מחזה לא שגרתי נראה השבוע ברחוב הירוק בחיפה, רחוב קטן ושקט שהיה פעם חלק משכונת עבאס. חברות וחברי קיבוץ דן באצבע הגליל, שבימים אלו מפונים לחיפה, פסעו במעלה אותו הרחוב אליו פונו כילדים ביוני 1948.
את הסיור המרתק לחברי הקיבוץ ברחובות עבאס, הגפן, הירוק ושדרות בן גוריון במושבה הגרמנית הוביל בהתנדבות מורה הדרך גבי זהר, שסקר בפניהם את ההיסטוריה של האזור. "ביוני 1948 אנשי קיבוץ דן הגיעו לרחוב הירוק עם משוריין. השכונה הנוצרית החדשה, מרחוב עבאס ועד רחוב סטלה מאריס הייתה בחיתוליה, עם תושבים ערבים עשירים שהגיעו מסוריה, לבנון ועיראק. הם בנו בתי אמידים, וזה היה האזור אליו ילדי דן הגיעו".
הפינוי, 2023
(צילום: אלעד גרשגורן)
ראובן אריאל (87) היה בן 12 ב־1948. "אז, כילד, לא הרגשתי מאוים", הוא מספר. "היום אני מרגיש חוסר בטחון לגבי המיגון וההגנה שמדינת ישראל נותנת. אם יאפשרו לי לחזור לקיבוץ, אחזור".
"כשפינו אותנו לפה הייתי בכיתה ד'", מספרת אורה כרמי (85) ליד אחד הבתים ברחוב הירוק. "לקיבוץ דן היו פה שלושה מבנים. הבית הזה שהיה המרכזי, הייתה וילה שבה גרו הילדים הקטנים עם המטפלות, ובבית ממול התגוררו הילדים הגדולים".
"ב־14 במאי הייתה הכרזת המדינה, ושבועיים אחר כך החלה הפגזת תותחים ומרגמות על הקיבוץ. כמעט כל הזמן היינו במקלטים", משחזרת כרמי. "ביוני החליטו לפנות את הילדים וחלק מהאמהות לחיפה. יום אחד ביקשו שנרוץ מהמקלט אל שני אוטובוסים משוריינים כשסביבו שורקים הכדורים.
"הגענו לחיפה בשעות הערב. היינו באותו בית הספר מספר שבועות, ואז הגענו ל'ארמון'", אומרת כרמי ומצביעה לעבר הבית ברחוב הירוק 15. "פה התחילו לנהל סוג של שגרה. לקחו אותנו לים, לסרטים, שיחקנו המון בגן הפרסי והסתובבנו ברחובות. לי התקופה הזו זכורה כמקסימה.
בפינוי הנוכחי התחושות מעורבות בגלל כל מה שקורה מסביב. עברתי בדן תקופות קשות כילדה, כאימא וכסבתא. אני אחזור לקיבוץ כי זה הבית שלי. אבל אם המדינה לא תתעשת ותמצא פתרון שייתן לנו תחושת ביטחון אמיתית, אז המצב לא נראה מבטיח במיוחד".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.12.23
