סרן שלי, מ"פ בגדוד 727 וקצינת איסוף קרבי, הוקפצה ב-7 באוקטובר לעוטף עזה. היא משרתת בבסיס ליד קציעות, אבל מח"ט פארן, אל"ם שמר רביב, הבין כי הם צריכים לסייע לכוחות בעוטף, החלטה שהצילה את חייהם של רבים מתושבי הקיבוצים.
"נסעתי לחטיבה ושם עשינו הערכת מצב בחמ"ל, והמח"ט אמר 'תבואו עם החפ"ק'", היא סיפרה. "אנשי לוט"ר ניצנה הגיעו יחד איתנו, בנוסף לגששים שליוו אותנו". בין אנשי לוט"ר ניצנה היה גם סרן (במיל') יפתח גורני ז"ל, תושב באר מילכה, שהצטרף למח"ט. "הוא היה על הקשר. התחלנו לנסוע בשיירה לכיוון סופה דרך כביש 10. אני הייתי עם שתיים מהלוחמות שלי. לפתע המח"ט עצר והורה לפרוץ מהרכב. הוא זיהה כוחות מחבלים על אופנועים שהיו בדרכם ליישובים הדרומיים יותר של אשכול.
הכותרת
בין פאודה לשלום: הסיפור של הרשות הפלסטינית | אבי יששכרוף
34:34
"אני ושתי הלוחמות נשארנו מאחורי הרכבים יחד עם גורני, וכל שאר הצוות פתחו לכיוון דרום. המח"ט ירה באוויר כדי להבין שאלה באמת מחבלים ונפתחה לעברנו אש כבדה. המחבלים ראו את הרכבים וכיוונו אלינו. היינו אני, שתי הלוחמות שלי וגורני. התחלנו להשיב באש. גורני היה איתנו ואמר לנו מה לעשות - לשכב, להיות במצב כריעה. הוא הבין שבהיתקלויות אחרות מחבלים גנבו רכבים והלך להוציא את המפתחות.
"הג'יפים שלי ושל המח"ט היו בקו אש ראשון. המשכנו להשיב באש לכיוון המחבלים, ואמרתי לגורני שנראה לי שצריך פה עוד מישהו. כל השמשות של הרכבים התנפצו עלינו. הוא אמר לי לשכב וצעק לחברים שלו, "אני נשאר עם הבנות! צריך עוד סד"כ"! ואז ראיתי שהוא נופל אחורה. הוא צעק שהוא נפגע, שם יד על הפגיעה, קיבל עוד כדור ונהרג. משכתי אותו מאחורה. המח"ט רץ ישר לכיווננו. צעקתי שגורני נפגע. אני חיפיתי על המח"ט, והוא ולוחמת שלי משכו את גורני מאחורי הסוואנה. חיפיתי עליהם יחד עם עוד לוחמת עד שהטנק הגיע".
הטנק שהגיע היה זה של הטנקיסטיות, שירה וחיסל את המחבלים. "ידענו שיש חטיפות של חיילים וגניבות רכבים. המח"ט אמר: המשימה שלך היא לשמור על גורני שלא יחטפו אותו. שמרנו עליו יחד עם שתי הלוחמות ומאוחר יותר לקחנו אותו למקום בטוח יותר. פיקדתי על הזירה כשהמח"ט התקדם לכיוון קיבוץ חולית. בזכות ההיתקלות הזו המחבלים לא הצליחו להגיע ליישובים דרומיים יותר, כמו יתד ויבול. הם לא נפגעו כי עצרנו אותם לפני. היינו באמת במקום הנכון בזמן הנכון". בחולית נפל לוחם נוסף מלוט"ר ניצנה, לירן אלמוסנינו.
סרן שלי ולוחמות האיסוף שלה הגיעו מאוחר יותר לסופה, שם היו תשע לוחמות שפעלו עם רחפנים. "הרמנו רחפן ואיתרנו חוליית מחבלים". לאחר מכן היא הגיעה לקיבוץ חולית יחד עם שתי הלוחמות שלה. "זה היה בסוף היום. התחלנו להוציא את כל התושבים של הקיבוץ החוצה ולטהר את רוב המרחב". מאוחר יותר הלכה למשפחתו של גורני בשבעה וסיפרה לה מה שקרה. "הוא נפל בגבורה. אני הייתי האחרונה שהייתה איתו. וזה עזר לי גם לסגור מעגל. הוא שמר עלינו ולא עזב אותנו, הרגיש כאילו אנחנו הילדות שלו".
כיום, סרן שלי והלוחמות שלה ממשיכות לפעול בעוטף עזה, ברצועת עזה עצמה ובגזרת פארן. "לא הפסקנו לרגע. אנחנו ממשיכות לעבוד".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.24
