על אחד המדפים מונח לוח שנה ססגוני, מעוטר בציורי פרחים. במשבצת של 8 באוקטובר 2023, בעט כחול, רשום השם קלמן. ד"ר קלמן. ב-10 באוקטובר – ד"ר קסניה. וכך הלאה, עד סוף החודש. לוח התורנויות של מרפאת השיניים בקיבוץ בארי. פריט כמעט בנאלי, שאיש לא היה שם לב אליו מלבד צוות המרפאה. אלא שמרפאת השיניים של בארי הפכה ב-7 באוקטובר לזירת טבח. במשך שעות התבצרו בה חמישה מתושבי הקיבוץ, בהם הפרמדיקית עמית מן ז"ל, וניהלו קרב גבורה עיקש מול עשרות מחבלים. עד הסוף המר.
לוח השנה הוא אחד מתוך מאות פריטים שנאספו בשבועות האחרונים מתוך בתי מגורים ומבני ציבור בקיבוץ במסגרת פרויקט שימור ותיעוד של יד יצחק בן צבי. הם רוכזו בבית איריס, ששימש עד השבת השחורה כמקום מרגוע, תעסוקה ויצירה לוותיקי בארי.
3 צפייה בגלריה
שי הגי וד"ר נירית שלו-כליפא, לצד הקלנועית השרופה. "התיעוד מאפשר לשקם ולשמר"
(צילום: יובל חן)
כמו כמוסת זמן, עומד בית איריס שלם וללא פגע, חוסה בצל העצים. אבל כשנכנסים אליו, חשים מיד בריח. ריח השריפה שרובץ בחלל המבנה החד-קומתי ודבק בכל. הריח שהפך לאחד מסממני האסון. ואז מבחינים בחפצים: קלנועית שרופה שבעליה שרדו את הטבח. מדיח כלים מפויח שהכלים עדיין בתוכו. טלוויזיה שנמסה בחום העז והפכה לעיסה לא מזוהה. ארגזים מלאים בכלי בית שבורים. מחשב ששרד את הבעירה הגדולה. מראה מנוקבת כדורים. הספר "טרזן מלך הקופים" מספריית הקיבוץ שספג קליע. פיסת מתכת חלודה שהייתה עד לא מכבר מקלע "נגב". שברי צלחות שהפכו לגוש זכוכית כחול. פיסות של חיים ומוות מבתי הקיבוץ שיותר ממאה מחבריו נרצחו או נחטפו לעזה, וכשליש מבתיו נשרפו או נהרסו כליל.
הגענו לכאן עם ד"ר נירית שלו-כליפא, אוצרת ומנהלת המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד בן-צבי, ועם שי הגי בן ה-19 מבארי, שליווה אותנו בשבילי הקיבוץ ולא ידע כלל על קיומו של הפרויקט – עד שנכנסנו פנימה.
החדר המרכזי עמוס בחפצי נוי, ברהיטים ובכלי בית שנאספו משני בתים שנשרפו במהלך הטבח. שי הביט במקבץ הפריטים שבצד ימין של החדר, וקרא בהפתעה: "אני לא מאמין! אלה הכיסאות של סבא וסבתא! וזו השידה של סבא וסבתא! והקלנועית, שולחן האוכל שהיינו יושבים סביבו בכל יום שישי". נירית: "וזו הטלוויזיה שנזלה מהחום". שי: "הטלוויזיה שהיינו צופים בה כל הזמן. וזה הפסל השחור של סבא וסבתא. והמסכה האפריקאית. כמה שריטות אכלתי בתור ילד מהפסל והמסכה".
3 צפייה בגלריה
פריטים שנאספו מתוך ההרס בקיבוץ. "עדות חומרית וצורנית לעוצמת החורבן"
(באדיבות יד בן צבי)
ביתם של אברומי וערה כץ, סבו וסבתו של שי, נשרף כמעט כליל, אך שניהם שרדו. בצדו השני של החדר חפציה של משפחה אחרת, בעל ואישה שנרצחו באכזריות. רק פריטים מעטים נותרו מהבית שעלה באש, ובהם אותו מדיח כלים, בובה, מקלדות של מחשב ושרידים מפויחים של מיטה.
אנחנו עוברים לחדר אחר במבנה, ושי נדהם לגלות שם פריטים מבית הוריו, יניב ואיילת הגי, שגם הם שרדו. על הקיר נשענת דלת של ארון בגדים שהיא גם מראה, ועליה סימני פגיעה של קליע. "זה הדבר היחיד שנהרס בבית", אומר שי. "אבל הארון המעפן הזה גם ככה היה תקוע באמצע שום מקום".
כל אחד מהחפצים תועד ונרשם במערכת האשמו"ר (איסוף, שימור ורישום). "לפני שמוציאים פריט מתוך הבית, נועצים אותו ב-GPS עם מיקום מדויק, מצלמים ומתארים אותו. ואז המשמרים מעבירים אותו לכאן", מסבירה נירית, שמובילה את הפרויקט עם דינה גרוסמן, מנהלת מיזמי תוכן דיגיטליים ביד בן צבי ומי שפיתחה את המערכת. הפרויקט הוא חלק ממיזמי תיעוד בזמן אמת שיזם מנכ"ל משרד המורשת, נתנאל איזק. המשרד מממן את הפעילות במסגרת עבודות השיקום שמובילה מינהלת תקומה.
בפינת אחד החדרים מונחת ערמת דגלים עם ציורים של צמחים. "זה הדבר הכי מרגש שקרה לנו פה", אומרת נירית. "הדגלים של הכיתות". שי: "לכל כיתה בקיבוץ יש את הסמל שלה. אני למשל כיתת נופר. בכל 31 באוגוסט עושים צעדה. כל הילדים שעולים לכיתה א' יושבים על הכתפיים של ההורים ומאחוריהם שיירה של כל הכיתות מכל הזמנים".
הדגלים אוחסנו באחד המחסנים של הקיבוץ, באזור גני הילדים. "היו שם קרבות, טנקים, הכול. לך תמצא את הדגלים בתוך כל ההריסות", מספרת נירית. "ואז התברר שיש שם מיגונית שאם נכנסים אליה, הפתח השני שלה הוא כמו חתך ארכיאולוגי. קראנו לצוות משמרים והם הוציאו בפינצטה כפיס עץ אחרי כפיס עץ. ואז ישבנו פה יומיים עם משמרת הטקסטיל של מוזיאון ישראל. באחד המוטות של הדגלים מצאנו קליע".
שי: "יש פה את הדגלים של הכיתות מכל השנים. מאז 1946, כיתת אשל".
נירית: "עד 1 בספטמבר צריך לסיים את שימור הדגלים".
אתם כבר יודעים מה תעשו עם כל החפצים?
נירית: "יש לנו מטרה אחת – תיעוד של החפצים היומיומיים, שבאבחת חרב היו לעדות חומרית וצורנית לעוצמת החורבן", מבהירה נירית. "התיעוד מאפשר לשקם ולשמר מבלי לחשוש שמחקנו זיכרון והשלכנו שריד בעל משמעות. מה ייעשה בארכיון? על כך יחליטו מי שחוו על בשרם את האירועים - או הדורות הבאים".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.01.24
