ביום חמישי הבא תתכנס הוועדה לבחירת שופטים, בראשות שר המשפטים יריב לוין, לדון בבחירת נשיא לבית המשפט העליון ובבחירת שני שופטים חדשים במקום הנשיאה בדימוס אסתר חיות והשופטת ענת ברון, שפרשו לגמלאות. כפי שסוכם מראש בין השר לוין לבין חברי האופוזיציה בוועדה, שדרשו את קיום הדיון, לא תתקיימנה הצבעות בסופו. הנימוק שנקט בו השר לפני כחודש היה ברוח התקופה - לא להרבות מחלוקות בעת שהתותחים רועמים.
אלא שהאמת מורכבת יותר: מאז 16 באוקטובר, במהלך אותו שבוע, פרשה הנשיאה חיות, כמה ימים אחרי פרישת השופטת ברון. מאז, למעשה, ניתן להגדיר את בית המשפט העליון כבעל רוב שמרני. הביקורת השיפוטית צפויה להשתנות, בעיקר באשר לסוגיות ליבה כמו התערבות העליון בחוקתיות חוקי הכנסת, או החלטות מהותיות של הממשלה ושל היועצת המשפטית לממשלה. בשלב זה וככל הנראה לעין בזמן הקרוב יכהנו בעליון רק 13 שופטים, שמשמרים בינתיים את הנטייה השמרנית.
אף על פי כן, קשה לשרטט גבול חד-משמעי: יום אחרי שנחשפה בתקשורת טיוטת פסיקת בג"ץ שצופה שרוב של שמונה מתוך הרכב 15 שופטים יפסול את ביטול עילת הסבירות, פורסמה פסיקת העליון שהתירה אימוץ ילדים על ידי זוגות נשואים לה"טבים. והנה, מתברר שפסיקה שבימים אחרים היתה מסווגת כ"דרמטית" ו"ליברלית", התקבלה פה על ידי ראש ההרכב – מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן ועימו שני שופטים "שמרנים" – אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ.
כלומר, לצד בית משפט שמסתמן כבעל נטייה שמרנית, ניתן לשכנע שופטים שמרנים לאמץ עמדות ליברליות בסוגית של זכויות אדם. לעומת זאת, בתיקים כמו ביטול עילת הסבירות וחוק הנבצרות שעוסקים בליבת יחסי העליון מול הממשלה או הכנסת, ההערכה היא שההרכב השמרני יכריע לרוב בכיוון זה. לא רק לגבי אי התערבות בחוקי יסוד של הכנסת – גם אם מטרתם ודרך קבלתם היו שנויים במחלוקת – אלא גם בהימנעות מהתערבות בהחלטות מדיניות של הממשלה, שאין בהן הפרה בוטה של הזכות לשוויון וביטויי אפליה מתריסה. הדברים נכונים גם לגבי אי-התערבות במינויים שמצויים על התחום "האפור" על ידי שרים ומנכ"לים במשרדי הממשלה.
לכאן נכנסת פוליטיקת המינויים: לו התקיימו בחירות לכנסת בחודשים הקרובים, יכול היה שר המשפטים לוין לומר בעצרות ובכינוסים של הליכוד, שהממשלה הצליחה לייצר בעליון רוב בעל נטייה שמרנית, מה שיבטיח ביתר שאת את עיקרון "המשילות" שאותו הבטיחה ממשלתו להשיג. אמנם את הייסוד והטיפוח השיטתי של המחנה השמרני, עד כה, ניתן לייחס בעיקר לשרי המשפטים לשעבר איילת שקד וגדעון סער – לצד פרישתן העכשווית של שתי שופטות ליברליות כחיות וברון – אבל אין ספק שלוין יתנאה בשיקוף המצב הנוכחי. לכן אין ללוין ולמחנהו שום סיבה לדאגה מפסילת ביטול עילת הסבירות ומעיתוי הביטול. בכל מקרה, שופטים כמו נועם סולברג, דוד מינץ, יוסף אלרון, ואלכס שטיין, שמנהיגים את הרוב השמרני, צפויים להשפיע ולנקוט גישה שמרנית בבחינת חוקתיות מעשי הממשל, גם אם עילת הסבירות נותרת עלי ספר החוקים.
הדיון שיתקיים בוועדה ביום חמישי הבא נועד מבחינת השר לוין להוצאת קיטור וטחינת מים, בבחינת "ישוחחו הנערים לפניי". בשל "חוק סער", שמחייב בחירת שופטי עליון ברוב מיוחס של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה, לא ניתן בהרכבה הנוכחי לכפות בחירת מועמד, שכן שני הצדדים חוסמים זה את זה. לשר לוין יש גוש חוסם בסיוע השרה אורית סטרוק ("הציונות הדתית") וח"כ יצחק קרויזר ("עוצמה יהודית"). למ"מ הנשיא עוזי פוגלמן, יש גוש חוסם נגדי - חברי הוועדה, השופטים העליונים יצחק עמית ודפנה ברק-ארז.
במערכת הפוליטית, ובנפרד גם במערכת המשפטית, מעריכים שבמצב עניינים רגיל היה נעשה מאמץ להגיע ל"דיל" כלשהו שאותו יניעו לוין ופוגלמן – למשל הסכמות על בחירת יצחק עמית כנשיא, על שופט שמרן מטעמו של לוין, ועל שופט ליברלי מטעמו של פוגלמן – כפי שהיה בממשלות הימין הקודמות. אבל ללוין, שזכה כבר עתה ב"פיס" בדמות בית משפט בעל נטייה שמרנית, לא אצה הדרך. הוא מסרב למנות נשיא על-פי הסניוריטי, ומסרב להסכים לתמוך אפילו בשופט ליברלי אחד. מולו ניצב פוגלמן, שלא יכול להסכים לביטול הסניוריטי ולבחירת שני שופטים שמרנים. אולי גם עוברת לו בראש המחשבה שעם שוך הקרבות תיערכנה בחירות שישנו את הרכב הוועדה לבחירת שופטים – והוא ישיג את מבוקשו.
ללוין יש גם שסתום ביטחון, שלא לומר אקדח, שאין לזלזל בו. על שולחן הכנסת מונחת מאז סוף מרץ האחרון הצעת חוק שעברה שתי קריאות, שנועדה למנוע מהעליון ביטול חוקי יסוד, ונועדה להגביר את השפעת הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים. עקב מהומות המחאה, ועתה בשל ההסכם הקואליציוני עם גנץ, איזנקוט וסער, לא ניתן לקדם את חוקי "הרפורמה" של לוין. אבל כל שבירת כלים מצידם עלולה לקדם את החקיקה הזו.
וכך, עם בית משפט עליון שמשנה את הרכבו, ביום שאחרי הקרבות תקום מדינת ישראל למציאות פוליטית-משפטית שונה משהייתה ערב המלחמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.24