"בכל מקום ובכל רגע תזכרו אותי כי נלחמתי וגם נפלתי בעד מולדתי". כך כתב יוסף טרומפלדור, סמל הגבורה במאבק על המולדת. יותר ממאה שנים אחרי מותו בקרב על תל חי, הציבור הישראלי מגלה שרוחו לא נעלמה בחסות המרדף אחרי כסף, חיים נוחים ודגמים חדשים של אייפון. לצד העצב הנורא שמגיע אחרי המילים "הותר לפרסום", אנחנו מגלים דור של גיבורים, שנלחמים כמו אריות בשטח ומצהירים שהם עושים זאת מתוך מחויבות למקום שבו הם גדלו והתעצבו.
כך, למשל, כתב להוריו רס"ל (מיל') יוסף גיטרץ ז"ל, שנפל השבוע בקרבות בעזה: "הייתי עושה אותו דבר אם הייתי יכול לבחור שוב. עשיתי את הבחירה הזאת בעצמי והלכתי איתה עד הסוף. נפלתי בכבוד למען עמי. אין לי חרטות. הייתי יכול לא ללכת לכאן ולהסתתר. אבל זה היה מנוגד למה שאני מאמין ומעריך ולמי שאני מחשיב את עצמי".
גם סמ"ר עדי ליאון ז"ל מניל"י שנפל בקרבות השאיר לבני משפחתו מכתב מצמרר שאותו חיבר בסמוך לכניסה לעזה. "אני יוצא למלחמה בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים, התינוקות, הזקנים והנשים שהיו חסרי אונים מול התופת של חמאס. זה החינוך שנתנו לי הוריי, בזה אני מאמין. מקווה שתזכרו אותי".
ומה נאמר על המכתב של סמ"ר לביא ליפשיץ ז"ל. "אינני מצטער על גיוסי לסיירת גבעתי ולפלגה ג'. זה דבר אשר אני אסיר תודה עליו. היכולת לפגוש חברים כמו אלו שמצאתי בצבא היא יוצאת דופן. תודה למדינה שנתנה לי את ההזדמנות הזאת ותודה לחבריי שנתנו לי את הצ'אנס לחיבור יוצא דופן... לסיום, אני מבקש לא לשקוע באבל. הוא עשוי להיות יומיומי ומתיש, אך העשייה שיכולה לצמוח ממנו – אין היא מתישה – אלא בונה".
הסיפור של סרן (מיל') ארנון בנבניסטי וספי ז"ל פורסם הרבה לפני המלחמה. ב-2019, אחרי שסיים קורס צוערים, פורסמה עליו כתבה באתר צה"ל, שם פורט הסיפור קורע הלב של משפחתו מצד האם, ורד: היא איבדה את אביה, סבא של ארנון, במלחמת יום כיפור. אחיה ארנון, שעל שמו נקרא הבן, נפל במלחמת הלבנון הראשונה. באותה מלחמה נהרג גם בן הדוד שלה, אורי מעוז. לפני חודש נפל גם הילד ארנון, שלצד השכול במשפחה היה גם יתום מאב.
"נקודת המפנה הייתה בגיל 17", הוא סיפר אז, "כשקיבלתי את ההודעה על כך שאבי נפטר. שמתי לעצמי מטרה - להיות לוחם ולהגן על המדינה. כשביקשתי מאמא לחתום על טופס ההסכמה לגיוס קרבי ראיתי את החששות שלה עולים מחדש. לא היה לה קל, אבל עכשיו היא רואה שכל סופ"ש אני חוזר עם ברק בעיניים וזה רק הולך וגדל".
צריך להודות באמת: רבים ורבות מאיתנו לא האמינו שהדור הנוכחי, שמקריב את חייו עוד לפני שהתחילו, מצליח לשלב רמה כל כך גבוהה ומרגשת של מקצועיות וערכים. רובם לא דמיינו שייקלעו לאחת המלחמות הקשות בתולדות המדינה, שהתחילה במכה איומה גם בקרב לוחמי צה"ל שנדרשו להגן על יישובי הנגב המערבי מול אויב שהפתיע אותם לאחר מחדל מזעזע של בכירי המדינה והצבא. הם התאוששו ומצליחים להשיג תוצאות שאף צבא אחר לא היה משיג, מול אויב שמתחפר עמוק בעיר תחתית.
4 צפייה בגלריה
ארנון בנבניסטי וספי ז"ל. "שמתי לעצמי מטרה - להיות לוחם ולהגן על המדינה"
(צילום: דובר צה"ל)
אולי אם היינו עוסקים יותר במודיעין על אימפריית המנהרות ולא בחלוקת ציונים לדור הצעיר, לא היינו צריכים לאבד כל כך הרבה מהם בשדה הקרב. ובכל זאת, בכל מפגש איתם אני שומע את אותו פזמון: אמונה בצדקת הדרך ואהבת המדינה, בלי "אבל" ובלי נעליים. עילת הסבירות מבחינתם זה מושג מעולם אחר.
והם נלחמים במלחמה קשה, שוחקת, מתישה. האתגרים שלה מעל ומתחת לקרקע מפורטים כאן על בסיס יומיומי. פחות מדברים, למשל, על אתגר זיהוי הכוחות שלנו במתחמי הלחימה הצפופים, שמובילים לעתים לירי דו-צדדי. בסוף השבוע שעבר התרחש אירוע קשה בחאן יונס, כששני לוחמי מילואים נפלו בגלל ירי של כוח מגדוד הסיור המובחר של הצנחנים במילואים.
שני דברים חריגים קרו שם. חילופי האש נמשכו כמעט שעה (!) עד שהובן שבצד השני של הכוונת לא נמצא אויב. שנית, הוחלט להקפיץ מסוק קרב לסיוע ורק הודות לערנות הטייס, וסירובו לפתוח באש מחשש לפגוע בכוחותינו, הוא לא ביצע את הירי וכך נמנע אסון כבד עוד יותר. זאת בניגוד לתקרית חריגה מלפני חודש, שבמהלכה מסוק תקף בית שבו פעלו לוחמי צה"ל, וככל הנראה עקב הפעלת אש שגויה מהקרקע הוא פגע במבנה הלא נכון ולוחם סיירת הצנחנים נהרג.
התוצאות הקשות מחלחלות לציבור, ונדמה כי גם בשל כך ניצל שר הביטחון יואב גלנט את הביקור במפקדה הקדמית של אוגדה 98 כדי לתאם ציפיות. "המשימה היא לפרק את חמאס, שלא תהיה לו יכולת צבאית ושלא תהיה לו יכולת שלטונית. זה יימשך הרבה זמן, יתחיל בחודשים ואחר כך ידעך מבחינת יכולת ההתנגדות של חמאס. מה שיידרש זה הרבה התמדה והרבה נחישות". גלנט חוזר על הדברים אבל נדמה שמבחינת הציבור, רק מראות ברורים של הכרעת חמאס או לפחות חיסול בכירים באמת בארגון ישנה במעט את מצב הרוח.
זה נכון בוודאי כשזירת הצפון כבר ממש על סף חציית רף המלחמה: מלבד עשרות השיגורים של חיזבאללה, שהפכו לעניין יומיומי, הארגון שיגר גם כלי טיס בלתי מאויש לעבר הקריות. שיגור הכטב"ם למרחב שנמצא עמוק יותר מיישובי קו המגע נענה בתקיפה מצפון לנהר הליטני, שפגעה בנכסים חשובים לחיזבאללה. המסר מכוון לא רק לנסראללה, שבוחן בקביעות את גבולות משוואת ההתכתשות, אלא גם לאיראן, שהעלתה הילוך בעקבות חיסולו של רזא מוסאווי, שנחשב לאחד ממפקדי הכוחות האיראניים בסוריה. מי היה מאמין: מתברר שבטהרן קצת פחות מתרגשים מההחלטות הקרבות של בג"ץ וממשיכים לעבוד בחיסול הפרויקט הציוני.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.12.23
