הוא גם המשפטן השנוי במחלוקת ביותר בישראל, וגם המשפטן הישראלי עם היוקרה הגבוהה ביותר בעולם. שמו הולך לפניו. האקטיביזם השיפוטי רשום על שמו. הוא גרם וממשיך לגרום לגלי הדף, גם קרוב לשני עשורים מאז עזב את תפקידו, כנשיא בית המשפט העליון. ובנסיבות שנוצרו, הוא גם הבחירה הנכונה והראויה יותר לתפקיד של שופט בבית המשפט לצדק בהאג. את כל השיאים הרוויח אהרן ברק בצדק. האקטיביזם שלו היה מוגזם ומרגיז. רבים מטובי המשפטנים בישראל כתבו נגדו מאמרים. ולא רק בישראל. ריצ'רד פוזנר, מהשופטים החשובים והבולטים בארה"ב, כינה אותו "פיראט משפטי".
ברק התערב לא רק בענייני ממשל ומדיניות, אלא גם בענייני ביטחון. "שיקולי הביטחון יילקחו בחשבון", אמר ברק, "ויינתן להם משקל ראוי, אך תמיד הם יאוזנו בצורך להבטיח כי זכויות האדם לא ייפגעו מעבר למידה הדרושה". והוא זה שאמר: "ביטחון המדינה איננו היתר בלתי מוגבל לפגוע בזכויות הפרט, כשם שזכויות האדם אינן יכולות להצדיק פגיעה בביטחון. לא יושג איזון אם הביטחון או זכויות האדם לא יזכו להגנה מלאה".
היה גם ביטוי מעשי לתפיסה של ברק. הוא פסל את "נוהל שכן", בטענה ש"יש להתחשב לא רק בסיכון הפיזי של פגיעה מירי שיבוא מהמקום שבו נתון העצור, אלא גם בסיכון הצפוי לתושב המקומי המשתף פעולה עם הצבא". אין הרבה שופטים במדינות הדמוקרטיות שהיו מרשים לעצמם לשים מעצור על פעילות צבאית. העמדה של ברק קוממה עליו רבים, משום שלא היה תקדים אחד שבו נוהל שכן גרם לפגיעה באותו "תושב מקומי" שנדרש על ידי חיילי צה"ל לסייע במעצר החשוד בטרור.
אין שום צורך להסכים עם הפסיקות של ברק. וסהדי במרומים שכתבתי אינספור מאמרים נגד הפסיקות הללו. אבל נדמה שעורמת ההיסטוריה היא זו שהופכת את ברק, לפחות הפעם, לנכס שאין שני לו. כאשר הוא יישב כשופט בטריבונל בינלאומי, בתביעה של דרום אפריקה, שכל כולה עלילת דם, הוא האיש שיוכל לומר: המשפט הישראלי החמיר עם צה"ל והגביל את צה"ל יותר מכל מדינה אחרת בעולם שנלחמה בטרור.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזינדמה שלמינוי שלו יש יתרון בלתי צפוי, שגם עליו יש לברך. הוויכוח על המהפכה המשטרית או הרפורמה המשפטית לא הסתיים. שני פסקי הדין, על סבירות ועל נבצרות, שפורסמו בשבוע שעבר, החזירו את הוויכוח לדיון הציבורי. ברק נמצא תמיד במרכז הוויכוח. הוא האיש. אלה פסיקותיו שגורמות לשלושה עשורים של דיון ציבורי בלתי נגמר. וזו משנתו שהובילה לפילוג החמור ביותר שידעה החברה הישראלית. והנה, מתברר שדווקא תחת ממשלת ימין, ודווקא ראש ממשלה שבעיני חסידיו הפך לקורבן של מערכת המשפט, הוא זה שמבקש מהיריב הגדול ביותר של אותו ימין להתייצב כדי להגן על מדינת ישראל.
הפסיקות על הסבירות והנבצרות לא חיסלו את המהפכה של שר המשפטים יריב לוין. אבל זה ברור שהמינוי של ברק ירגיע במשהו את הוויכוח. משום שאנחנו בסירה אחת. לא רק כאשר מתנחלים ומפגיני קפלן לוחמים יחד בחאן יונס, אלא גם כאשר הם יחזרו לוויכוחים הישנים. אפשר להתווכח. צריך להמשיך בדיון. אבל בלי שנאה. בלי נאצות. עם הבנה שגם הצד השני הוא צד לוויכוח ענייני. לא אויב. והנה, למעט כמה סוכני רעל ברשתות – גם מהימין הקיצוני וגם מהשמאל הקיצוני – נדמה שרוב הציבור חושב שבנימין נתניהו, סוף כל סוף, נקט מהלך שמשרת את האינטרס הלאומי ולא אינטרס אישי, פוליטי או קואליציוני. והפעם, על המינוי הזה, הוא ראוי לברכה.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.01.24
