בשעות אחר הצהריים ב-7 באוקטובר, גויס למילואים בעלה של ליאורה (שם בדוי). "היציאה הייתה דרמטית עבורי ועבור הילדים, ניסיתי לשדר להם חוסן בלי להבין מה קורה", סיפרה ליאורה, אם לחמישה. כבר למחרת, החל בנה בן השלוש להראות סימני מצוקה.
"הוא השמיע חריקות, טיקים כאלה. הלכנו לרופא משפחה שאמר שהכול תקין, אבל זה החמיר, ויחד עם זה הוא פיתח התנהגות יותר אלימה ונהיה יותר אגרסיבי. כשהם חזרו למסגרות, ממש שעתיים אחרי שהם חזרו לגן, הגננת כבר התקשרה ואמרה שהיא דואגת לו, ושהיא מבקשת שתבוא מחר פסיכולוגית לגן לראות אותו", אמרה ליאורה. "הפסיכולוגית הסבירה שזה רגשי, שהוא מגלה חרדה וזו הדרך שהוא מוציא אותה, והפנתה אותנו לתהליך טיפולי. התחלנו בתהליך, ואנחנו עובדים על זה, אבל זה מאוד קשה לעבור את זה לבד".
עם המצוקה הרגשית שאותה תיארה ליאורה מתמודדים רבים מבני משפחות משרתי המילואים. סקר חדש של פורום "נלחמות על הבית - נשות המילואימניקים" בסיוע מכון המחקר "מאגר מוחות", שבו השתתפו 1,399 בני ובנות זוג של מי ששרתו או משרתים במילואים במלחמה, מגלה את היקף התופעה המטרידה.
83 אחוז מהנשאלות דיווחו על שינויים בתדירות הבכי בקרב הילדים. 84 אחוז דיווחו על שינויים במידת העצמאות של הילדים, שדורשים נוכחות צמודה של ההורה, 73 אחוז העידו על שינויים באופי השינה של הילדים, שישנים פחות או מתקשים להירדם, יותר משליש דיווחו על פגיעה בתהליך הגמילה מטיטולים ו-54 אחוז סיפרו על שינויים לימודיים של הילדים, שמתמודדים עם קשיי ריכוז ואף הידרדרות בלימודים.
"אני גאה בבעלי ושמחה שהוא שם", הדגישה ליאורה. "שיעשו את העבודה כמו שצריך, אנחנו מאמינים בזה. אבל המדינה חייבת לתת מענים לצרכים שלנו כדי שנוכל להמשיך לשדר חוזק. אם אתפרק, בעלי ירגיש את זה. רוצים את הלוחמים חזקים, אז המדינה צריכה להכניס יד לכיס ולתת מענים".
השבוע פרסמו שר הביטחון יואב גלנט ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' את תוכנית "מגויסים למילואימניקים", שמטרתה לספק מעטפת כלכלית למשרתי ומשרתות המילואים ולמשפחותיהם. התוכנית לא תיושם לפני אישור תקציב מדינה חדש ל-2024. בינתיים, משפחות רבות טוענות שהיא כלל לא מספיקה. "המתווה מספק מענה מיידי בסבסוד טיפולים רגשיים בהיקף כ-1,500 שקלים למשפחה, אך נדרש מענה ארוך טווח להתמודדות ב-2024 שבה יימשכו הגיוסים", אמרה רותם לוי, ממובילות פורום נשות המילואימניקים.
"פנינו למספר גורמים, ביניהם שר החינוך יואב קיש, ויו"ר ועדת החינוך, ח"כ יוסף טייב, בבקשה לגבש מענים רגשיים לילדינו - ואנו מצפות לתשובות", הוסיפה לוי. "מאחורי המספרים עומדת ילדה בת ארבע שהפסיקה לדבר או ילד בכיתה א' שלא מסוגל ללכת לבית הספר כתוצאה משירות המילואים המתמשך של אחד ההורים. המדינה חייבת לספק תגבור בפן הפדגוגי ופתרונות רגשיים, בדחיפות על מנת למנוע פגיעות רחבות היקף עם השלכות בלתי הפיכות ולאורך שנים".
המצב המבלבל לא פוגע רק בילדים הקטנים. נירית (שם בדוי), אמא לשלושה מתבגרים, סיפרה: "אני בקושי מצליחה להוציא אותם לבית הספר, הם לא מצליחים לחזור לחוגים. הם חווים קושי נפשי גדול - גם הדאגה לאבא, גם החרדה מסביב וגם אמא שכבר מרוקנת - יוצרים מתח בבית".
"הם באנטי, והם מוציאים את הזעם עליי", היא הוסיפה. "זו סיטואציה לא פשוטה. אני מפחדת שהם פיתחו התמכרות למסכים, נתק מהסביבה וסכנות בריאותיות כמו אכילת יתר. אני מפחדת ממה שיקרה להם, וקשה מאוד להוציא אותם מהמצב הזה, כי אני בעצמי במצב הישרדותי. אני חושבת שבסוף המלחמה נצטרך לעבור הרבה טיפולים, כולנו".
לצד המצב בבית, נירית מתמודדת גם עם קושי בעבודה. "אני קרייריסטית, והחיים שלי בנויים על שוויון בתחזוק הבית יחד עם בעלי, ופתאום כשהכול נפל עליי לא יכולתי לעבוד כמו שצריך. התחשבו בי לתקופה ואז אמרו שכולם חזרו לשגרה ומצפים ממני לחזור גם, אמרו 'ליטפנו אותך מספיק'. יש בי המון כעס על כך שהמדינה לא תומכת בנו מספיק. בעלי תורם לביטחון המדינה, ואני נסמכת רק על טוב ליבם של אנשים. הייתי שמחה לקצת יותר תמיכה, שיגידו תודה, שרואים אותנו. אני מרגישה לבד".
יפעת (שם בדוי), אמא לילדה בת שמונה, שבן זוגה נלחם בעזה, מתמודדת גם היא עם מצוקות במספר חזיתות. "יש לי עסק לפיתוח עסקי וחדשנות, וכל הפרויקטים שבנינו הוקפאו מאז המלחמה", היא סיפרה. "ברגע אחד נשארתי עם אפס הכנסה, לא קבלתי אפילו מענק אחד. מבקשים שנתאזר בסבלנות מבלי שנדע מה הולך להיות, ובינתיים החשבונות נערמים. זה הגיע לרמה שהייתי צריכה לבקש אוכל ותרומות, בחיים לא הייתי במצב הזה".
"הילדה שלי במצב קשה", היא הוסיפה. "היא לא מוכנה שאני אזוז ממנה, יש לה רגרסיה מטורפת, סיוטים בלילות, הלימודים שלה מתנהלים כרגיל, אבל היא לא יכולה ללמוד כרגיל. מעבר לזה שאבא שלה במילואים, ושהיא רואה את אמא שלה בהתמוטטות, היא נחשפה לתכנים מזעזעים בטיקטוק, והיא לא מוכנה ללכת לטיפול ולדבר על זה, ובכל מקרה אין לנו כרגע כסף לזה".
הסקר, שמתייחס גם לתחושותיהן של בנות הזוג שנותרו בבית, מעלה ש-80 אחוז מהן מרגישות ייאוש וחוסר תקווה בחלק גדול מהזמן. ענבר פריד צאיג, ראשת מרכז "המרחב הנשי" והפסיכולוגית האחראית על המרפאה לבריאות נפש האישה במרכז לבריאות הנפש רמת חן - כללית, הסבירה: "כשזוהי החוויה הנפשית של האישה, מצטמצמת היכולת שלה להתמודד עם קשיי היומיום ביעילות. נשות המילואימניקים מתמודדות מול חזיתות רבות בגפן, ורבות מהן מחזיקות את עול התמיכה הרגשית בבעל, בהורים ובילדים. התמיכה הרגשית שהן מספקות משמעותית להחזקת העורף, אך גובה מחיר יקר - ונותרת, למרבה הצער, שקופה, מה שמחמיר את הקושי".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.12.23
