איתמר בן גביר, הגעת לנו עד כאן. אתה משקף את חוסר ההלימה בין חלקים בממשלה מאז כינונה לבין גודל האחריות שבידיהם. זכית ואתה שר בממשלה בתקופה המשמעותית ביותר בתולדות העם היהודי, אך אתה יוצר רעש ופירוד במקום שאנו צריכים אחדות מלאה. אנו במשבר, אך זו גם בעצם נקודת קפיצה מדהימה, בסדר הגודל של מה שדיבר עליו סטיבן הוקינג בקיצור האפשרי של ממד הזמן: קפיצה אל העתיד. יש לנו אפשרות לקפוץ אל העתיד ולתקן תהליך היסטורי שגוי.
הציונות המופלאה הביאה לנו כ־100 שנים של הישגים רבים, אך היה בה באג עקרוני אחד - ומאורעות 7 באוקטובר תיקנו אותו. אנו מחויבים לנצל זאת. בסיס המחשבה המדינית של הציונות היה שאמנם לפלסטינים אין כל זכות היסטורית או מדינית על הארץ, אך בשל כך, יסכימו לחלוק אותה עימנו. 7 באוקטובר שינה זאת - במחיר נורא. אין פלסטינים כאלה. מעולם לא היו. הצהרות ראשי הפלסטינים, כולל סקרים שנערכו, חושפים שמדובר בכל הפלסטינים באשר הם - עזה, יהודה ושומרון ושאר העולם.
אז את מי מעניינת נציבת בתי הסוהר, כשעל המגרש יש לנו שני מפצים בסדר גודל טקטוני. הראשון, המפץ הפוליטי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. לראשונה בתולדות הציונות יש רוב ציוני חילוני, דתי, ימני, שמאלני וחרדי שמבין כי אין פתרון לסכסוך, לא מפני שאיננו מוכנים לוותר על שטח ולמסור אותו לאויבנו (תוכנית החלוקה, הסכמי אוסלו, ההתנתקות) אלא מפני שהפלסטינים אומרים לנו - אנו לא מעוניינים בשטח, אנו מעוניינים בכם מתים. המפץ השני הוא ההדף של הראשון, והוא נכפה עלינו: אם הם רוצים אותנו מתים, הפלסטינים צריכים לעזוב את האזור. לראשונה בהיסטוריה ההיקש הלוגי הזה מקובל גם על העולם הנאור. אמנם לאט ובשקט, אך בעוצמה גוברת. יש כבר מספר לא קטן של מדינות שמוכנות לקלוט פלסטינים.
גם צה"ל, באופן מעורר הערצה, אימץ את ההיקש הלוגי הזה. שכן, לראשונה מזה 50 שנה, צה"ל עוסק בהשמדה והרס מוחלט. לפלסטינים אין לאן לחזור. הם גם מעולם לא רצו. סקרים רבים מהעבר הצביעו על כך שרובם היו רוצים לעזוב את עזה ולא לשוב.
כעת, יש הלימה וצדק היסטורי: רוב תושבי העוטף רוצים לחזור, ובתנאי שהפלסטינים לא יהיו מעבר לגדר - ורוב הפלסטינים רוצים לעזוב ולא לחזור. חשבו על רוח הקרב ופעימת ההתלהבות שהשיח על הפתרון הזה יעורר בקרב החיילים ומשפחות הנופלים והפצועים שחירפו נפשם. כעת יש להם אופק מייצב לקיומה של ישראל לדורות.
גם מעורבות החות'ים, הפרוקסי של איראן, הועילה לנו. הוצאת הפלסטינים מהאזור הפכה להיות כעת אינטרס מובהק דווקא ובעיקר של מדינות המפרץ, שבשיח משתף יירתמו לעניין - מפני שכדי שישראל תוכל להתמודד כראוי בנטרול האיום האיראני שהן יראות מפניו, הרי שחשוב לנטרל את האויב הפלסטיני שעל גבולה של ישראל - שמקשה על חיסול ראש הנחש שמאיים על האזור כולו.
אנו לא רצינו בעזיבתם, אך הפלסטינים כפו זאת עלינו בטבח שחוללו ובצידוד של כלל אחיהם בהם. לכן, כתשובה "ליום שאחרי" יש רק פתרון אחד שמעולם לא נוסה. על הממשלה ליזום כעת ועידה בינלאומית בשיתוף פעולה כלל־ערבי, בדגש מיוחד על מדינות המפרץ, כשעל סדר היום נושא אחד בלבד: "הפלסטינים - שלום ולא להתראות".
