כשאנחנו מנסים לתכנן את "היום שאחרי" חשוב לדעת מה בעצם רוצים הפלסטינים. אנחנו יודעים שחמאס שולט בעזה ושיש לו פעילים גם בשטחים. אבל מה באמת הפלסטינים, כעם, חושבים על 7 באוקטובר, ועד כמה המלחמה בעזה משפיעה על תפיסתם - את זה אנחנו פחות יודעים. אלה לא רק שאלות אקטואליות משמעותיות: מה באמת רוצים הפלסטינים היא גם תהייה היסטורית מתמשכת. שכן הפלסטינים, כעם, כמעט מעולם לא נדרשו לעמדתם.
ידוע שב-1937 הפלסטינים דחו את ההצעה של ועדת פיל הבריטית לחלוקת הארץ; אבל האמת ההיסטורית היא שהפלסטינים הנוהגו אז על ידי אדם כוחני וקיצוני, חאג' אמין אל חוסייני, שבהמשך חבר גם לנאצים, ובמהלך השנים הורה לרצוח ולמנוע כל אפשרות לבטא עמדות פלסטיניות מתונות יותר, כמו אלה של בני משפחת נשאשיבי, שהתחרו עימו על הנהגת עמם. גם ב-1947 סירבו הפלסטינים להצעת החלוקה, הפעם של האו"ם. אבל באותן שנים הם היו נתונים להשפעת מדינות ערב והליגה הערבית. לכן גם אז קשה לדעת מה באמת רוב הפלסטינים רצו.
בשלהי שנות ה-80 פתחו הפלסטינים בשטחים באינתיפאדה הראשונה שביטאה שאיפה אותנטית לעצמאות. אבל כשישראל פתחה עימם במשא ומתן רציני, זה היה עם אש"ף, שעד אז ישב בטוניס והיה מנותק מהשטח וביטא רצונות משלו. אחרי ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005 הפלסטינים אכן בחרו בחמאס - אבל חמאס השתלט בכוח על הרצועה לאחר שפתח סירב בעצם להכיר בתוצאות הבחירות. ואילו בשנים האחרונות, אבו מאזן והרשות מסרבים - משלל סיבות - לערוך בחירות. כך קורה שלאורך השנים אנחנו יודעים שלפלסטינים יש ארגוני טרור והנהגות סרבניות, אבל לא יודעים מה באמת רובם חושבים ורוצים.
דווקא עכשיו, כשהתוכנית האופטימלית ל"יום שאחרי" היא לנסות ולארגן ברית מתונים במזרח התיכון, אפשר לקדם את תוכנית "סקר הסקרים" אצל הפלסטינים. לאחרונה מתפרסמים כל מיני סקרים, שאמינותם ואיכותם לא תמיד ברורה, בנוגע לתמיכה הפלסטינית בחמאס. אבל ישראל והמערכת הבינלאומית, בשיתוף מדינות ערב, צריכות לקחת את הרעיון צעד אחד קדימה.
בתום המלחמה, ובטח לנוכח ההרס בעזה, אפשר לערוך מפקד אזרחי בעזה שלאחריו הם יוכלו להיסקר לגבי דעותיהם באופן אנונימי ומסודר, וסקר דומה צריך להיערך גם בשטחי הרשות. כדי שהסקר יהיה אמין ועמוק הוא לא צריך להתקיים כמו בחירות - כלומר לשאול במי תבחר, שכן כך שיקולים פוליטיים פנימיים ייכנסו. הסקר צריך לבחון עמדות: עד כמה הם תומכים בטבח? עד כמה הם מודעים למה שקרה? עד כמה הם מאמינים בדו-קיום?
ד"ר אבי שילוןעד שיגיעו התשובות, עצם קידום עריכת הסקר יעניק לישראל תמיכה בינלאומית ויחייב את הפלסטינים לחשבון נפש. ייתכן שהתשובות יהיה מאכזבות - אבל אז נדע מול מה אנו עומדים. ייתכן שהתשובות יהיו מפתיעות לטובה. במקרה כזה, המודעות לתוצאות תפגע בארגוני הטרור, שייאלצו להתמודד עם ישראל כשהם לא נחשבים כמייצגי האינטרס הפלסטיני הציבורי, וגם תסייע לתכנן את ברית המתונים. אם נגלה שיש רוב למתונים בקרב הפלסטינים, יהיה אפשר להתקדם לכיוון עריכת רפורמה ובחירות ברשות, שיחדשו אותה, לצד הצעה ישראלית פרקטית לשלום.
בערוב ימיו נשאל דוד בן גוריון מהו הבסיס ההכרחי לפיוס: הוא השיב שיותר מחלוקת השטח, החשוב הוא שזה יהיה שלום בין העמים ולא בין ההנהגות. הוא התכוון לכך שיותר מכל סידורי ביטחון הכרחיים, התנאי הראשון הוא הסכמה עממית רחבה בין שתי האוכלוסיות כי פנינו לשלום. הסקר לא יוכל להבטיח זאת, אבל הוא יהיה צעד הכרחי לתקווה, או לפחות לפיכחון.
- ד"ר אבי שילון הוא היסטוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 28.12.23
