זמן קצר לפני ההודעה שיצאה אתמול (שני) בנוגע להכרעת בג"ץ על עילת הסבירות ועל סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקי יסוד שחוקקה הכנסת, הותר לפרסום שמו של חייל צה"ל נוסף שנהרג בקרבות ברצועת עזה: רס"ל במיל' עמיחי ישראל יהושע אוסטר, בן 24, מקרני שומרון. הסמיכות הזו, בין ההודעה על חיים צעירים שנגדעו לבין ההודעה על שלב נוסף במאבק בין רשויות המדינה, מדגישה באופן כואב עד כמה השיבה אל הקטטה המשפטית-פוליטית בעת הזו היא אבסורד מוחלט. פסיקת בג"ץ לא הייתה צריכה להתפרסם אתמול, ולא צריכה להפוך למוקד השיח הציבורי כל עוד המלחמה נמשכת.
לאורך כל שלבי חקיקתו של התיקון לחוק שמבטל את עילת הסבירות, עשתה הממשלה כל שביכולתה על מנת להימנע מלמתן אותו, ובמטרה ברורה לדהור על גבו אל התהום. לאחר שפרצה המלחמה, היא הייתה צריכה להקפיא את החוק או את השפעותיו בדרך זו או אחרת, ולהודיע שהדיון עליו יחודש רק ביום שאחרי. עצוב להודות בכך, שוב, אבל נדמה שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וחברי הממשלה כולה הוכיחו שאין טעם לצפות מהם למאמץ כן להרגעת השיח וליצירת אופק להסכמות רחבות.
אולם, העובדה שהממשלה נמנעה מלפעול באחריות איננה פוטרת את בית המשפט העליון מאחריותו לאירוע המיותר שהחל אתמול בערב. ההישענות בתירוצים שעיקרם "המנגנון המשפטי" אינה תקפה: זמנים חריגים דורשים מעשים חריגים. גודל השעה אמור להכריע את הבירוקרטיה, ואם ממשלת ישראל לא קולטת זאת - ראוי שהרשות השופטת תעשה זאת, גם אם זה לא תפקידה.
ההדלפה של טיוטת ההכרעה לפני כשבוע נועדה לכאורה למנוע בדיוק את האפשרות הזו: לסמן את בג"ץ, ולא לאפשר לשופטים להימנע מפרסום החלטתם המתגבשת. אך גם אם זה כשלעצמו צעד חסר אחריות שאינו מתיישב עם השאיפה לאיחוי השסעים והקרעים בעם, עדיין יכול היה בית המשפט להימנע מלנגוס בפיתיון. ומעבר לכך, אילו הנשיאה היוצאת אסתר חיות הייתה עושה את המעשה המתבקש ומציעה בעצמה לדחות את פסק הדין לימים שיבואו, ושבהם החברה הישראלית לא תיאבק על שרידותה מול האויב שבחוץ - הדבר היה רק מסייע להגברת האמון של כלל אזרחי ישראל במערכת המשפט.
בתלמוד מסופר איך ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, הכהן הגדול, היא שהביאה לחורבן הבית השני: הוא נצמד לחוקים היבשים של הקרבת הקורבנות, ולא פעל על פי השכל הישר שדרש גמישות מול מלך רומי. כך חרבה ירושלים. הלקח הזה מחייב את כולנו: מרגע שנקלענו שוב לצרה הזו, במקום לחזור אל הביוב שזרם פה לפני המלחמה, עלינו - תומכי הממשלה ומתנגדיה, פוליטיקאים ועיתונאים - להימנע מלעסוק בסוגיה הזו כאילו מדובר במלחמה קיומית, על מנת שלא לגרור את כולנו לתהום.
חן ארצי סרורPhoto: Ynet אחרי פרסום פסיקת בג"ץ אמר דובר צה"ל דניאל הגרי כי סביר שאחת הסיבות לטבח 7 באוקטובר היא תפיסת חמאס את הקרע בעם ומוכנות הצבא, אבל גם הוסיף: "אנשים מסכנים את חייהם, וחלק גם לצערי נופלים בקרב, וזה מבטא את העוצמה והאיתנות של החברה הישראלית מול אתגרים ותקופה היסטוריים". אסור לנו לשוב אל מציאות של שמחה לאיד ויצר נקם: זה כבר לא עניין פעוט, אלא סכנה מוחשית.
ואסור לנו לשוב ולעסוק במהפכה המשפטית באותה העוצמה שבה שעסקנו לפני המלחמה, ולא משנה מי האחראי כעת לדיון: השאלה "מי התחיל" שייכת ללקסיקון של 6 באוקטובר.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות" ו-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
