהם נטושים בצבא מבליגים לכאורה על הפגיעה בהם. "אני מאמין שפינוי יישובים משמעותו לתת לגיטימציה לירות עליהם, כי אז אין בהם אזרחים ולא נפגעים, וזה סותר את הגישה הציונית באופן כללי", הוא מסביר. "אצלנו, לא רק שלא פינו, אלא שעכשיו אנחנו גם מארחים קרוב ל-3,000 תושבים מפונים מהגליל".
רוקח מדגיש שעל אף המציאות בגבול סוריה, הוא לא נתקף באשליות: "ברגע שתתחיל מלחמה יהיה פה בדיוק כמו בגבול לבנון. יש פה, מעבר לגבול הסורי, מספיק כוח עם עשרות אלפי נבלות – איראנים ופרוקסי ואפגיניסטן, כל מה שתרצו".
המכה: התושבים מתרסקים כלכלית
משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר, הוא יו"ר פורום קו העימות. 32 יישובים במועצה, שמרוחקים עד חמישה קילומטרים מגבול לבנון, פונו זה מכבר ועל דוידוביץ לדאוג לכל צורכי תושביו שפזורים על פני יותר מ-60 יישובים, מהגולן ועד אילת. אתמול הוא אירח את ראשי הרשויות במסגרת סיור ויום דיונים של מנהלת המשל"ט האזרחי ומשרד הפנים, בשיתוף "ישראל מתגייסת".
לאורך קו העימות ישנם 11 יישובים נוספים – ובהם חיים כ-10,000 תושבים – שעומדים בכללי החלטת הממשלה לפינוי יישובי 0–5, אך בניגוד לשכניהם עדיין לא פונו. אתמול, למשל, תושבי המושבים עלמה וריחניה היו נצורים בבתיהם במשך שעות ארוכות בשל איום ירי טילים ישיר לעברם. "הממשלה עסוקה במאבקים בינה לבין עצמה ואנחנו לא מצליחים להביא לפתרון הסוגיה, ולדאבוני זה מעיב על היכולת שלנו להתעסק בכל הדברים המהותיים", אומר דוידוביץ. "אנחנו נאלצים להתמודד עם תושבים מתוסכלים שלא נמצאים בבתיהם, אבל משלמים גם ארנונה וגם מסי ועד מקומי ומשכנתה, לצד שכירות על הבית שאליו עברו. אלו סוגיות שאנחנו לא אמורים להתעסק בהן ואמורות להיפתר".
תיעוד: פגיעת "בורקאן" ליד שלומי
הפגיעה הכלכלית היא אחד הנושאים הכואבים מאוד לראשי הרשויות בקו העימות. "יש פה הפקרות של הממשלה", מאשים ארקדי פומרנץ. "העיר שלנו נמצאת בקו הראשון ללחימה כעיר סמוכה לגדר, כי שאר היישובים פונו. עסקים אצלנו קורסים ותושבים אצלנו בחרדה טוטאלית. שכר השכירים ירד בצורה משמעותית, כי היקף הפעילות העסקית ירד משמעותית. אנחנו חייבים שיפוי מהממשלה. צריך להתייחס אלינו כמו אל עיר מפונה, גם עם ביטול הארנונה וגם שיפוי השכירים והעסקים שנפגעים, ולאפשר את פינוי האוכלוסיות החלשות".
גם לחיים רוקח טענות דומות: "הכלכלה במצב קשה. התיירות נעצרה לחלוטין, החקלאות מדשדשת והעסקים העצמאיים סגורים. אנחנו עם 48 אחוזים עסקים עצמאיים, והפגיעה קשה. צריך להסתכל על הבאות, כי אם רוצים שאנשים יחזרו לגור בעוטף ישראל הצפוני, אין מנוס מלהרחיק את חיזבאללה".
גם יאסר ג'דבאן, ראש המועצה המקומית כסרא-סמיע, מרגיש היטב את המכה הכלכלית. "ביישובים הדרוזיים רוב הצעירים במילואים, והעסקים פתוחים בקושי בגלל המצב. אין אצלנו מטיילים ומבקרים, הנשים נשארות בבית עם הילדים, והתחושות מאוד קשות", תיאר אתמול. "רוב התושבים אצלנו עובדים בחקלאות במטעים בקרבת הגבול, והם סגורים לכניסה. תושבים ותושבות אצלנו נוסעים לדרום, ליד נתיבות, כדי לעבוד בחקלאות, כי פה אין פרנסה.
"בינתיים לא היו נפילות בשטח היישוב אלא מסביב לנו, אבל אנחנו יודעים שהן עוד יגיעו. במלחמת לבנון השנייה פגעו פה 107 קטיושות. הציפייה שלנו היא כמו כולם, שלוחמי חיזבאללה יורחקו מהגבול ושהעסקים והתיירות יחזרו כפי שהיו. הגליל צריך להיות צומח והיום הכל קמל. אני מרגיש שלאורך כל השנים הצפון הופקר. תקציב ממשלות ישראל לא הוקצה למיגון, וכל הצעקות שלנו לא נשמעו אלא רק כשיש אירוע. אנחנו מחכים 80 יום להחזרת השקט לצפון ולחיסול חיזבאללה. תמונת ניצחון בצפון תבטיח את הביטחון, הכלכלה והחינוך אצלנו".
ההסכמה: לא נקבל עוד את חיזבאללה מולנו
מבחינה פוליטית, ראשי הרשויות המקומיות מייצגים עמדות שונות. יש בהם מי שתומכים במפלגות הקואליציה, ויש מי שבאופוזיציה - כל אחד וביקורתו שלו על התנהלות הממשלה. אבל לגבי דבר אחד ניכר היטב שדעותיהם שוות: תוצאת המערכה.
"אני מאמין לתדרוכי הצבא שחוליות רדואן נעו לאחור", אומר דוידוביץ. "אבל אם חיזבאללה עדיין מסוגל לירות טילי בורקאן, שמוגבלים לטווח של עד חמישה קילומטרים, ופוגע בשלומי, זה אומר שעדיין יש להם יכולות בלתי מבוטלות ושהם נמצאים עדיין בקו שמאיים על מדינת ישראל. חיזבאללה הוא זה שמכתיב את הקצב ואת המציאות פה בצפון. הם יורים ואנחנו מגיבים. זו לא המדינה שאני נולדתי בה ולא הצבא שאני קצין בו, ולא הערכים שעליהם חונכנו ש'הבא להורגך השכם להורגו'. אני חושש שאנחנו שוב הולכים למגן את עצמנו לדעת עם עוד גדודים ועוד דיביזיות וכיתות כוננות. כרגע המערך התפיסתי של מדינת ישראל הוא הגנה ולא התקפה – מי שמכתיב את הדירקטיבה זה הדרג המדיני והקבינט הביטחוני. את זה צריך לשנות. לא נקבל עוד את חיזבאללה מאיים על חיינו מול הבתים שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.12.23
