2023 הייתה השנה שבה הכי הרבה נופפנו בדגל ישראל - פעם לאות מחאה ופעם כדי לסמל את האהבה שלנו למדינה.
2023 הייתה השנה שבה גילינו שביחס גיבורים פר נפש, אנחנו במקום הראשון בעולם - ובפער.
2023 הייתה השנה שבה גם הבנו שביחס מנהיגים מנותקים פר נפש, אנחנו במקום הראשון בעולם - ובפער.
2023 הייתה השנה שבה הבנו שאנחנו חיים במין עולם כזה שהוא הרבה יותר מתחשב, ורגיש ופוליטיקלי קורקט - כל עוד לא מדובר כמובן ברצח, חטיפה ואונס של ישראלים.
2023 הייתה השנה שבה שמענו לראשונה שיש כזה דבר חות'ים - ושיש להם משהו נגדנו.
2023 הייתה השנה שבה הבנו שהמקום שלנו בארץ ישראל לא מובן מאליו כמו שחשבנו פעם - ועדיין זו הייתה השנה שבה הבנו שאין לנו מקום בטוח מלבד ישראל.
2023 הייתה שנה שבה יצרנו לעצמנו גבולות מדומים, ישראל ויהודה - ואז הבנו מה הגבולות האמיתיים שלנו, ומצאנו את עצמנו נלחמים עליהם. בצפון, בדרום, במזרח.
2023 הייתה השנה שבה הבנו שעם כל הכבוד למכשול שמתחת לאדמה, ללוויינים שאי שם או לאמצעי התצפית המתוחכמים – בסוף, כמו בשיר ההוא, אין תחליף ל"על חומותיך הפקדתי שומרים".
2023 הייתה השנה שבה הבינה מלאכותית איימה להכחיד אין ספור מלאכות - ובכל זאת מצאנו את עצמנו עובדים בקטיף.
2023 הייתה השנה שבה אמירות ישנות של מנהיגים מנוחים כמו "הנשק הסודי שלנו הוא שאין לנו לאן ללכת" ואפילו "או"ם שמום" - חזרו להיות רלוונטיות מאי פעם.
2023 הייתה השנה שבה הבית שלנו רעד, ולפעמים נשרף או עבר למקום אחר - ובכל זאת שרנו "איך אני אוהב לחזור הביתה", "הביתה, הביתה", "כמה טוב שבאת הביתה", ו"תן שיחזור שוב לביתו".
2023 הייתה השנה שבה אין ספור מילואימניקים חתמו על מכתבי אי-התייצבות - ואז התייצבו למילואים במספרים הגדולים בהיסטוריה של ישראל.
2023 הייתה השנה שבה יותר ויותר הצהירו שאין להם מה לחפש במדינה הזאת - ואז בבוקר ההוא, בלי לחשוב פעמיים, תפסו מטוס ראשון לישראל.
2023 הייתה השנה שהתחילה במלא-מלא, ונגמרה בפחות-פחות - פחות מנהיגות, פחות לקיחת אחריות, פחות ביטחון, פחות כלכלה, פחות אהבה לעם ולאומה.
2023 הייתה השנה שבה בוקר אחד לא יכולנו לומר עוד "בוקר טוב" - ובכל זאת, מתוך האין-אונים, מצאנו את עצמנו מתגייסים, אופים עוגות, כותבים ללוחמים, שרים איתם "מי משוגע, אני משוגע".
2023, בכלל, הייתה השנה שבה הבנו שתמיד אפשר לנשום פחות, שהלב יכול לפעום פחות - ושכן, בלילות העיניים יכולות להיעצם פחות.
2023 הייתה השנה שבה ראינו כל הרבה אסונות, וכאב, ולוויות וזק"א (הגיבורים) - ובכל זאת, האמירה הכי פופולרית הייתה "עם ישראל חי".
2023 הייתה השנה שהחלה למעשה בחודשיים האחרונים שלה, ב-7 באוקטובר, 6:30 בבוקר - וכל מה שקדם נראה לא מפוקס, בשחור-לבן. כמו ממאה אחרת.
2023 הייתה השנה שבה אל האקסוסריז שלנו נוספו דגל גולני, דסקית, סרט צהוב - וגם מקל ממ"ד.
ליאור בן עמייובל חן2023 הייתה השנה שהאירוע המרכזי בה הותיר אותנו חסרי מילים - אבל עם הרבה שמות: חרבות ברזל, מלחמת "שמחה תורה", 7 באוקטובר, בראשית, קוממיות השנייה.
2023 הייתה השנה שבה התקוטטנו סביב מילים מסובכות כמו סבירות, נבצרות, פריבילגים, פסקת התגברות - ואז התאחדנו סביב ביטוי פשוט כמו "ביחד ננצח".
2023 הייתה השנה שבה חשבנו שמכת"זיות הן הצרות שלנו - עד שהופיעו טנדרים לבנים; עד שחלחלה המשמעות של רעש מסוקים.
2023 הייתה השנה שבה בכינו בשביל עשור שלם, שבה הזדקנו בעשור שלם; 2023 הייתה השנה שנמשיך לחיות שוב ושוב ושוב. 2023 הייתה שנה שאמש הסתיימה רשמית עבור כל העולם - אבל אצלנו מי יודע מתי תסתיים.
ליאור בן עמי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.24
