צריך להגיד את זה, אבל בעדינות: לצד הנשים שכבר לא יוכלו לדבר לעולם, יש גם נשים ששרדו את האלימות המגדרית של חמאס ב-7 באוקטובר. "אני יכולה לומר שלמרכזים של משרד הרווחה הגיעו פניות ראשונות אחדות של ניצולות שנפגעו מינית", חושפת מלי אורגד, מנהלת שירות לטיפול והגנה במצבי טראומה ומשבר במשרד הרווחה והביטחון החברתי.
"הפניות שהגיעו אלינו הן של נשים צעירות שנפגעו במסיבה, בנובה", אומרת אורגד. "מעבר לכך אני לא יכולה להוסיף, כי הן עוד לא הגיעו לטיפול, הן עדיין לא פתחו את סיפור הפגיעה שלהן, אלא ביררו לגבי המרכז ומה המענים ואמרו שיחזרו אלינו. אנחנו משערות שהן יגיעו ושיגיעו אחרות. אבל כן, היו אירועי פגיעה מינית ב-7 באוקטובר, וישנן ניצולות".
3 צפייה בגלריה
yk13733714
yk13733714
מפגינה בפריז נגד השתקת פשעי המין ב-7 באוקטובר
(צילום: AFP)
"אנחנו יודעות על אחדות ורוצות להגיע לעוד שעוד לא פנו אלינו, כי הן צריכות לעכל את האירוע הקשה והגדול הזה", הוסיפה. "לא אגיד יותר מזה, כי אני רוצה שמי שתגענה ירגישו מוגנות. אנחנו מכירות ויודעות שלוקח זמן לנפגעות להגיע אלינו לטיפול, ובמקרה הזה אפילו עוד יותר. הן צריכות להיות מוכנות לעשות עבודה על הדבר הנורא מכל שקרה להן. ברור לנו שככל שהן יידעו מה ניתן להן בתוך המרכזים - הן יגיעו".

דרושה רגישות, וסבלנות

העידן הנוכחי של ריבוי ערוצים, רשתות חברתיות ושצף דעות ומידע (וכן, גם זירת מלחמה נוספת על דעת הקהל העולמית) גורם לנו לרצות להבין גם את הסיפורים הבלתי נתפסים; להיכנס לפרטים, למספרים, לתיאורים - מתוך רצון לזעוק את הכאב הקולקטיבי שלנו, שחווינו באותה שבת ארורה.
אבל פגיעות מיניות מתנהלות אחרת: הן צפות בזמנן, לפעמים אחרי שנים, לפעמים לעולם לא. העולם כולו מטה את אוזנו לסיפורי האלימות המינית שהתרחשו תוך כדי אירועי הטבח, אך בזירה הזו יש לזכור כי דרושה רגישות יתרה. רגישות, וסבלנות.
3 צפייה בגלריה
תמונות הנרצחים והחטופים ממסיבת הטבע מסיבת הטבע נובה
תמונות הנרצחים והחטופים ממסיבת הטבע מסיבת הטבע נובה
תמונות נרצחים וחטופים ממסיבת הטבע
(צילום: REUTERS/Amir Cohen)
מדגימה זו היטב עבודתה של נעמה תמרי לפיד, מנהלת המרכז רב־תחומי לטיפול בנפגעות תקיפה מינית של משרד הרווחה והביטחון החברתי בחיפה, מול מרכז טיפולי בקוסובו. "כחלק מהמלחמה בקוסובו, שהסתיימה ב־1999, היה שימוש בתקיפות מיניות אכזריות ומזעזעות בילדות ונשים, ו־20 שנה אחרי הם מטפלים בזה", היא מספרת.
"הם מטפלים במשהו כמו 20 אלף נפגעות שהם יודעים עליהן, ונוצר בינינו קשר מקצועי. הם רצו ללמוד מאיתנו על טיפול בפגיעות מיניות בהקשר של מדינה מוכת מלחמות, שיש בה טראומת הלם קרב. לפני שנה וחצי, בעבודה המשותפת שלנו, אמרתי להם, 'לא היו אצלנו מלחמות שהיו בהן תקיפות מיניות' (הכוונה בשטח מלחמה. יש תיעוד של שבויי מלחמת יום כיפור שהותקפו מינית בשבי – ר"א). הם ניסו להבין מהי הדרך הנכונה לטפל בנפגעות התקיפות הללו בעת מלחמה, והם למעלה מ־20 שנה אחרי. אז צריך להיות שיח ציבורי מאוד סבלני, מאוד שקט, לא שיח שמצפה מהנפגעות לבוא כאן ועכשיו ומהר כי יש לנו צורך להרגיע את עצמנו. וצריך לדעת שיש שורדות ואנחנו מטפלים בהן. תראו כמה שנים זה לקח שם".
וככה לדעתך זה יהיה גם כאן? "תראי, אנחנו עם אחר, תרבות אחרת, אני רוצה לקוות שזה ייקח פחות זמן, אבל כן, אני חושבת שאנחנו פה לטווח ארוך של שנים קדימה בטיפול באירוע הזה. אני יכולה להגיד על המסיבה שבאמת זה אירוע שלא היה כמוהו. כשאנחנו מנסים ללמוד מה קרה, אז אם אני מסתכלת על הפרמטרים החיצוניים במסיבה - זה אירוע חד־פעמי, אבל זה גם אירוע שלא נגמר, כי המלחמה לא נגמרה. אז עבור מישהי שעברה פגיעה מינית בתוך אירוע זה כאילו הסתיים, אבל זה לא.
"דבר נוסף זה שהאירועים האלה קרו בחוץ, בפרהסיה. היו אנשים נוכחים, היו את התוקפים והייתה מנוסה של האנשים מסביב והאנשים שהתחבאו, שזה גם אלמנט. ועם זאת, לא ברור בדיוק מי ראה, מי שמע, יש המון עמימות ובלבול. אלה מרכיבים מיוחדים של האירוע הזה. זה דבר שבישראל לא הכרנו, אבל הוא כן קרה במלחמות בעולם שבהן התקיפה על רקע מגדרי הופכת להיות כלי מלחמה, דרך לפגוע במשמעות, בזהות וברוחניות של עם שלם, של כולנו. זה לא רק אקט כוחני של שליטה, זה אקט שיש לו מטרה להרוס".

"המלחמה היא טריגר ענק"

תמרי לפיד, שכאמור מנהלת את המרכז בחיפה, מספרת על השלכה נוספת של האלימות המגדרית של חמאס. "מאז 7 באוקטובר המרכז סוער: יש על דלתנו התדפקות נואשת של נפגעות תקיפה מינית בעבר, שהאירוע היה עבורן טריגר. הן מבקשות לקבל עכשיו טיפול. אם קודם הן המתינו או לא נרשמו לטיפול, עכשיו יש מבול, אסופה של פניות ממש נואשות. הזדקקות מאוד־מאוד גדולה לטיפול. המלחמה היא טריגר ענק ועוררה סערה מאוד גדולה".
3 צפייה בגלריה
yk13734042
yk13734042
נעמה תמרי לפיד. "זה לא רק אקט שליטה כוחני, זה אקט שמטרתו להרוס"
(צילום: אלעד גרשגורן)
וזה ייחודי למלחמה הזו? "בעוצמות האלה, כן. היו קודם מבצעים, אבל זה לא השפיע באופן הזה. זה גם בשל השיח הציבורי שנוצר. אני חושבת שטוב שמדברים וטוב שזה לגיטימי להגיד שהדבר הזה קרה, אבל צריך גם להיזהר באופן שמדברים על זה בציבוריות ובחברה. זה טריגרי, זה לא כמו שהיינו רוצות לחשוב, שנפגעת תשמע שיח ותרגיש מועצמת לפנות. לפעמים זה אכן קורה כך, אבל ביותר מקרים, הסיטואציה היא שנפגעת תשמע את השיח, והוא יעורר אצלה דברים בלתי נסבלים והיא תחוש מצוקה נוראית. זה נכון שהשיח מעלה מודעות ומעודד נשים לפנות, אבל הוא צריך להיות מאוד זהיר, מאוד שקול, כדי שהוא לא יהיה טריגר".
איך יוצרים שיח ציבורי ששומר על הקורבנות? שלא מטרגר? "זו שאלה קשה ומורכבת כי יש פה דיאלקטיקה. איך מעלים מוּדעות? דרך זה שהתקשורת נותנת קול לנשים שמוכנות לדבר על הדברים, וזה מבורך. ומהצד השני, השיח צריך להיות זהיר, שקול, לא מתלהם, הוא לא צריך להיכנס לעולם לפרטים. אנחנו לא צריכים לדעת מה בדיוק־בדיוק קרה. כשהקואליציה הישראלית לפשעים המגדריים של חמאס מעידה בפני גורמי מקצוע בינלאומיים, כן חשוב שהם יפרטו. אבל בתוך הציבוריות הישראלית, השיח לא צריך להיכנס לפרטים האלה ולא למספרים או לאפיונים של בנות כמה, איפה הן היו, מה קרה להן בדיוק ואיך זה קרה. השיח צריך להיות שיח שאומר, 'יש אפשרות לטפל'".
אבל אנחנו ניצבים מול הכחשה בינלאומית. "אנחנו מכירות שיחד עם הציפה של פגיעות מיניות, מגיעה הכחשה. כולנו זקוקים לזה שהעולם ייתן לנו תוקף, כמו שכל נפגעת זקוקה לו זה שייתנו לה תוקף. פה יש מגה־אירוע, ולכן יש מגה־הכחשה. אני חושבת שצריך פחות לצפות מהבחוץ לתת לנו את התוקף. אנשי המקצוע צריכים להמשיך לעשות עבודה בלאסוף ראיות ועדויות, להנכיח אותן ולהביא אותן מול הגורמים הבינלאומיים. אבל כשזה עולה ככה בחברה בישראל, זה לא עוזר לנפגעות לפנות. אנחנו במרכזים פה יודעים לתת תוקף לכל מי שתפנה אלינו. יש פה צוות כל כך מסור, רגיש ואוהב אדם, עם יכולות וברמה מקצועית מאוד גבוהה, ואני מקווה שכל אחת תמצא את הזמן והדרך לפנות בזמן שנכון לה, ושהיא תגיע למקום שיכולים לעזור לה. וממש־ממש יכולים לעזור".
"הקצינו תקציב ייעודי כדי לתת מענה מיידי לנפגעות", מחזקת אורגד. "יש לנו 80 מרכזי טיפול בפריסה ארצית, מאזור הגולן ועד לאילת, שבהם אנחנו נותנים טיפולים ארוכי טווח, טיפולים איכותיים ומעמיקים של שנים, על חשבון המדינה".
תמרי לפיד: "יש לנו אמונה חזקה ביכולת של הנשים לבנות לעצמן חיים טובים, למצוא דרך שבה הן יכולות להתמודד בצורה טובה גם עם אסונות שקרו להן. אלה תהליכים ארוכים ועמוקים. הייתי רוצה לחשוב שמי שנפגעה תגיע לטיפול, למקום שעוזר לה. שהיא לא תישאר עם זה לבד. אנחנו פה בשבילך".
Rotmoosh@gmail.com
ניתן לברר איפה נמצא המרכז הטיפולי הקרוב למקום מגורייך במוקד מידע וסיוע של משרד הרווחה והביטחון החברתי: 118
פורסם לראשונה: 00:00, 29.12.23