תפיסת הביטחון של ישראל מתבססת על ארבעה מרכיבים: הרתעת האויב, התרעה מודיעינית, הכרעה מהירה והגנת העורף. כדי שאלה יתקיימו, ישראל חייבת כלכלה חזקה שתוכל לשאת בעלויות הכבדות, טכנולוגיה מתקדמת שתאפשר לנו לשמור ולהגדיל את הפער האיכותי בינינו לבין אויבינו, מערכת יחסים קרובה ואינטימית עם ארה"ב שתאפשר לנו להצטייד באמצעי הלחימה המתקדמים ביותר וליהנות מהמטריה הדיפלומטית האמריקנית, והגורם החשוב מכל: סולידריות ולכידות חברתית בתוך ישראל פנימה, כדי שיהיה מי שילחם וכדי שיהיה עבור מה להילחם.
ב-7 באוקטובר התברר שאף לא אחד מארבעת מרכיבי הביטחון הלאומי, עמד בשעת מבחן: בניגוד לטענת הדרג המדיני וצמרת צה"ל, האויב לא היה מורתע, לא חמאס וגם לא חיזבאללה. לא הייתה התרעה מודיעינית, ושוב הופתענו כמו ביום כיפור לפני 50 שנה. אחרי שלושה חודשי מלחמה, אי-אפשר לומר שישראל השיגה הכרעה וניצחון מהיר. מאות אלפי ישראלים שהפכו לפליטים בארצם, מעידים שהעורף והאזרחים אינם מוגנים.
עקרונות הביטחון הלאומי שלנו פשוטים והגיוניים: כדי להרתיע צריך צבא חזק גדול ומאיים, בעל יתרון איכותי ברור, עם מלאי חימוש מספיק (שלא היה) כדי שלא נהיה תלויים ברכבת אווירית. עיקר כוחו של צה"ל מבוסס על המילואים, שאותם לוקח זמן לגייס, ולכן ההתרעה המודיעינית קריטית. כדי למנוע הפתעה, חייבים מודיעין מדויק בזמן אמת.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמות ממושכות. מאות אלפי המילואימניקים הם מרכיב מרכזי בכלכלה, והיעדרותם לזמן ארוך גורמת נזק כבד למשק. אנחנו חייבים הכרעה מהירה: מלחמת בזק, שבה צה"ל מביא לידי ביטוי את עוצמת האש שלו, ואת יכולת התמרון בשטח האויב. הגנת העורף עוסקת במענה לאיומי טילים ורקטות, ופעולות טרור בתוך המדינה. באשר לסכנת הגרעין האיראני: לא בטוח שנוכל לבדנו למנוע זאת, לכן יש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי בהובלת ארה"ב. זו סיבה נוספת לחשיבות הברית עם האמריקנים.
מדוע כשלו כל מרכיבי תפיסת הביטחון? שילוב של שלוש סיבות. הראשונה היא מדיניות חלשה וכושלת, שכללה אספקה לחמאס ומימונו עד שהפך בעשור האחרון למפלצת, יחד עם הכלה של הטרור מעזה ומלבנון, התעלמות מאלפי מחבלים של חמאס וחיזבאללה שישבו על הגבול, ועמדה חלשה מול המשחק המצרי הכפול. רפיח המצרית היא מקום מבודד בקצה המדבר, ואין דרך שכמויות נשק אדירות כאלה יעברו משם לעזה בלי ידיעת, שלא לומר עידוד, כוחות הביטחון המצריים.
הסיבה השנייה היא שחצנות, יהירות וזלזול באויב, מהסוג שהיה לפני מלחמת יום הכיפורים. שֵם קוד: "חמאס מורתע". והנה, לפני חודש כבר דיברו על "סימני שבירה בחמאס", כלומר לא למדו כלום: היהירות נשארה כשהייתה. מוטב שידברו פחות ויְשַטחו יותר. הסיבה השלישית היא הסתמכות על כוונות האויב במקום על יכולותיו. הלקח הזה נלמד לפני 50 שנה, וכבר שילמנו עליו מחיר כבד. את יכולות האויב אנחנו מכירים לא רע: ראינו את אימוני הצליחה של המצרים לפני יום כיפור, וראינו את אימוני חמאס בכיבוש מוצבים ויישובים לפני 7 באוקטובר. לעומת זאת, את כוונות האויב אנחנו לא יודעים.
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרהמחדל והשבר של 7 באוקטובר חייבים להיות נקודת שינוי בישראל. זה לא רק עניין צבאי, זה הרבה יותר מזה. הפוליטיקה שלנו מסואבת, שיטת הבחירות שבה גוש של 61 מנדטים מביא לסחטנות ולמתן כוח לא פרופורציונלי למפלגות קטנות וסקטוריאליות. המערכות לא יעילות, העסק לא עובד כמו שצריך, וגם הצבא לא עבד כמו שצריך. חייבים הסכמה חברתית חדשה עם החרדים והערבים. עזר מציון, זק"א, יד שרה - ארגונים נפלאים, אבל איזה שיעור מהצעירים החרדים נמצא שם? חייבת להיות חלוקה הוגנת יותר בשירות בצה"ל וביציאה לעבודה. אלו דִברי אוהב: ככה זה לא יוכל להמשיך. גם הערבים חייבים להבין: אין סיבה שצעיר ערבי ילך לאוניברסיטה, בשעה שבן גילו מתגייס לצבא. אזרחות זה גם זכויות וגם חובות. לא רוצים צבא? לכו לשירות לאומי.
חייבים תיקון משמעותי במדינה, והסכמה חדשה והוגנת בין השבטים. ביטחון לאומי יתקיים כשתהיה חֶברה סולידרית שחולקת בנטל, כשהחקלאות פורחת ומספקת ביטחון תזונתי, וכשישראל התקפית וקטלנית לאויביה, והיא מסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה.
גלעד שרון הוא חבר ליכוד
פורסם לראשונה: 00:00, 08.01.24
