כמעט שלושה חודשים לטבח 7 באוקטובר, ושרון שרעבי שבני משפחתו נרצחו ונחטפו עדיין מרגיש שהוא צריך לקושש מידע. "אמרו לי שגיסתי ושתי האחייניות שלי נרצחו, אבל עד היום לא אמרו לי איך זה קרה, אלא סיפרו לי סיפורים לא רשמיים", הוא מעיד. "גם כשביקשנו לקבל את דוח הזירה, מה קרה שם באמת, מה הם עברו, קיבלנו כל מיני תשובות מתחמקות, ולא זכינו לראות שום דוח - לא של זק"א, לא של צה"ל - כלום. עד כה כל המידע שיש לנו הגיע מגורמים לא רשמיים, ויש לנו פערי מידע".
5 צפייה בגלריה
תמונותיהם של החטופים אלי ויוסי שרעבי על כרזה בהפגנה של משפחות החטופים, בניו יורק
(צילום: Michael M. Santiago / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
שני אחיו של שרון, יוסי ואלי, נחטפו מבארי. אשתו של אלי, ליאן, ושתי בנותיו, נויה ויהל, נרצחו. "ציפינו מהמדינה לקחת אחריות ולהוביל יד ביד את המשפחות לחקר האמת", הוא אומר. "לפחות להתנהג בשקיפות. אבל המשפחות נשארות באוויר. אחרי שלושה חודשים אני יכול לומר שאנחנו עדיין לא מכירים את הזכויות שלנו כנפגעי עבירה, אין שיתוף, המידע לוט בערפל".
כדי לסייע למשפחות הנרצחים והנחטפים הוקם "פרויקט לילך", שמטרתו להנגיש צדק לנפגעי טבח 7 באוקטובר ולבני המשפחה שלהם. המיזם נקרא על שמה של לילך קיפניס ז"ל, עובדת סוציאלית שהתמחתה בטיפול בטראומות בילדים ותושבת קיבוץ בארי שנרצחה בטבח. "מדובר במספר עצום – אלפי אנשים", אומרת יוזמת הפרויקט, פרופ' עו"ד דנה פוגץ', מהקריה האקדמית אונו. "מדינת ישראל הודיעה שתנהל הליכים פליליים כנגד אנשי חמאס העצורים, והמשטרה היא שחוקרת את הטבח, אבל עד היום לא הוקם גוף שתכליתו לסייע לאלפי הנפגעים הללו, לא ניתן מידע כלשהו למשפחות כנפגעות עבירה, ולא נמסר דבר לגבי החקירה או לגבי הליכים פליליים אפשריים".
במיזם מסבירים שעד כה המדינה לא הקימה מערך שיתכלל את כלל ההתנהלות מול הנפגעים בדרך מיודעת טראומה, לא דאגה למסירת מידע בסיסי לבני המשפחה ולא עידכנה אותם כי הם "נפגעי עבירות חמורות" הזכאים בזכויות. כתוצאה מכך, הם טוענים, הנפגעים לא קיבלו מידע חיוני להם, הם לומדים על מהלכי החקירה הפלילית ותוצאותיה האפשריות מהתקשורת בלבד, "והם עצמם נאלצים לחפש מידע, בשעתם הקשה ביותר", מסבירה פוגץ'. "נדרש פיתוח מנגנונים ומענים, אותם אנו חותרים לקדם, על מנת להביא לכדי מיצוי את זכויות הנפגעים. לנגד עינינו נמצאים מודלים מהעולם, בעיקר התמודדות הרשויות האמריקניות עם נפגעי 11/9, המקבלים מידע ומביעים עמדה עד היום, 20 שנה לאחר האירוע, כיוון שמצויים עדיין אסירים בכלא גואנטנמו".
"אין לי את מי לשאול, איסוף של טלאי ועוד טלאי"
אלה מור, שלוקחת גם היא חלק במיזם, מבקשת להיאבק על זכותם של שלושת הילדים של רועי וסמדר עידן, שנרצחו בכפר עזה, בהם אביגיל בת הארבע שנחטפה ושוחררה לאחר 51 ימים בשבי חמאס. "יש פה שלושה ילדים יתומים, וכשיגדלו צריכה להיות להם את הזכות לקבל את המידע", היא אומרת. "אני לא יודעת מה תהיה רמת הזיכרון שלהם מהאירועים שהיו, ואני רוצה שתהיה להם אפשרות לקבל את העדות הזו, במידה ויבחרו, גם כאקט של ריפוי. שתהיה להם האפשרות לדעת ולקבל את ההכרה הזו והאינפורמציה הזו בצורה מותאמת טראומה. שחתיכת הפאזל הזו בהיסטוריה תהיה נגישה להם. אני עושה את זה כרגע בשבילם כי הם לא יכולים לעשות את זה לבד".
כמו בני משפחה רבים, גם אלה מרגישה שהיא ניזונה במידע בעיקר מהתקשורת. "הרבה פעמים אנחנו מקבלים מידע מהתקשורת, או שומעים שמועה בטלגרם, וזה לא צריך להיות ככה", היא אומרת. "אין אף גוף ממשלתי שמספק את המידע, זה הרבה פירורים, הרבה איסוף של טלאי ועוד טלאי. כל שמועה שיש, אין אף גורם ממשלתי שמפריך לי את זה, או אומר לי שזה פייק ניוז. אין לי את מי לשאול. אני לא הייתי רוצה שהילדים יעברו דבר כזה. אם הם ירצו להיות חלק מדיונים, אם הם ירצו לדעת - אני רוצה שתהיה להם הזכות".
"לפני שחרור החטופים היינו מתחרפנים במטה, מה נכון, מה לא נכון? אף אחד לא ידע לענות לנו", היא מוסיפה. "זה משהו שגם ביקשנו בקבינט, כמה וכמה פעמים. שיהיה גוף שיעביר למשפחות מידע. איפה הממשלה? איפה המדינה? אני לא מרגישה אותן בכלל!".
דנה פוגץ' צילום: סטודיו סקייליין המיזם, שהוקם במטה משפחות החטופים והנעדרים הוא פרי יוזמתה של פרופ' עו"ד דנה פוגץ' מהקריה האקדמית אונו, מחלוצות המאבק לזכויות קורבנות בישראל, ושותף בו איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. לדבריהם, באי-מתן הזכויות המדינה מוסיפה רובד של פגיעה נוספת בנפגעים הקשים ביותר.
"ההליכים הפליליים עתידים להימשך שנים רבות, אבל חלק מזכויות נפגעי העבירה חשובות כבר היום. למשל, הזכות לפרטיות והזכות למידע מסוים", אומרת פוגץ'. "זכויות של נפגעי עבירות חמורות יכולות לכלול מספר קטגוריות: זכויות לסיוע, זכויות להגנה, זכויות למידע ולהשתתפות בהליכים משפטיים. הזכויות האלה חשובות לכל היבט של חייהם של הנפגעים: מהכלכלי ועד הנפשי והרגשי. בפרויקט 'לילך' מטרתנו להבטיח את זכויות הנפגעים בהליכים הפליליים ותוצאותיהם: זכויות להגנה, למידע ולהשתתפות, במישור הכללי - חקיקה ומדיניות כדי לקדם את זכויותיהם - ובמישור הפרטני – תוך ייצוג של נפגעים מסוימים. במאבק כבר עכשיו על הזכות למידע, נבטיח גם את הזכות של הנפגעים להשתתף בהליכים בעתיד".
"לא סומכת על המדינה"
ענבר גולדשטיין, שנדב אחיה נרצח בכפר עזה עם בתו הבכורה ים, היא דודתם של אגם, גל וטל גולדשטיין-אלמוג, שנחטפו יחד עם אמם חן ושוחררו לפני כחודש. היא מתארת את התחושה כ"וואקום של חוסר ודאות". "יש המון תחומים שלא רק שאני לא יודעת, אני גם לא יודעת שאני לא יודעת, ואני לא יודעת שאני צריכה לשאול", היא אומרת. "אנחנו עדיין באירוע מתגלגל, זה סיפור של חוסר ידע, ואנחנו מרגישים אבודים. אני היום לא סומכת על המדינה, ואני מאוד סומכת על החברה האזרחית".
5 צפייה בגלריה
ענבר גולדשטיין, שאחיה נדב ובתו ים נרצחו - וששלושת אחייניה האחרים נחטפו עם אימם לעזה ושוחררו
(צילום: טל שחר)
"לא מספיק שהופקרה המשפחה שלי, ולא מספיק שהופקרו בשבי 51 יום האחיינים שלי, עכשיו גם אני מופקרת כי מונעים ממני מידע שמגיע לי", היא מוסיפה. "אני מרגישה שחלק מהתפקיד שלי מאז 7 באוקטובר זה לדבר בשמו של מי שלא יכול לדבר, או לא יודע שהוא צריך לדבר. יש דברים שאנחנו כן יכולים לשלוט בהם, למשל הזכות שלנו לדעת איפה עומדת התביעה, לדעת שהשם של אח שלי מופיע בה, שהוא לא מתפספס ונופל בין השורות. שום גזר דין לא יחזיר לי את אח שלי ואחיינית שלי, אבל אסור לנו לאפשר איזושהי התרופפות שתביא לכך שהם מתו לשווא".
אורית סוליציאנו צילום: תמר סולומון לדברי אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, "מספרם של הנשים והגברים שנפגעו ובוזו על רקע מיני לעולם לא ייוודע, אבל אין ספק שהנזק שנגרם למי שנפגעו ישירות, למי שהיו עדים לפגיעה וגם לבני משפחותיהם הוא בלתי נתפס וייקח עוד שנים רבות להתמודד עם מה שקרה. הצטרפנו כשותפים לפרויקט 'לילך' כדי לקדם ולמצות זכויות לנפגעי 7 באוקטובר, כדי להפוך את כל המערכות לרגישות טראומה, וכדי לגרום לכך שהמדינה תפעל בשיא הרגישות כדי לתת זכויות ולסייע מבלי לגרום לטראומות נוספות. המדינה שהפקירה רבות ורבים מחויבת עכשיו לתת להם את כל הזכויות כנפגעי עבירה ולדאוג לצדק עבורם ועבור בני משפחותיהם".
ד"ר שלי אביב ייני "הפרסומים בימים האחרונים לגבי עבירות מין חמורות שבוצעו מעלים סוגיות נוספות לגבי המידע שנפגעי העבירה לא מקבלים מהמדינה", מוסיפה פוגץ'. "התוצאה היא שדווקא באירוע האכזרי ביותר שהיה בתולדות מדינת ישראל, משפחות הנפגעים נאלצות ללמוד על האכזריות ועל הדרך שבה התנהלו אנשי חמאס כנגד הקרובים אליהן לפעמים מתוך צילומים, לפעמים מתוך סרטונים, לפעמים הן יכולות לנחש את זהות יקיריהן מהדיווחים בתקשורת במקום שמדינת ישראל תתווך לנפגעים את המידע הקריטי הזה בדרך שהיא מיודעת טראומה, דבר שהיה צריך להיעשות לפני שלושה חודשים".
ד"ר שלי אביב ייני, ראש הציר המשפטי במטה משפחות החטופים והנעדרים, מוסיפה: "מטה משפחות החטופים רואה חשיבות עצומה בדאגה לזכויות נפגעי העבירה של משפחות החטופים והקורבנות. המטה דואג למלא חלל שלא טופל בצורה מיטבית על ידי המדינה, ומוודא שתיווצר תשתית לטווח ארוך ליצירת זכויות משמעותיות למידע והשתתפות בהליכים פליליים. הדבר חשוב למימוש האוטונומיה ולהענקת שליטה למשפחות".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.24
